הציווי של קאנט מול התועלת שבשיבוט עוברים

אתיקה / בעקבות המלצת משרד הבריאות הבריטי להתיר שיבוט של תאים עובריים * ד"ר עובדיה עזרא מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב מתנגד לשיבוט ורואה בו אסון

מאת עובדיה עזרא

יותר משלוש שנים אחרי ההודעה על השכפול הגנטי הראשון, זה של הכבשה דולי, הקהילה המדעית טרם גיבשה עמדה ברורה בדבר הלגיטימיות שבשימוש בטכנולוגיה זו גם לשכפול בני אדם. הדעות בקרב המדענים חלוקות בעיקר בשאלה האם יש לאפשר את יישום הטכנולוגיה כדי ליצור בני אדם משוכפלים, ופחות בשאלה האם יש להמשיך במחקר ולפתח יכולת כזאת. בסוגיה זו רווחת הסכמה שיש לאפשר למדענים להמשיך בפעילותם המחקרית, בשם חופש המדע.

התומכים בהמשך המחקר טוענים שכדי להגביל חופש זה נדרשים טיעונים ערכיים כבדי משקל, או הוכחה של נזק ממשי הנגרם כתוצאה מפעילות זו. ההודעה שפירסם אתמול מנכ"ל משרד הבריאות הבריטי, שלפיה ממליץ המשרד להתיר שיבוט של תאים עובריים למטרות מחקר, היא קפיצת מדרגה בדיון האתי והציבורי בסוגיה זו.

באופן מפתיע, גם בדיון בסוגיה הסבוכה יותר, האם להתיר שכפול גנטי של בני אדם, הולכים וגוברים הקולות התומכים במתן היתר ליישם את הטכנולוגיה הזאת. הנימוק העיקרי של התומכים בשכפול בני אדם הוא, שלאנשים מסוימים, בעיקר אלה הלוקים בעקרות, השכפול הוא הדרך היחידה להעמיד צאצאים. נימוק כבד משקל נוסף הוא ששיבוט אנושי יאפשר יצירת איברים להשתלה ביתר קלות. מניעת התועלת הגלומה בשיבוט מהמין האנושי, טוענים התומכים, מצריכה הנמקה משכנעת, כמו מניעת נזק משמעותי לחברה או לאנושות, או סיבה ערכית.

ואולם, הוכחת נזק אפשרית תמיד רק בדיעבד, ובדרך כלל רק מפרספקטיווה ארוכת טווח. ומאחר שמדובר במקרה ייחודי שבו אין לנו שום ניסיון קודם, לא נוכל אפילו לשער את תוצאותיו. לפיכך נימוק תועלתי לא יוכל לשמש להנמקת איזושהי הגבלה – אם על המשך המחקר ואם על יישום אפשרי של טכנולוגיה לצורך יצירת אדם משוכפל.

נותרה הבחינה של ההיבטים הערכיים של שכפול בני אדם. כאשר עולה הטענה שיש להתיר שכפול בני אדם כדי לאפשר לזוגות חשוכי ילדים לממש את זכותם להורות, אחת המשמעויות של היתר פעולה זו היא שאנו יוצרים באופן מלאכותי ויזום אדם, כדי לפתור בעיה קונקרטית וכאובה של מימוש זכויות, או של סיפוק צרכים. כאן מתעוררת שאלה מוסרית כבדה: האם מותר ליצור אדם לשם השגת איזושהי תכלית? בכך עלול להיווצר שימוש באדם כאמצעי למען השגת מטרה כלשהי. פעולה כזאת תהווה הפרה של אחד הציוויים המוסריים החזקים ביותר: הציווי הקטגורי של קאנט בגרסת האנושיות שלו, הדורשת מהאדם לראות תמיד את האנושיות שבו ואת זו שבאחרים לא רק כאמצעי אלא גם כתכלית.

יש חשש כבד שכאשר ניצור בני אדם למען מטרה כלשהי אנו עלולים לראות בהם אמצעים בלבד, ולא גם תכליות לכשעצמם. חשש כזה יכול לשמש עילה לדרישה לאסור את יישום הטכנולוגיה של שכפול לשם יצירת יצורים אנושיים, למרות המחיר הכבד של האיסור זה מבחינתם של חשוכי ילדים.

להכרעה בסוגיה של השימוש בטכנולוגיה ליצירת בני אדם יש השפעה גם על הדיון במידת הלגיטימיות של המשך המחקר לשם ייצור טכנולוגיה כזאת, שכן שלילת השימוש בטכנולוגיה יכולה להיות עילה לדרוש גם את הפסקת המחקר. עילה זו מכונה לעתים "הציווי הטכנולוגי", שהיא עמדה המניחה שכאשר קיימת הטכנולוגיה לייצורו של משהו – גם אם הוא מפלצת – אין כוח שיוכל למנוע את ייצורו. זהו מהלך כמעט דטרמיניסטי שיוצר המכונה לא יכול לשלוט בו יותר. מונח זה עלה לראשונה בהקשר של פצצת המימן. המתנגדים למרוץ חימוש גרעיני דרשו את הפסקת המחקר, מחשש שיוביל לייצור בלתי מבוקר של אמצעי הרס שיאיים על המשך קיומו של המין האנושי. כזכור, המחקר נמשך והפצצה יוצרה. כוחו של הציווי הטכנולוגי חזק עד כדי תפישת השגת הטכנולוגיה כנקודת אל חזור המובילה אל השימוש בה. אם אנו מתנגדים לתוצר, ובמקרה שלנו להתרת שכפול בני אדם, עלינו להפסיק גם את יצירת האפשרות לכך, ולכן יש לדרוש גם להפסיק את המחקר המוביל לשכפול יצורים אנושיים.

חשש מתוצאות לא ידועות של תהליך טכנולוגי גרם, למשל, למכון רוזלין בסקוטלנד, חלוץ השיבוט, להפסיק את הפיתוח של חזירים שאיבריהם יושתלו בבני אדם. החשש כאן הוא שמחלות שעד כה תקפו רק חזירים יעברו לבני אדם. אמנם לא ודאי שזה יקרה, אך היה די בחשש כדי לסגת מהמחקר. הסכנות, בעיקר הערכיות, הטמונות בשיבוט גדולות לאין ערוך מהסכנה שהביאה להחלטה של מכון רוזלין. החשש מסכנות אלה אמור להוביל להכרעה נגד התרת המחקר בשיבוט אנושי.

ואולם, היכולת למנוע שיבוט נמצאת בלעדית בידי הקהילה המדעית. חקיקה לא תוכל להקיף את כל העולם, ותמיד יישאר אי נידח שיהיה אפשר לבצע בו שיבוט (כך קרה למשל באוסטרליה. כשזו אסרה על שימוש בטכנולוגיית הפריית המבחנה, הרופאים נסעו לסינגפור השכנה וביצעו שם את ההפריה). רק הקהילה המדעית יכולה להיאבק בתופעה, על ידי אי שיתוף פעולה עם מדענים שיעסקו בשיבוט. ברם, החשש הוא שקהילה זו, כבעלת אינטרס, תאמץ את עמדת משרד הבריאות הבריטי, שלפיה "התועלת של שיבוט עולה על כל השיקולים האתיים". במקום ששיקולי תועלת גוברים על כל השיקולים האתיים, האסונות רובצים לפתח.

ד"ר עובדיה עזרא מלמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב
{הופיע בעיתון הארץ, 17/8/2000}

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן