ניסוי יפני בתחנת החלל בחן האם יכולים חיידקים לשרוד בתנאי חלל ולהעביר את החיים מכוכב לכת אחד למשנהו
תארו לעצמכם צורות חיים מיקרוסקופיות, כמו חיידקים, הטסים בחלל ונוחתים על כוכב לכת אחר. החיידקים שמצאו תנאים מתאימים להישרדותם יוכלו אז להתחיל ולהתרבות שוב, ולעורר את החיים בצד השני של היקום. תיאוריה זו, המכונה “פנספרמיה”, מצדדת באפשרות שחיידקים עשויים לנדוד בין כוכבי לכת ולהפיץ את החיים ביקום. תיאוריה זו, השנויה במחלוקת ארוכת שנים, מרמזת על כך שהחיידקים ישרדו את המסע הארוך בחלל החיצון, ויעמדו בתנאי הריק ותנודות הטמפרטורות בחלל.
“מקור החיים על כדור הארץ הוא התעלומה הגדולה ביותר של האנושות. בנושא זה ישנן למדענים נקודות מבט שונות לחלוטין. יש הסבורים שהחיים הם נדירים מאוד והם נוצרו רק פעם אחת ביקום – בכדור הארץ, בעוד שאחרים חושבים שהחיים יכולים להיווצר בכל כוכב לכת מתאים. אם פנספרמיה אפשרית, החיים חייבים להתפרס על הרבה יותר עולמות מכפי שחשבנו בעבר “, אומר פרופ’ אקיהיקו ימאגשי, פרופסור באוניברסיטת טוקיו במחלקה מדעי החיים וחוקר ראשי במשימת החלל טאנפופו.
בשנת 2018 בדקו פרופ’ ימאגישי וצוותו את נוכחותם של חיידקים בשכבה העליונה של האטמוספירה. החוקרים מצאו באמצעות כלי טיס ובלונים מדעיים חיידקי דינוקוק שצפו בגובה 12 ק”מ מעל כדור הארץ. אך בעוד שידוע כי חיידקים ממין זה יוצרים מושבות גדולות (שגודלם גדול ממילימטר אחד) ועמידים בפני מפגעים סביבתיים כמו קרינה על-סגולה, נשאלת השאלה האם הם יכולים לעמוד מספיק זמן בתנאי חלל כדי לאשש את האפשרות לפנספרמיה?
כדי לענות על שאלה זו, בדקו פרופ’ יאמגאשי וצוות טאנפופו את הישרדותו של החיידק דהינוקוק שידוע כעומד בפני קרינה חזקה – בחלל. המחקר, שפורסם כעת ב- Frontiers in Microbiology, מראה כי מושבות מספיק גדולות יכולות לספק הגנה מספקת להישרדותם של חיידקים במשך מספר שנים בסביבת החלל הקשה.
ד”ר ימגיישי וצוותו הגיעו למסקנה זו על ידי הנחת מושבות של חיידקי דיאנוקוקוס מיובשים בלוחות חשיפה מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית. הדגימות בעוביים שונים נחשפו לסביבת חלל במשך שנה, שנתיים או שלוש ואז נבדקו להישרדותן.
לאחר שלוש שנים גילו החוקרים כי כל המושבות שקוטרן גדול מ-0.5 מ”מ שרדו חלקית בתנאי החלל. מהתצפיות עולה כי בעוד שהחיידקים שעל פני השטח החשופים לחלל מתו, נוצרה שכבת הגנה לחיידקים שמתחת שהבטיחה את הישרדות המושבה. על פי נתוני ההישרדות בחשיפה של שנה, שנתיים ושלוש שנים, העריכו החוקרים כי מושבה שעוביה גדול מחצי מילימטר הייתה שורדת בין 15 ל 45 שנים בתחנת החלל הבינלאומית. תכנון הניסוי איפשר לחוקרים להשליך ולחזות שמושבה בקוטר של 1 מ”מ עשויה לשרוד עד שמונה שנים בתנאי החלל החיצון.
אומר פרופ’ ימגשי, “התוצאות מעלות כי חיידקי הדינוקוק יכולים לשרוד במהלך טיסה מכדור הארץ למאדים ולהפך, טיסה שאורכה חודשים עד שנים.”
מחקר זה מספק את האומדן הטוב ביותר עד כה להישרדות חיידקים בחלל . ואף כי ניסויים קודמים מוכיחים כי חיידקים יכולים לשרוד בחלל למשך תקופה ארוכה כאשר נהנו מהגנה בתוך סלע (כלומר ליטופנספרמיה), זהו המחקר החללי ארוך הטווח הראשון שמעלה את האפשרות שחיידקים יוכלו לשרוד בחלל בצורה מושבות. החוקרים כינו זאת “massapanspermia”. עם זאת, בעוד אנו נמצאים צעד אחד קרוב יותר להוכחת תיאורית פנספרמיה, היכולת של חיידקים לנוע בחלל תלויה גם בתהליכי השיגור והנחיתה שגם במהלכם הם צריכים לשרוד.
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
אלה מגבלות הניסוי, ומדובר בחיידקים ספציפיים.
יכולים לשרוד הרבה יותר רחוק מזה.
וכי מאיפה אתם חושבים שבאנו?