חברה ישראלית הכריזה על חומר הסיכה היבש הראשון בעולם המבוסס על ננו-טכנולוגיה

חברת הסטרט-אפ הישראלית Applied NanoMaterials הכריזה על חומר הסיכה היבש הראשון בעולם המבוסס על ננו-טכנולוגיה

חברת הסטרט-אפ Applied NanoMaterials מפארק המדע ברחובות הכריזה על – NanoLub חומר הסיכה היבש הראשון בעולם המבוסס על ננו-טכנולוגיה. החלקיקים שמהם בנוי NanoLub הם בעלי צורה של כדוריות בגודל ננומטרי המבצעות את פעולת הסיכה באמצעות גלגול, בדומה למיסבים כדוריים. (ננומטר היא מיליארדית המטר או מיליונית המילימטר).

חלקיקי NanoLub עשויים מתרכובות אנאורגניות שנתגלו בקבוצת הסינתיזה של ננו-חומרים במכון ויצמן. בראש הקבוצה עומד פרופסור רשף טנא.

ד”ר מנחם גנוט, מנכ”ל , Applied NanoMaterials מסר כי NanoLub מביא ממד חדש לתחום חומרי הסיכה היבשים, ופותח אופקים חדשים בתחום הטריבולוגיה – מדע החיכוך, השחיקה והסיכה. ד”ר גנוט היה חבר בקבוצת הסינתיזה של ננו-חומרים במכון ויצמן שגילתה את החומרים החדשים וחבר בצוות המחקר הראשוני של הפרויקט. יו”ר החברה הוא אהרון פוירשטיין.

NanoLub מפחית באופן דרמטי את החיכוך בין חלקים נעים ומצמצם למינימום את השחיקה תוך השגת פעולה חלקה. NanoLub חוסך עלויות תחזוקה ומשפר באופן ניכר את הפעילות הכוללת של מכונות. בנוסף לכך, החומר החדש מפחית צריכת אנרגיה וזיהום אויר.

,Applied NanoMaterials יחד עם המעבדה לטריבולוגיה של המכון האקדמי הטכנולוגי בחולון בהנחייתו של ד”ר לב רפופורט, פיתחו טכניקת הספגה (אימפרגנציה) מיוחדת המאפשרת ליצרני מיסבים ליישם את החלקיקים החדשים במהלך היצור. הדבר מאפשר ליצור רכיבים המשמנים את עצמם, בעלי מקדמי חיכוך קטנים ביותר.

ניתן להשתמש ב-NanoLub במספר דרכים: חומר סיכה יבש, תוסף לחומרי סיכה נוזליים, כשכבת ציפוי דקה וכחומר הספגה לחלקים המשמנים את עצמם.

ישומים אופייניים ל-NanoLub כוללים בראש ובראשונה מערכות בהן יש צורך בתחזוקה מינימלית, כגון ישומי תעופה ,חלל ורפואה וכן סביבות ייצור הדורשות דרגת ניקיון מקסימלית כגון מפעלים למוליכים למחצה. , שמושים נוספים הינם במערכות ומכונות העובדות בעומסים גבוהים כמו טורבינות לתחנות כוח, ציוד כבד ועוד.

www.apnano.com) Applied NanoMaterials) היא חברה פרטית שהתאגדה בארה”ב ב-.2002 החברה קיבלה מ”ידע מחקר ופיתוח בע”מ”, הזרוע המסחרית של מכון ויצמן, רישיון בלעדי לייצור, העברה לפסים מסחריים ומכירה של החומרים הננו-טכנולוגיים החדשים. בעלי המניות של Applied NanoMaterials הם קרן הון הסיכון Ventures ,Newton Technology ידע מחקר ופיתוח בע”מ – הזרוע המסחרית של מכון ויצמן, ו- Technological Applications and Date Update – AYYT הזרוע המסחרית של המכון האקדמי הטכנולוגי בחולון ומשקיעים פרטיים. מטה החברה הינו בניו-יורק ומרכז המחקר והפיתוח שוכן ליד מכון ויצמן ברחובות.

באפלייד ננו-מטריאלס פיתחו “חומר ננומטרי מופלא”; מקווים להפכו לשמן הסיכה היעיל בעולם

גילעד נס

02/09/02

כנראה שהשידוכים באינטרנט עובדים. בתחילת שנת 2000 ביקש אהרון פויירשטיין להקים מיזם השקעות בהיי-טק, ובשיטוט בפורומים של “גלובס” איתר את ד”ר מנחם גנוט. תקופת חיזור קצרה, שאליה נוספה צלע שלישית בדמותו של משקיע ישראלי שמעדיף להישאר בעילום שם, וכך נולדה לה Accelerate. החברה היתה אמורה להשקיע במיזמים הקרובים לכיסו של פויירשטיין, שעסק רוב חייב בפיננסים (בין השאר במשרד האוצר, בנק איגוד ובייעוץ פרטי), ולתחומי התמחותו של גנוט: חומרים מיוחדים, אופטו-אלקטרוניקה, מוליכים למחצה וציוד לייצור.

כמובן, שכחברת השקעות מן המניין, גם אקסלרייט נשאה את המנטרות המוכרות לגבי קריטריונים להשקעה: Must have ולא Nice to have, רעיון ניתן לרשום בגינו פטנט ו”טכנולוגיה פורצת דרך”. בהתאם לכך, ההשקעה הבודדת של המיזם עד השנה בוצעה בחברה האמריקנית סימטריקס.

השראה מדה-וינצ'י

עד אקסלרייט, גנוט הספיק לעשות פוסט-דוקטורט אצל פרופ' רשף טנא במכון וייצמן, לייסד את אורמיר (Oramir), שפיתחה ציוד לתעשיית המוליכים למחצה ונמכרה לפני כשנה לאפלייד מאטריאלס, לעסוק בייעוץ לחברות וקרנות הון סיכון ולכהן במשך כשנה כמנכ”ל הסטארט-אפ Wireless Methods.

עוד לפני כן, במהלך עבודתו במכון וייצמן, גנוט היה שותף לגילוי העובדה שלא רק מולקולות פחמן יוצרות מבנים פולרינים. ולהלן ההסבר: ב-1985 גילו מדענים כי אטומי פחמן יוצרים צורה כדורית חלולה של מעין כלוב. הצורה הזו זכתה לכינוי פולרין (Fullerene), על שם הארכיטקט האמריקני ריצ'רד באקמינסטר פולר (ולכן מכונים המבנים הללו גם “BuckyBalls”), שתכנן מבנים שהתבססו על צורות גיאומטריות של הקסגונים ופנטגונים, ושבעצמו העתיק את העיצוב מלאונרדו דה-וינצ'י.

אותם פולרינים נחשבים כמבנים חזקים ביותר שיכולים לשמש כאבני בסיס ליישומים רבים הזקוקים לחומרי גלם זעירים, אך עמידים בלחץ. גנוט טוען שאת מבני הפחמן הללו קשה מאוד לייצר, והתעשייה מחפשת תחליפים ידידותיים יותר.

במסגרת החיפושים הללו מתנהל במשך כעשור מחקר במכון וייצמן – ובהמשך גם במכון הטכנולוגי בחולון – בניצוחו של פרופ' לב רפפורט. לפני כמה חודשים פנה פרופ' טנא לגנוט וביקש ממנו לסייע במסחור המחקר, וכך נולדה אפלייד ננו-מטריאלס, שעם הקמתה גייסה מיליון דולר מקרן ניוטון, המחזיקה גם באופציה להשקעת 2 מיליון דולר נוספים בתוך שנה.

החברה מפתחת, בשלב הראשון, מבנה זעיר דמוי בצל, דהיינו מבנה של שכבות על גבי שכבות, כאשר ליבו חלול. לפי התיאוריה של המייסדים, שלטענתם הוכחה בלא מעט ניסויים במוסדות מכובדים בעולם, אותן כדוריות יכולות לשמש כתחליף לשמני סיכה המונעים חיכוך(דמיינו ארגז הנע על גבי אלפי גולות קטנות). לטענתם, הוכח כי האבקה המורכבת מאותם מבנים יעילה בערכים של פי שש עד פי עשרה מחומרי סיכוך רגילים. מעבר לזה, היא מתהדרת בתואר “חומר הסיכוך היבש הננומטרי הראשון בעולם”, או Nano-Lubricant.

השכבות, הבנויות מהחומר טונגסטן-דיסולפיד, נעות בינן לבין עצמן, והחור שבמרכז מאפשר למבנה להיות גמיש. עם זאת, בחברה טוענים שהלחץ שהמבנים יכולים לעמוד בהם הוא עצום. ב”סנדוויץ'” של מתכות, שבו החומר מצוי במרכז, האבקה משמשת כמעין מסב כדורי (שוב דמיינו טנק ורצועות הזחל שבאמצעותן הוא מתנייע). אבל תנו לו חומרים שפניהם אינם חלקים, והוא צוחק לכם בפרצוף – חלק מהכדוריות מתנחלות בשקעים, ומאפשרות לאחיותיהן לנוע מעליהן.

בנוסף, מדובר למעשה בחומר סיכה שאינו מתכלה, ולכן יכול לשמש באופן תמידי, וללא פעולות תחזוקה. אותה אבקה תעמוד יום אחד בפני עצמה, כחומר סיכה, אולם לחברים באפלייד ברור שתקופת ההכרה בטכנולוגיה כוללת שיתוף פעולה עם יצרני שמנים, שישלבו אותה בשמנים הקיימים. שיתוף פעולה כזה, הם מקווים, יסייע לשפר את המלחמה שלהם כנגד החיכוך. כבר היום מתבצעות שיחות עם כמה חברות תעשייתיות בתחום.

הכור ברחובות

היישומים של החומר שמפתחת אפלייד כוללים נגזרות שונות של תחליפי חיכוך. אלה יכולים לשמש בענפים כמו תעופה וימאות, כאשר ציפוי השכבה החיצונית של מטוסים או של אניות בחומר הזה יאפשר להם לצלוח ביתר קלות את התנגדות האוויר או המים; או בתעשיית החלל, כאשר החומר ימנע את הצורך בשליחת צוותי תחזוקה לטיפול בזרוע מכנית המסרבת להשתחרר – ראה מקרה 'גלילאו' בשנות ה-80. ענפים רלוונטיים אחרים הם תעשיית הרכב, תעשיות צבאיות ועוד.

המתחרים, המפתחים בחומרים שונים אך מעדיפים להיצמד למבנים מלבניים, נתקלים לדברי פויירשטיין גם במגבלת העמידה בעומס. במבחני השוואה שנערכו בין הטכנולוגיות השונות נטען כי הכדוריות של אפלייד שרדו לאורך זמן ארוך יותר מהמתחרים. עם זאת, פויירשטיין מודה שעדיין לא ברור לחברה כיצד פועל אותו חומר מופלא – אבל “הכי חשוב שהוא עובד”.

כיום מיוצר החומר בכור כימי המצוי במכון וייצמן, אולם באפלייד בונים כיום כור “חצי-תעשייתי”, שיאפשר להם לייצר כ-750 גרם של אבקה ביום. החזון שלהם רואה במגרש הפנוי שליד רחוב הולצמן ברחובות מפעל, שבו מספר גדול של כורים שכאלו – ולא כור ענק בודד – שניתן יהיה להפעילם רק במידת הצורך, עם התגברות הדרישה.

עם הזמן מתכוונים בחברה לעבור לפיתוח ולייצור המוצר השני המתבסס על אותו חומר, שיהיה בנוי בצורה מלבנית, רב-שכבתית, וישמש בפיתוחים שונים הקשורים לעולם הננוטכנולוגיה. בין השאר, מדובר בזרוע של Atomic Force Microscope (המשמש את העוסקים בתעשיית הננוטכנולוגיה) שתאפשר לבצע ליטוגרפיה במימדים ננומטרים, ננו-לייזרים ועוד.

פוירשטיין מספר שהחברה מנסה לגייס כיום 5 מיליון דולר, שישמשו למימון הקמת הכור ולמעבר לפעילות שיווק מאומצת יותר. המודל העסקי מבוסס על יצירת שיתופי פעולה אסטרטגיים ומכירת רשיונות לשימוש בטכנולוגיה, הן באופן גנרי והן כפיתוח משותף של יישומים המתאימים לשותף. “נרצה שליטה מלאה על תהליך הייצור”, אומר פויירשטיין, “והחומר עצמו מוגן בפטנט, גם אם מישהו ימצא דרך אחרת לייצר אותו”.

כרטיס ביקור: Applied

NanoMaterials נוסדה: אפריל 2002.

מייסדים: דר' מנחם גנוט, אהרון פוירשטיין.

מוצר: חומרים אנאורגניים ננוטכנולוגים מונעי חיכוך.

גיוסים: מיליון דולר בגיוס סיד.

בעלי מניות: Newton Ventures Technology, ידע מחקר ופיתוח בע”מ – הזרוע המסחרית של מכון ויצמן, AYYT – הזרוע המסחרית של המכון האקדמי הטכנולוגי בחולון ומשקיעים פרטיים.

עובדים: כ-12 עובדים במרכז פיתוח ברחובות, מכון וייצמן והמכון הטכנולוגי בחולון.

אתר: www.apnano.com