סוג חדש של סוללת אוויר יוכל לאפשר אחסון של עד פי עשרה בכמות האנרגיה מאשר סוללות הקיימות היום בשוק
סוג חדש של סוללת אוויר יוכל לאפשר אחסון של עד פי עשרה בכמות האנרגיה מאשר סוללות הקיימות היום בשוק.
שלב מהפכני זה ברמת הקיבולת יוכל לסלול את הדרך לפיתוח דור חדש של רכבים חשמליים, טלפונים ניידים ומחשבים נישאים.
העיצוב של הסוללה החדישה, שפותחה ע"י מדענים מאוניברסיטת St Andrews, הינו בעל יכולת לשפר את הביצועים של התקנים חשמליים ניידים ולתת תמריץ משמעותי לתעשיית האנרגיה המתחדשת. הסוללות תאפשרנה קבלת כמות חשמל קבועה ממקורות כגון: רוח או שמש, המפסיקים לייצר אנרגיה עם שינויי האקלים או בוא הלילה.
תוספת הקיבולת נולדה תודות להוספה של רכיב המשתמש בחמצן הנשאב מהאוויר בזמן פריקת המטען כתחליף לאחד מהמרכיבים הכימיים המשמש היום בסוללות נטענות. ביטול הצורך לאחסן כימיקלים בסביבת הסוללה מאפשר ניצול של אנרגיה בכמות רבה יותר באותו הגודל. הפחתת הגודל והמשקל של הסוללות, בד בבד עם יכולת טעינה נדרשת, היוו אתגר עתיק-יומין עבור המפתחים של רכבים חשמליים.
כמו-כן, הסוללה החדשה, המכונה תא STAIR (St Andrews Air), עתידה להיות זולה יותר מהסוללות הנטענות הקיימות היום. הרכיב החדש עשוי מפחמן נקבובי, שהינו הרבה פחות יקר מתחמוצת הליתיום-קובלט שהוא מחליף.
מיזם מחקר ארבע-שנתי זה, שיגיע למחצית דרכו בחודש יולי, מתבסס על התגלית שמקורה בחוקרי האוניברסיטה כי תגובותיהם של רכיבי פחמן עם האוויר יכולות לחזור ולהישנות תוך קבלת מעגל של טעינה ופריקה לסירוגין. מחקר עוקב הביא לשילוש יכולת האחסון של חשמל בתאים אלו.
החוקר הראשי של המיזם, פרופסור Peter Bruce מהמחלקה לכימיה באוניברסיטת St Andrews, אומר: "היעד שלנו הינו הכפלה של פי חמישה עד עשרה בקיבולת האחסון – רמה שהיא מעבר לאופק המוצע ע"י סוללות הליתיום הנוכחיות. הממצאים שלנו עד כה מעודדים ביותר, והם אפילו עברו את הציפיות הראשוניות שלנו."
"הבסיס להתקדמות טמון בשימוש בחמצן המצוי באוויר כחומר מוצא מתחדש במקום נשיאת הכימיקלים הנדרשים בתוך הסוללה," מסביר החוקר.
"החמצן, החודר פנימה דרך משטח הסוללה החשוף לאוויר החיצוני, מגיב בתוככי נקבוביות הפחמן וגורם לפריקת הסוללה. "לא רק שחלק זה במערכת הינו בחינם (חמצן מהאוויר), אלא שרכיב הפחמן זול הרבה יותר מהשיטות האחרות הנהוגות היום," מסביר החוקר הראשי. להערכתו, יעברו חמש שנים עד שתא חדיש זה יהיה זמין מסחרית.
12 תגובות
כל כך הרבה פלצנים. באם אינכם מבינים אל תנסו להסביר את שאינכם יודעים.
כמי שמצוי בענין, הקוטב השלילי הוא החמצן והרעיון ללכוד את ה-CO2 שנוצר עם פירוק המטען שלא יברח. זה מאפשר תנועת אנרגיה דו כוונית.
אם יגמר החמצן באטמוספירה, אל דאגה. הטעינה משחררת חמצן והפריקה צורכת. סה"כ יש איזון בין טעינה לפריקה. תיאורטית, כמות של חמצן תהיה לכודה בסוללות אך זה ערך קבוע שנצרך פעם אחת.
כיום שורפים 15 מליון חביות דלק ליום. החמצן לא נגמר מפני שיערות הגשם והצמחים עובדים "שעות נוספות" להחזיר את החמצן לאטמוספירה.
כמו כן, מתוך המאמר רואים כי הרבה דברים מוסתרים בגלל סודיות מסחרית.
מה צורך יוותר חמצן – נשימה ע"י אורגניזמים אירוביים או הסוללה הזו?
אם המערכת לא פולטת את החמצן כגז חמצן לאחר השימוש, לאן מתגלגלים אטומי החמצן?
דווקא נדמה שמדובר בניצול חד כיווני של החמצן מהאוויר. כך גם מידיעת המקור. האמנם?
אם לא היו מנועי בנזין או סולר או פחם וכו' אלא משהו אחר, ומישהו היה ממציא את המנועים המזהמים היום… מתוך הבנה שזה גורם לזיהום האטמוספירה וליצירת אפקט חממה, האם היו נותנים לכזה מיזם אישורים?
למי שדואג שמא הסוללות החדשות ירגמו לדילול החמצן באטמוספירה…
המין האנושי דורש רק 10% חמצן לנשימה. למעשה אנחנו כיום חיים בסביבה עשירה בחמצן, וזה גורם לנו לאוסידציה יתר בגוף (זו הסיבה שאנטי-אוסידנטים חזקים בתעשיית האנטי אג'ינג).
קיצור, זה לא בהכרח דבר רע.
ואני בספק אם זה יגרום לשינוי משמעותי באטמוספירה בעתיד הנראה לעין. אם כבר, זה יגרום לפליטה מופחתת של גזי חממה, ובסופו דבר, ברגע שבאמת יהיה פחות חמצן באטמוספירה מכדי שנוכל לסבול, זה יעודד את ממשלות העולם לנטוע עצים.
מי יודע? אולי זו באמת הדרך להחזיר את כדו"א למסלול הבראה.
שוב מוכרים אוור
לא משתלם יותר למכור קרח משתלם למכור קרח
שוב מוכרים אוור
לא משתלם יותר למכור קרח משתלם למכור קרח
אכן התהליך לא ברור (אולי בכוונה…) ואין פרטים לגבי חומרים שנפלטים (שוב, אולי בכוונה…). כל התהליך נשמע כמו סוללה חד-פעמית ולא נטענת (אם כי אולי אפשר למחזר אותה).
מספר שאלות
א. מה החיסרון של הטכנולוגיה? זה נשמע טוב מידי מכדי להיות אמיתי, אם זה אכן אמיתי זה מלהיב ביותר.
ב. החמצן הנלקח מהאוויר מוחזר לאטמוספירה לאחר השימוש או לא, האם יש לטכנולוגיה הזו יכולת לשנות את הרכב האטמוספירה ע"י הפחתת ריכוז החמצן בה?
מעניין:
על פי הכתוב במאמר "תגובותיהם של רכיבי פחמן עם האוויר יכולות לחזור ולהישנות תוך קבלת מעגל של טעינה ופריקה לסירוגין"
אני מפרש את זה כמצב שבו החומרים הנוצרים בפריקה של המצבר זהים לחומרים שצרך בזמן הטעינה.
במילים אחרות – אין פה צריכה של חומר אלא רק גלגול של אנרגיה.
מה שיותר למעניין אותי זה שבמידה ויהיה שימוש מסיבי בסוג סוללות זה בכל העולם, כלומר אנשים ישתמשו בסוללות האלו בכל מכשיר חשמלי שקיים, הדבר לא יגרום במקרה לדילול החמצן באויר???
אנרגיה ירוקה! ירוקה!!!
צלחת הלוין של יס תהיה סט של להבים מסתובבים שסתובבו עם משב הרוח, עלייהם יהיו פאנלים סולריים שיקלטו שמש ביום ויתקררו מסיבוב הלהב וכל זה ישמש לקצירת אנרגיה וחיסכון במקום. מי יודע? אולי זה אפילו יצליח להחזיק את הטלוזיה דלוקה?