מגרפה מוסיקלית

מהו הכלי המוסיקלי ששירת בבית המקדש תחת הכינוי מגרפה?

בבית המקדש, כידוע, וכפי שמצוי במקדשים הקדומים בכלל השתמשו בכלים מוסיקליים. חלקם, אגב, נועד, וכפי שמעידה על כך המשנה במפורש, לעורר בקרב הציבור התרוממות רוח, נסערות רגש ובעיקר תחושה שהאל מרחף ביניהם.

אחד מהם היה "מגרפה", כך בלשון חז"ל. כלי זה, שאין לדעת מה היה תוארו ומה היו מידותיו, השתייך, כך דומה, לקטגוריה של כלי ההקשה, וחרף הופעתו בבית המקדש, אין הוראתו ברורה כלל ועיקר.
ה"מגרפה" שימשה בצקדש למתן אות לממונים השונים לבל יאחרו במילוי תפקידם. כלי זה היה נזרק על ידי אחד הכהנים "בין האולם ולמזבח" (משנת תמיד ה' ו'), ועל ידי כך היה נשמע קול אדיר, מחריש אזניים, כזה ששום כלי אחר לא דמה לו בעוצמתו.
הוראתו נידונה על ידי אמוראי בבל, שקבעו כי מידות הכלי הן – אמה לאורכו ואמה לרוחבו כתבנית ריבוע, וממנו יוצאת ידית קטנה. הכלי מרובה נקבים ומפיקים ממנו מאות צלילים, "מיני זמר" כלשונם.
כאמור, אי-הבהירות האופפת את הכלי הנידון, ואשר מידת ההגזמה הנסוכה על המקור הבבלי הנ"ל אינה תורמת להסרת הערפל, הטילו מספר מלומדים ספק גדול אם מדובר בכלל בכלי נגינה. יש הגורסים כי מדובר בסוג של תוף או עוגב. אחד המלומדים מבקש להעלות השערה שה"מגרפה" אינה אלא המחתה לגריפת הדשן בבית המקדש, כשהוא מבקש לסעוד את הנחתו בהקבלה בין התיאור הנ"ל של הכלי לבין תיאור המחתה, כפי שהיא מופיעה בציורים ובתבליטים, לצד יתר תשמישי הפולחן. לדעתו היתה זו המצאה יהודית גאונית, כאשר באמצעות הגריפה בדשן החם, או הזריקה מגובה כלשהו, הופעל מכניזם כלשהו בכלי, ב"מגרפה", וכך הופק הקול האדיר, הצליל החזק.

קשה לקבל הנחה זו, ולו מהסיבה, שאת הכלי הנידון, בדברי המשנה במפורש, היו זורקים, ואולי דווקא בשל כך סביר יותר להעלות את ההנחה הבאה: שמא מדובר במיתקן מירעדי-מינעדי, מעין "גונג", כלי שהיה מקובל במזרח הרחוק ונדד, לאחר גלגולים רבים, למזרח הקרוב. מדובר על כלי בן שני חלקים: צלחת נחושת גדולה, שלעיתים היו בה שקערוריות, מעין נקבים להעצמת הצליל (מה שמקובל בכלי הקשה וניעוד בכלל) ופטיש-הכאה דמוי יעה.
אם כן עשויה להצטייר התמונה הבאה: צלחת הנחושת היתה תלויה במעבר, "בין האולם למזבח" (כדבר המקור), ובסמוך לה תלוי היה פטיש, דמוי יעה, כמעין מגרפה, אותה מגרפה שבעזרתה גרפו-יישרו-שטחו את הדשן במקדש. אחד הכוהנים, בהינתן הסימן, היה "זורק" את היעה (התלוי במדויק בסמך לצלחת) ואו-אז נשמע קול אדיר, קול שכמותו כגלים צליליים ומגוונים, מה שעשוי, אולי, לעמוד ביסוד ההסבר המופלג של התלמוד הבבלי על מאות "מיני זמר", ושמא אף הנקבים הרבים הנזרקים בהפלגה יתירה בו מקורם בשקערוריות הרבות שעל פני הצלחת המדוברת.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. לכותב הנכבד,

    לפני כמה שנים הלך לעולמו שמשון מלצר שהיה מאוד ידוע בתקופת קום המדינה ב'ספר השירים והבלדות' שלו, שיצא בכמה מהדורות, כשבכל מהדורה נוספים שירים חדשים (אך כמה פעמים, למיטב זכרוני, גם הושמטו כמה שירים במעבר ממהדורה למהדורה). הספר גם יצא לאור בשם 'אור זרוע לצדיק'.

    בפרק הפותח את הספר קיים שיר(או 'פיוט') ששמו 'המגרפה' שמיוסד על כלי הנגינה הקדום ועל האגדות שסביבו, ועל המשלת(הא פתוחה, מם בשווא) עבודת הכפיים לשם הפרחת השממה בשנות השלושים לעבודת הכהנים הקדומה בבית המקדש לצליל המגרפה.

    השיר (והספר בכלל) מומלץ ביותר.

    דרך אגב: יהודה מלצר, העורך של ספריית 'עליית הגג' של הוצאת 'ידיעות אחרונות', הוא בנו (וגם נזכר בשיר 'אשירה לרש"'י שבקובץ, ונדמה לי שנזכר גם בסיום שיר הקינה על טלוסט עיירת המחבר שחרבה בשואה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן