שפה המיועדת לתינוקות

שפת התינוקות היא אוניברלית – גם קופים יודעים *מה מקור ההבדל בין צורת הדיבור הרגיל לבין צורת הדיבור לתינוקות?

תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC
תינוק משחק. מתוך WIKIMEDIA COMMONS רשיון CC

מרים דישון-ברקוביץ' , גלילאו גיליון 108 (אוגוסט 2007)

אחת המטרות המרכזיות של דיבור היא העברת מידע על אודות כוונות. כאשר אנשים מדברים, הם הוגים את מילותיהם כך שהזולת יבין את כוונתם. שני מבוגרים המשוחחים שיחת חולין בשפת אמם יכולים להביע את כוונותיהם בכמה ערוצים שונים, כגון באמצעות התחביר של המשפט, באמצעות הסמנטיקה (המשמעות) או באמצעות הפרוזודיה (אופן הגיית ההברות והטעמתן). ואולם, כיצד ניתן להעביר מידע לתינוקות ולפעוטות? מאחר שלתינוקות ולפעוטות אין עדיין שליטה מלאה בשפה על כל רזיה, הדוברים אינם יכולים למצות את מלוא הפוטנציאל של ערוצים כמו תחביר המשפט או משמעותו.

לפיכך, מבוגרים מרבים לדבר אל תינוקות ופעוטות באופן שונה מזה שבו הם פונים למבוגרים. הם נוטים להגזים ברמזים פרוזודיים, המשמשים בדרך-כלל להעברת משמעות בשיחה עם מבוגרים. דפוס זה של פרוזודיה מוגזמת מכונה "דיבור אל תינוקות ופעוטות" (Infant Directed speech, ID speech), בשונה מדיבור הממוען אל מבוגרים (Adult Directed speech, AD speech).

מדוע אנשים משתמשים בדיבור ID כלפי תינוקות? בשנים האחרונות הוצעו לכך הסברים אחדים, ובהם ניסיון למשוך את תשומת הלב של הפעוטות או ניסיון להעביר מסר רגשי על כוונות. לפי הסברים אחרים, דיבור ID מסייע לילדים ללמוד היבטים מסוימים של שפה, כמו קטגוריות של הברות ודקדוק. ולבסוף, על פי גישה המנסה לשלב את מכלול ההסברים, מטרתו של דיבור ID משתנה עם חלוף הזמן. בחודשים הראשונים לחיי התינוק, מטרתה למשוך תשומת לב ולהצביע על רגשות. לקראת סוף השנה השנייה, מטרתה למלא פונקציות שפתיות (לינגוויסטיות) ספציפיות.

מעניין לציין כי דיבור ID קיים בכל השפות שנחקרו עד היום, ובכולן הוא בא לידי ביטוי באופן דומה למדי במאפייניו האקוסטיים (למשל, מבחינת גובה הצליל, כלומר תדירותו). כך, למשל, בכל השפות דיבור ID שמשמעותו איסור (למשל, "לא! אל תטפס על השולחן") מאופיין במאפיינים דומים כמו צליל נמוך, ואילו דיבור ID שמשמעותו אישור (למשל, "נכון, הנה הדובי") מאופיין במאפיינים דומים כמו צליל גבוה.

ממחקרים שנערכו בעבר התברר, כי לא זו בלבד שבכל השפות ישנם מאפיינים משותפים להפקת דיבור ID, אלא שגם תינוקות ופעוטות בכל העולם נוטים להגיב באופן דומה לדיבור זה. יתר על כן, תינוקות בכל העולם מעדיפים להאזין לדיבור ID מאשר לדיבור AD, בלא תלות במין הדובר. הם אפילו מעדיפים דיבור ID בשפה זרה על פני דיבור AD בשפה שלה הם רגילים. עוד נמצא שפניהם של תינוקות שהאזינו לדיבור ID שמשמעותו איסור הפגינו רגש שלילי יותר מאשר פניהם של תינוקות שהאזינו לדיבור ID שמשמעותו אישור, גם כשדיבור ה-ID היה בשפה זרה.

האם גם מבוגרים יכולים להסיק על אודות כוונות הדובר משמיעת דיבור ID או דיבור AD בשפה זרה? מבוגרים המאזינים לדיבור בשפה זרה להם מוצאים את עצמם, כנראה, במצב דומה לזה של תינוקות ופעוטות. הם אינם יכולים לעשות שימוש ברמזי משמעות ותחביר, ולכן עליהם להסתמך בעיקר על רמזים פרוזודיים. על סמך הנחה זו ניתן לבדוק באופן ניסויי את ההשערה שדיבור ID מכיל רמזים פרוזודיים המסייעים לכל מאזין, צעיר או מבוגר, להבין את כוונת הדובר.

במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science בחנו גרגורי בריינט (Bryant) וקלארק בארט (Barrett) את יכולתם של מבוגרים בני שבט הסוּהארים, שהם ציידים-מלקטים החיים באקוודור, בחברה לא-מתועשת ולא-אוריינית, לזהות דיבור ID בשפה מערבית הזרה להם – אנגלית. אם אכן ישנו קשר אוניברסלי בין רמזים פרוזודיים לבין כוונת הדובר בדיבור ID, אזי סוהארים מבוגרים אמורים להבחין בין סוגי כוונות שונות בדיבור ID שהפיקו דוברי אנגלית.

במחקר השתתפו 26 מבוגרים סוהארים (מתוכם 12 נשים). כל משתתף נטל חלק בשלושה ניסויים. הדיבור שלו האזינו המשתתפים הופק באופן הזה: אמהות דוברות אנגלית התבקשו להפיק דיבור ID כלפי תינוקות, מארבעה סוגים שונים. סוגי הדיבור: איסור, אישור, משיכת תשומת לב והרגעה. נוסף על כך הפיקו האמהות דיבור AD המתאים לארבע קטגוריות אלו.
בניסוי הראשון, המשתתפים האזינו לכמה מבעים בדיבור ID ובדיבורAD באנגלית (שפה לא מוכרת להם). המשתתפים האזינו לכל מבע פעם אחת, והתבקשו לציין אם הוא מכוון אל מבוגרים (AD) או אל פעוטות (ID).

בניסוי השני, המשתתפים האזינו לכמה מבעים מסוגים שונים של דיבור ID. הם התבקשו לסווג את כוונת המבע לאחת מארבע הקטגוריות: איסור, אישור, משיכת תשומת לב והרגעה.
הניסוי השלישי היה זהה לשני, אלא שהפעם כל סוגי הדיבור היו מסוג AD.

מתוצאות הניסוי הראשון התברר כי המשתתפים הצליחו להבחין בין דיבור ID לבין דיבור AD, וזיהו בהצלחה רבה יותר את כוונת דיבור ה-ID. מתוצאות הניסוי השני עלה כי המשתתפים הצליחו להבחין בין סוגי הכוונות בדיבור ID. מעניין לציין שהמשתתפים הצליחו להבחין טוב יותר בין סוגי כוונות בדיבור ID (הניסוי השני) מאשר בדיבור AD (הניסוי השלישי). מניתוח הטעויות מתברר כי המשתתפים נטו להתבלבל בין מבעים של משיכת תשומת לב לבין אלה של איסור. ייתכן שהסיבה לכך היא, שבשניהם הדובר מנסה לעורר את קשב הנמען. כמו כן, הם נטו להתבלבל בין מבעים של אישור לבין אלה של הרגעה, כנראה כי בשניהם המוען מנסה להעביר מסר של רגש חיובי.

לסיכום, משלושת הניסויים עולה כי מבוגרים החיים בחברה שבטית לא-מתועשת ולא-אוריינית הצליחו להבחין בין דיבור ID לבין דיבור AD בשפה זרה להם, ונוסף על כך הצליחו להבחין בין כוונות בסוגי דיבור אלה, במיוחד בדיבור ID. תוצאות אלה מאששות את הטענה שדיבור ID עשיר ברמזים פרוזודיים, המאפשרים זיהוי של כוונות הדובר. נוסף על כך, הממצאים מאששים את הטענה שהבעת רגשות באמצעות תקשורת מילולית באה לידי ביטוי באופנים דומים במגוון תרבויות.

ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית.

שפת התינוקות היא אוניברלית – גם קופים יודעים

28/8/2007המילים עשויות להיות שונות בתרבויות שונות, אך הקולות והטונים שבהם הם נאמרים זהים. חוקרים גילו כי בני אדם ממגוון תרבויות יכולים לדעת מתי מישהו משתמש בשפה שאינה שפת אימו כאשר הוא מדבר ב"שפת התינוקות" ולהבין אותה. אותה שפת תינוקות היא לא רק נחלתם של בני האדם. מחקר נפרד גם מביא תימוכין להשערה זו.
שפת התינוקות מכילה יותר מאשר סתם קשקושים או פרצוף חמוד. אמהות משתמשות במאפיינים שונים של הדיבור כגון גובה הצליל, עוצמתו וקצב הדיבור במצבים שונים, כך שמילה מסוימת יכולה לקבל משמעויות רבות בהתאם לסיטואציה. אזהרת תינוק לא לגעת בשקע חשמלי נעשית בטון שונה מאשר הרגעת התינוקות כאשר הם בוכים, לדוגמה.
קולות מסוג זה משמשים בכל סוגי הדיבור, כאשר מדברים לילד או למבוגר, ויכולים להוות גורם חשוב בהעברת המסר והכוונה.
החוקרים גרג בריאנט וקלארק בארט מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנגל'ס מעריכים כי היחסים בין הצלילים והכוונות הם אוניברסליים וצריכים להיות מובנים על ידי כל אחד, לא חשוב מהי שפת אמו.
שפת תינוקות לעומת שפת מבוגרים
כדי לבחון את הרעיון, הם הקליטו אמהות דוברות אנגלית כשפת אם בארבע קטגוריות דיבור: התראה – (אזהרה לילד שלא לעשות משהו), אישור (עידוד התנהגות שביצע ילד) הרגעה (כדי להרגיע תינוק בוכה) ותשומת לב (לקרוא לתינוק כאשר הוא לא מסתכל על המבוגר).
החוקרים השמיעו את ההקלטות לתושבי כפרי ציידים לקטנים באיזור שוהאר באקוודור כדי לראות אם הם יכולים להבחין בין סוגי הדיבור. אנשי שוהאר לא דיברו כלל אנגלית, חיו בסביבה קדם תעשייתית ולא ידעו כלל קרוא וכתוב, ובוודאי לא הבינו מבנה משפטים ודקדוק. שפת האם שלהם, שאף היא נקראת שוהאר היא הרחוקה ביותר מאנגלית שניתן למצוא" אומר בריאנט.
תוצאות המחקר, שפורסמו בגליון אוגוסט של כתב העת פסיכולוג'יקל סיינס הראו כי בני השוהאר שהשתתפו במחקר יכלו להבדיל בין דיבור לתינוקות ודיבור מבוגרים ב-73 אחוזי דיוק. "הקול שבו מדברים לתינוקות גבוה בממוצע" אומר בריאנט שגם העיר על כך שקצב הדיבור לתינוקות איטי יותר.
בני השוהאר יכלו לספר לאיזו קטגוריה נופלים הדברים שאמרו האמהות, אך היו טובים יותר כאשר האם השתמשה בשפת תינוקות. הקטגוריות קלות יותר להבחנה בשפת תינוקות משום ששפת מבוגרים נראית מורכבת מדי לתינוקות מאשר למבוגים אחרים, אמר בריאנט.
תוצאות אלה מספקות תמיכה ברעיון לפיהם תקשורת רגשות קולית מביעה עצמה בדרכים דומות על פני תרבויות נפרדות" אמר בריאנט.

שפת התינוקות של הקופיםבמחקר אחר, שיפורסם בגליון ספטמבר של כתב העת Ethology, טוענים החוקרים כי בני אדם אינם בעלי החיים היחידים המשתמשים בשפת תינוקות.
התוצאות מראות כי אמהות של קופי רזוס, בדומה לאמהות אנושיות, משתמשות בשפת תינוקות המכונה גם motherese כאשר הן מדברות לתינוקות ומנסות ללכוד את תשומת ליבם.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן