שריפות

השריפות באמזונס העלו לסדר היום בעיה ותיקה של חוסר אכיפה, ואי התחשבות במשאב טבע השייך לכל האנושות

שריפות הענק ביערות הגשם באמזונס, אוגוסט 2019. צילום: shutterstock
שריפות הענק ביערות הגשם באמזונס, אוגוסט 2019. צילום: shutterstock

מאת ד"ר אסף רוזנטל

 

בוקר טוב לעולם שמתעורר אולי מאוחר מדי. שריפות היערות מוצתות ברחבי העולם מזה שנים רבות, בעיקר כדי לפנות שטחים לגידולים חקלאיים ולמרעה של בקר. שנים רבות מציתים ושורפים יערות-עד משווניים: באינדונזיה כדי לפנות מקום למטעי דקל שמן, באפריקה המשוונית כדי לפנות שטחים לשדות חקלאות ומעל לכל באגן האמזונס שם מציתים את היער כדי לפנות שטחי מרעה לבקר ולגידולי שדה, בעיקר סויה  (ראוי כי כל מי שמחליף בשר בסויה יהיה מודע לשריפות א.ר.). לאחרונה, בעקבות החום והיובש בוערים יערות בסיביר.

עכשיו, כאשר יותר ויותר ציבורים יוצאים להפגנות למען הסביבה ובעקבות התגברות השריפות באמזונס בעידוד הממשלה הפופוליסטית כדי "לפתח את ברזיל ולמצות את עושרה הטבעי" כטענת הנשיא ז'איר בולסנרו, התעוררו התקשורת ודעת הקהל העולמית, התעוררות שגרמה ל״שועי-עולם״ שהתכנסו במסגרת ה-G7 להכריז על הצורך בכיבוי השריפות.

 

השריפות ממחישות את הצורך בנטיעות ובשיקום היערות. לפני זמן קצר כתבתי כי כאשר יוזמים נטיעות יש לעשות זאת בזהירות ובהתחשבות בבתי גידול: . בכל זאת ברור הצורך לחדש יערות שבוראו ולנטוע עצים שנכרתו. כריתות עצים ושריפת יערות בעיקר כדי לפנות מקום לחקלאות ומרעה פגעו קשה ביערות בעולם כולו והיום יותר ויותר ממשלות ומוסדות רשמיים מכירים בצורך לרפא את הסביבה ולהחזיר לעולם לפחות חלק מהיערות שהושמדו.

ההערכה היא כי כדי להחזיר לעולם חלק מהיערות שנכרתו יש צורך לנטוע טריליון עצים, או אולי לא לנטוע אלא לעזור לטבע לעשות את שלו כדי לחדש שטחים שבוראו?

 

נטיעת עצים קוסמת למי שמחפשים פעילות מהירה למיתון ההתחממות. בתחילת אוגוסט הודיעה ממשלת אתיופיה על שיא עולם כאשר מאות אלפי מתנדבים נטעו 353 מיליון עצים ביום אחד. מבצע זה הגיע אחרי שצוות מדענים זיהה אזורים בעולם שיתאימו לנטיעת טריליון עצים, שאם יתגשם יביא לספיחת כמות של גזי-חממה שנפלטו במשך עשרים שנים.

הפנל הבין לאומי לשינויי אקלים (IPCC) פרסם דו"ח מיוחד על החשיבות האקלימית שבשימוש נכון בשטחים בהתחשב בעובדה שכ-23% מכל הפליטות מגיע מחקלאות. ה״פנל״ התווה קווים לניהול קרקע כמו למשל ״חקלאות-חורש״, שיאפשר: ביטחון תזונתי, מיתון ההתחממות, פיתוח בר-קיימא ושמירה על המגוון הביולוגי.

ניהול שיקח בחשבון את ״המלכודות״ בהן כבר נפלו מיזמי יעור ושיסתמך על עקרונות בסיסיים שיאפשרו להפחית את העלות ולצמצם את הכשלונות שעשוים להתרחש כאשר העולם מחבק את הצורך בנטיעת עצים.

 

הכלל הראשון לשיקום בתי-גידול הוא כמובן לעצור את ההרס: לעצור את ברוא היערות, הרס שטחים לחים ותשתיות ירוקות. שימור בתי-גידול טבעיים יהיה תמיד זול משיקום. במרבית בתי-הגידול יש בקרקע זרעים שבטיפול נכון יתפתחו לעצים, לכן במקרים רבים אין צורך בנטיעות. נביטה וגידול טבעי של עצים זול ומוצלח יותר מנטיעות.

השיקום היעיל ביותר הוא בעבודה עם הטבע. כך למשל ברחבי הסאהל פועל ארגון לשיקום שטחים בשם: "חקלאים מנהלים שיקום טבעי". המשקמים מסתמכים על שרידי שורשים שבקרקע, במקומות בהם העצים נעלמו. החקלאים מטפלים בשרידי השרשים ומחזירים אותם לחיים וכך במשך שנים ספורות מקשטים עצים שטחים שהיו חשופים. העצים יוצרים לחות ומביאים לטיוב הקרקע ולפריון.

 

במקומות שבכל זאת יש צורך בנטיעות אין צורך ״להמציא את הגלגל מחדש״ מכיוון שיש ידע רחב ורב על אילו מיני העצים, איך והיכן לנטוע.

 

״אתגר-בון״

הוא מיזם לשיקום בתי-גידול ע"י  "האיחוד הבין-לאומי לשימור הטבע" (the International Union for Conservation of Nature). המיזם בשיתוף כ-60 ממשלות, ארגונים פרטיים וגופים נוספים, ישקם כמיליון וחצי קמ"ר עד 2020, ושלושה וחצי מיליון קמ"ר עד 2030.

במדינות רבות כבר יש מפות מפורטות שבהן מצוינים השטחים לשיקום ואיך ליערם מחדש כשתינתן עדיפות לנטיעת עצים מקומיים. למרות ההעדפה לעצים מקומיים יש להתחשב בשינויי האקלים שגורמים לתזוזה במיקומי העצים ממינים שונים.

 

שיקום יערות ובתי-גידול מצריך גם שינוי חברתי ומסתבר כי שינוי זה קשה יותר מישום פתרונות טכנולוגיים, שכן יש צורך בעבודה קשה והרבה סבלנות. מפתה לחשוב כי די בנטיעת מס׳ עצים ואז לקוות לטוב, שיקום אמיתי בשטחים נרחבים מצריך עבודה במשך שנים. הצלחות שיקום בקנה מידה גדול כמו שינינגה בטנזניה או רמת לוס בסין (Loess Plateau) הראו איך שיקום בתכנון נכון מניב יתרונות לאורך זמן.

 

לשיקום מוצלח יש מרכיבים הכרחיים: אולי החשוב ביותר הוא רצון של הפוליטיקאים. למרבה המזל כיום, הרצון של השליטים גדל בהשפעת ההפגנות והמחאות האזרחיות למען הסביבה ולמיתון ההתחממות. מרכיב חשוב נוסף הוא הבהרת השייכות, הבעלות וזכויות הניהול של הקרקע. על-פי ההערכה יש כמיליארד איכרים קטנים שמהווים מפתח להצלחת שיקום, יש צורך לחזקם ולאפשר להם גישה למימון שיאפשר שיפור שיטות העיבוד, כמו למשל חקלאות-חורש. חשיבות רבה יש לזמינות של מגוון רחב של זרעי עצים באיכות גבוהה, בעיקר עצים שניטעים בחוות.

גורם מכריע וחיוני הוא הצורך בהשקעה נכבדה של הציבור ושל משקיעים פרטיים שישקיעו בשיקום הסביבה. יש צורך להשקיע ביעור באופן ובמסלול דומה לזה שקורה באנרגיה מתחדשת. מיזמי שיקום סביבתי יהוו מקור השקעה כאשר ההערכה היא כי: ״כל דולר שיושקע בשיקום סביבתי יניב עשרה דולרים בשירותים סביבתיים״ למזלנו יש עניין גדל והולך של תעשיינים להשקיע בשיקום סביבתי ובחקלאות מתחדשת.

 

ב-23 בספטמבר בפסגת האו"ם לאקלים, ידונו בפתרונות לנושאי השיקום, האקלים והטבע. זאת אחרי שבעצרת הכללית הוכרז עשור לשיקום הסביבה. יש לקוות כי בגישה נכונה ניתן יהיה לשקם ולשמור על הסביבה באמצעות נטיעת מיליארדי עצים. מיזם שיהווה צעד חשוב לישום עתיד בר-קיימא.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. מעניין. בייחוד ההצעה לעבוד עם זרעים. בסופו של דבר יש גבול כמה אפשר לדרוש מהברזילאים להתנהג כקדושים ולוותר על משאבי ארצם לטובת האינטרס העולמי כשמדינה עשירה כמו ארה"ב מתנהגת בצורה מופקרת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן