“יש להקצות כספים לסיוע לחברות בשלב השיווק ולא רק לשלב המו”פ, כדי שיצמחו לחברות גדולות”

“אי התפתחותן של חברות קטנו לשלבי ייצור ושיווק ומיעוט חברות גדולות מביאים למיצוי מוגבל של תועלות המו”פ העסקי לטובת הכלכלה הישראלית.” כך עולה ממסמך שהוציאה מחלקת המידע והמחקר של הכנסת לקראת דיון בוועדת הכלכלה שהתקיים לאחרונה. במילים אחרות, האקזיטים המוקדמים מדי הם בעורכי הכלכלה הישראלית.

“אי התפתחותן של חברות קטנו לשלבי ייצור ושיווק ומיעוט חברות גדולות מביאים למיצוי מוגבל של תועלות המו”פ העסקי לטובת הכלכלה הישראלית.”

כך עולה ממסמך שהוציאה מחלקת המידע והמחקר של הכנסת לקראת דיון בוועדת הכלכלה שהתקיים לאחרונה. במילים אחרות, האקזיטים המוקדמים מדי הם בעורכי הכלכלה הישראלית.

“נקודות הביקורת העיקריות על התפתחות תעשיית ההיי-טק המקומית הן אי-התפתחותן של חברות קטנות לשלבי ייצור מתקדמים ומיעוטן של חברות גדולות. על אף הגידול המהיר בכמה חברות ההזנק. חלק ניכר מהחברות המצליחות נמכרות לגורמים מחוץ לישראל עוד לפני שהגיעו לשלב של ייצור מוצר ושיווק נרחב שלו. מעט חברות היי-טק גדולות אשר צמחו בישראל עדיין ממשיכות לפעול בה, וכך התרומה הפוטנציאלית למשק של תעשייה עתירת ידע לא באה לידי מיצוי.

סיוע ממשלתי נרחב ניתן לתעשיות עתירות ידע בשלבי המו”פ באמצעות לשכת המדען הראשי, אולם הסיוע הממשלתי בשלבי השיווק והפיתוח העסקי קטן הרבה יותר, אף שלעתים עלויות השיווק והפיתוח העסקי גבוהות אף יותר מעלויות הפיתוח. קיים כאן כשל שוק: היזמים והמשקיעים, בעיקר בקרנות הון-סיכון, מפיקים תועלת מרבית ממכירת המיזם בשלבים מוקדמים יחסית, ואילו כלל המשק יוצא נשכר מהמשך ההתפתחות של חלק מהחברות גם בשלבי הייצור והשיווק.

מהדו”ח עולה כי ההשקעה במו”פ אזרחי כאחוז מהתוצר בישראל (%4.4 בשנת 2011) היא הגדולה ביותר בהשוואה בין – לאומית. שיעור המימון הממשלתי בסך ההוצאה הלאומית על מו”פ קטן בישראל לעומת מדינות ה-OECD, והוא נתון במגמת קיטון בעשור האחרון: בשנת 2000 כ-%24 מההוצאה הלאומית על מו”פ הייתה במימון ממשלתי, לעומת כ-14% בשנת 2009. במקביל חלה עליה בהשתתפות המגזר העסקי וגורמים בחו”ל.

בשנת 2012 היה תקציב לשכת המדען הראשי 1.57 מיליארד ₪ ובשנת 2011 – 1.45 מיליארד. בשנים 2012-2009 ירד תקציב המדען הראשי ב-20.3%, ל-1.25 מיליארד שקלים. בשנת 2011 היו הוצאות משרד הכלכלה על מו”פ אזרחי כ-63% מכלל הוצאות המו”פ במימון הממשלה (ללא תקציבי ות”ת), ומכאן שזה המשרד הממשלתי העיקרי במימון מו”פ בישראל.

בשנת 2012 הסתכמה גביית התמלוגים של המדען הראשי מחברות שקיבלו תמיכה בעבר ב-641 מיליון ש”ח, שהם כ-%41 מתקציב המדען. בשנים הקודמות היה שיעור התמלוגים הממוצע בתקציב המדען. 28.5%.

חלקן של חברות קטנות (חברות הציגות מכירות בהיקף שנתי של עד מיליון דולר) בסך התמיכה שהמדען הראשי נותן גדל מכ-%46 בשנת 2005 לכ-60% בשנת 2012. בד בבד ירדה התמיכה בחברות הבינוניות (מכירות בהיקף שנתי של מיליון עד 100 מיליון דולר), מ-32% בשנת 2005 ל-23% בשנת 2012.

כותבי הדו”ח מדווחים על שיפור בפיזור הגיאוגרפי של מענקי המדען הראשי – אף שחברות במחוז המרכז מקבלות את רוב מענקי המדען הראשי – 56% מסך המענקים – יש מגמה של פיזור המענקים גם לחברות בפריפריה: שיעור המענקים לחברות במחוז צפון גדל מ-12% בשנת 2002 ל-26% בשנת 2012. שיעור המענקים לחברות במחוז דרום גדל מכשלושה אחוזים בשנת 2002 לכ-10% בשנת 2012. שיעור המענקים למחוז ירושלים הוכפל מכארבעה אחוזים בשנת 2002 לכשמונה אחוזים בשנת 2012.

כ-80% מכלל ההוצאה הלאומית על מו”פ אזרחי היא של המגזר העסקי. המו”פ העסקי נשען רבות במימון ובניהול על חברות וגופים בין-לאומיים. נוסף על כך תעשיית ההיי-טק מתאפיינת באי-התפתחות של חברות קטנות לשלבי ייצור ושיווק מתקדמים ובמיעוט של חברות גדולות. גורמים אלו מביאים למיצוי מוגבל של תועלות המו”פ העסקי לטובת הכלכלה הישראלית.

עוד מוסרים מחברי הדו”ח כי לשכת המדען הראשי פועלת גם לעידוד מו”פ בתעשייה המסורתית ובאזורי הפריפריה, כדי להביא ליצירת מנוע צמיחה מקביל לתעשיית ההיי-טק בתעשייה המסורתית, ובתוך כך לצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה.

למחקר המלא