סיקור מקיף

"חקלאות מדייקת במאה ה-21 תחולל מהפיכה דומה לטפטפות במאה ה-20" חלק ראשון

אומר ד"ר אלי פוטיבסקי, ראש מינהל המחקר החקלאי בראיון ל"משוב" * ישראל בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל הצרפתית, עובדת על פיתוח לווין בעל יכולות חישה מרחוק, שיאפשר "חקלאות מדייקת" בזמן אמת לגידולי השדה והמטעים

 מאת: עמוס דה-וינטר, עורך "משוב לחקלאות". המאמר פורסם בכת ב העת "משוב" באוגוסט 2005 וברשות המחבר הוא גם פורסם באתר הידען לראשונה ב-20/8/2005
 
 
 
בימים אלה מקים מכון וולקני את בנק הגנים הישראלי, בהשקעה של כ-3 מיליון דולר * מתברר, כי ישראל עשירה מאוד במיני הבר

יש אנשים שלא רואים על פניהם כל סימן לדאגה. הררי בעיות יתרגשו עליהם, ובפניהם – אתה לא רואה דבר. משהו כמו "פני פוקר". לד"ר אלי פוטיבסקי, ראש המינהל אין את התכונה הזאת. מרגע שאתה נכנס למשרדו אתה קולט שדברים רבים מטרידים את הבן-אדם, שהוא טרוד במיליון ואחת עניינים וזה עוד לפני שפלט מפיו מילה אחת. מצחו חרוש קמטים, עיניו רצות כל הזמן מהמזכירה, לפקסים ואליך המראיין, ואתה מבין שאתה רק נכנס כאורח זמני לחלוטין, בתוך רכבת הפעילות ובאמצע של כל ההר געש הזה.
בימים אלה מטפח פוטיבסקי את ה"בייבי" שלו, את "בנק הגנים", פרויקט עליו הוא מדבר זה למעלה מעשר שנים, שהולך וקורם עור וגידים בדרך למציאות.
"בישראל, למרות גודלה הקטן אך בשל מיקומה הגיאוגרפי", מסביר לי פוטיבסקי, "גדלים כ-2,600 מיני צמחי בר, שזאת כמות עצומה. אוצר אמיתי. אם נשווה זאת לסין, הרי שבכל סין הגדולה ישנם רק 5700 מינים של צמחי בר. כלומר, ישראל מאוד עשירה במיני בר. לא צריך להסביר לישראלים על בעיית העיור, גידול אורבני והתפשטות האוכלוסין וכרגע אנחנו נמצאים במצב, בו אנו עלולים לאבד חלק גדול מהמינים הללו. לפני כ-10 שנים הוקמה בסיוע משרד המדע, הנהלת בנק גנים ישראלי, שפעלה נמרצות להקמת בנק הגנים הישראלי".

מה זה בדיוק בנק גנים?
פוטיבסקי: "בנק הגנים הוא מקום שבו מחזיקים אוסף של זרעים, המייצג כל מין ומין ממגוון מיני הבר הישראליים. מדובר באיחסון ארוך טווח של עשרות שנים, האוסף נשמר בטמפרטורה של מינוס 20 מעלות, עם בקרת לחות, שחייבת להיות מאוד נמוכה, על מנת להבטיח את חיוניות הזרעים, שלא יאבדו מחיוניותם.
"ההנהלה שהזכרתי הגישה בקשה לסיוע מקרן 'יד הנדיב', (קרן של הברון רוטשילד הפועלת בחשאי, ללא פרסום). הקרן שלחה ועדת מומחים בינלאומית לבדוק את הנושא, שקבעו כי חיוני שישראל תקים בנק גנים ישראלי ובמהירות גדולה ככל האפשר. קרן יד-הנדיב מצידה התחייבה על מתן תרומה נדיבה בסדר גודל של כמיליון דולר.
"לאחר בדיקה מקיפה התברר לנו, כי עלות הקמת הבנק היא בערך פי שלוש מערך התרומה, וכשהרגשנו שאין שום גורם אחר בארץ שמוכן לתרום להקמת הבנק, לקח מינהל המחקר החקלאי על עצמו את עלות ההקמה וההפעלה של בנק הגנים. אנחנו מאוד גאים בזאת ואנחנו מקווים שבשנת 2006, ימצא הבנק – שכבר נמצא בשלבי בנייה – מוכן להפעלה".

למה כל-כך חשוב שלישראל יהיה בנק גנים משלה?
פוטיבסקי: "ראשית, אתה שומר את הגנים של אוכלוסיית הבר, שלהם יש חשיבות חקלאית וחשיבות ציבורית. לדוגמא, כשאתה רוצה היום ליצור צמח מתורבת שעמיד למחלות ומזיקים שונים (נמטודות, אקריות וכו'), לרוב אתה מגייס את העמידות מאוכלוסיית צמחי הבר, ואת ההכלאה הזאת אתה יכול לבצע הן בהנדסה גנטית והן בדרך קונבנציונאלית.
"שנית, כידוע ישנה מסורת של אלפי שנים של שימוש בצמחים למטרות רפואיות ומובן מאליו שיש עוד הרבה לחקור ולמצוא בתחום זה. עדיין יתכן שישנם צמחים, שהשימוש בהם יכול להביא להחלמה מבחינה רפואית של מחלה זו או אחרת.
"מלבד זאת, כל מדינה נאורה – אפילו סוריה, יודעת שחשוב לשמר את אוצרות הטבע שלה, ואוכלוסיית צמחי הבר בישראל זה בהחלט אוצר טבע של מדינת ישראל, כאמור, אוכלוסייה מגוונת שאין לה מתחרים רבים. אני מקווה שתוך שנים לא רבות ימצאו מקורות המימון נוספים לאיסוף ושימור אוכלוסיית מיני הבר, יאספו ממנה זרעים בדרך הנכונה על מנת להבטיח את קיומם של הצמחים הללו לטווח ארוך".

בתחילת השיחה דיברת על חקלאות מדייקת ועל ההזדמנות הגדולה שיש למדינה להיכנס לתחום זה ולהקדים מדינות אחרות. במה מדובר?
פוטיבסקי: "היום, כשהחקלאי מטפל במטע או בשדה – נניח בנושא פשוט כמו האם להשקות עכשיו או לא וכמה – הוא מבצע למעשה את ההשקיה בהערכה ממוצעת, כלומר, אם אתה משקה היום את המטע אתה יודע שישנם עצים שצריכים יותר מים וישנם עצים שכלל אינם זקוקים להשקיה וכנ"ל לגבי החלטות של הדברה ואו דישון. מה שמסתתר מאחורי חקלאות מדייקת, זה שהיא משלבת סנסורים (חיישנים) שונים וצילומי לווין, לבין מערכת מחשוב, שיכולה לקבל החלטות ולפעול בהתאם".

אבל יש היום מערכות מודרניות, למשל מערכות כמו "פיטק" או "אוטו-אגרונום", שמספקות חלק מהמידע שאתה מדבר עליו. זאת חקלאות מדייקת?
פוטיבסקי: "מה שיש היום זה טרקטור מחובר למערכת GPS (Global Positioning System – מערכת מיקום גלובלי), שמכוונת אותו כיצד ולאן לקצור, או שיש היום קומביין שקוצר חיטה, עם מערכת ששוקלת תוך כדי הקציר ומכמתת את היבול באותה עונה ליחידת שטח.
"אבל אין היום מערכת אינטגראלית שיודעת לקרוא את מה שמתרחש בשטח ולהגיב בזמן אמת. אני רוצה להבהיר שפיתוח מערכת זאת על-ידי ישראל, שכולנו יודעים שיש בידה את היכולות לפיתוח מערכת כזאת – מביאה למצב של 'ווין-ווין' (ניצחון ורווחיות ודאית), כלומר החקלאי ידע בדיוק מתי ובדיוק כמה הוא צריך להשקות והיכן הוא צריך להשקות, על-מנת לקבל יבול מקסימאלי. יתרון שני של המערכת יהיה בהיבט של איכות הסביבה, לא יהיו עוד עודפים של חומרי הדברה, המביאים עם רדת הגשמים לזיהום מי תהום, יהיה חסכון במים ובכח אדם.
"בישראל ישנם כוחות ומוחות בלתי רגילים ויכולות בתחום ההנדסה ובמדעי המיחשוב, עם יכולים לפתח סנסורים כדי שיפענחו צילומי לווין ברמה הנדרשת . כל המערכת החקלאית עומדת לרשות בניית המערכת, להקמת מסד נתונים ולתגובה מתאימה. היכולות שיש בישראל הן אינן כאלה שניתן למצוא אותן בכל מדינה בעולם, הן מההיבט המדעי והן מבחינת היכולת שלנו לעבוד ביחד."
"דבר אחד ברור, מי שייכנס לנושא הזה ויצליח לפתח ראשון מערכת מעשית, אמינה ופועלת יגרוף קופה כלכלית אדירה. זה יכול להיות פרויקט לאומי ממדרגה ראשונה, אבל לצערנו אין אף גוף או מוסד במערכת הקיימת היום שמסוגל להרים אותו. כל אחד נוגע בחלק קטן, אבל אף לא אחד לא עוסק בנושא הזה בגדול. להערכתי, סכום של 50 מיליון שקל בשנה, למשך חמש השנים הבאות, יכול להצעיד את ישראל ולהפכה למובילה בתחום הזה.
"להערכתי, חקלאות מדייקת במאה ה-21 תחולל מהפיכה בדומה לטפטפות של המאה ה-20. בנושא הזה נמצאת ישראל נמצאת בתוך יזמה צרפתית-ישראלית, לשיגור לוויין לחלל ב-2008. מדובר בלוויין ששמו 'ונוס' שעדיין יש בו מספיק מקום למערכות חישה וצילום, שאפשר לנצלן לאותן מטרות.
"מהבחינה הזאת אנחנו ברי מזל שאין אנו צריכים לבנות לוויין חדש, דבר שכידוע מהווה הוצאה עצומה, אבל כשאתה חושב על התמורה העצומה שתהיה למדינה כתוצאה מהמחקר הזה לאחר מכן, הרי שההשקעה בטלה בשישים. מדינה שתהיה לה מערכת עובדת כזאת תוכל למכור מערכות כאלו או למכור שירותי 'חקלאות מדייקת' למדינות אחרות, שאין להם את היכולות הללו".

ידוע שהאיחוד האירופי מתקדם בנושא זה בצעדי ענק. איך הפרויקט הזה מתקדם אצלנו?
פוטיבסקי: "שוב, פנינו לגורמים שונים רבים וקיבלנו תשובה מרבים שחוזרת על עצמה: 'מעניין – אבל אין לנו בשביל זה תקציבים'. זה חבל מאוד, כי יש כאן פוטנציאל כלכלי אדיר במימדים עצומים".

באחרונה דובר על ארגון מחדש במכון וולקני. האם מדובר בקיצוץ דראסטי במחקר החקלאי הישראלי?
פוטיבסקי: "מכון וולקני עובר תהליך של רה ארגון, שהחל כבר בשנת 1996. הצמצומים האלה מתחלקים לשתי תקופות, כל תקופה בת חמש שנים כאשר אנו נמצאים בתהליך הצמצום מספר שתיים, בתקופה החמש שנתית השנייה. אנחנו מחזירים תקנים לאוצר, מוותרים על תקנים ומבצעים תהליך של ארגון מחדש ועד היום אנו עומדים בתכנית במלואה, כולל בנושא הרה-ארגון.
"במסגרת זאת, התחייבנו וביצענו הקטנה דרמטית של מספר מחלקות במכוני המחקר על-ידי כך שאיחדנו אותן מ-36 מחלקות ל-16 מחלקות. בנוסף התחייבנו לבצע איחודים אדמיניסטרטיביים (אמרכלויות) של מכוני מחקר, גם תכנית זו בוצעה אך לא במלואה כתוצאה מקשיים בגלל המרחק הפיזי שבין המכונים השונים, חלקם יושב ברחובות, חלקם בצד שני של הכביש הראשי. אבל שני מכונים: את המכון למטעים וזה של גידולי השדה הצלחנו לאחד איחוד מלא (גם מקצועי) בזכות המיקום הפיזי שלהם שהינו בסמיכות. בראש המכון החדש, הנקרא המכון למדעי הצמח נבחר לעמוד פרופ' יורם קפולניק, חוקר ידוע בתחום הקשר המשולש- צמח-שורש-קרקע.
"הרה-ארגון לא יפגע במחקר החקלאי .למעשה הוא יצא רק מחוזק ממנו כתוצאה מהאיחוד והדבר נובע מריכוז כוחות, ריכוז של אמצעי מחקר ואפשרות של ביצוע מחקר בתחומים הנושקים לשני המכונים לשעבר. לדוגמא, קח את נושא ההפריה, נושא שבאופן בסיסי אינו שונה במיוחד בין פירות לירקות, בין פרי מעץ לעגבניה, למשל".
המרוץ לחלל החקלאי
כאמור, ברחבי העולם עובדים צוותים שונים על אותו נושא: חישה מרחוק של גידולים חקלאיים, בקרת השקיה וחישת זרימת מים מן החלל, כאשר המתקדמים בעולם בנושא זה הם הצוותים האירופאים, היפניים, האמריקאיים וכאמור, הישראליים. גם הרוסים מתקדמים בנושא זה, אבל רוסיה סובלת בתקופה זו מבעיה חמורה של מחסור בתקציבים.
רק השבוע פרסמו האירופאים מחקר משותף שביצעו במחוז לה-מנש, בספרד, (מחוזו הידוע של מיודענו, דון קישוט), על פיתוח אמצעי חישה חדש, המסוגל ע"פ צבע עלה הגידול החקלאי, לבדוק את מצב תהליך הפוטוסינתזה, (מידת הפלואורסנציה בעלה), מידע שמסוגל לכמת את יכולתו של אותו גידול לספוג פחמן דו-חמצני. המדענים עושים שימוש בלוויינים: ASTER, MODIS, LANDSAT, וכן נעשה שימוש בספקטרומטרים שונים, למשל: מדמה ברזולוציה בינונית (MERIS) של אנוויסט (ENVISAT, לווין צרפתי), חיישן רדיו לגלים ארוכים, חיישן לרסולוציה גבוהה, הנע בין אור נראה לאינפרא אדום קרוב, רדאר סינתטי ועוד חיישנים רבים אחרים.
הצוות האירופי מורכב מ-16 מדענים מרחבי אירופה, העושה שימוש במטוסים קלים כמדמי לווין. אוניברסיטת לה-מנש תרמה את מתקניה ומעבדותיה לניתוח הממצאים היומיים. סוכנות התעופה הספרדית תרמה שעות טיסה, 3 מטוסים וטייסים, המכון למחקר חקלאי של לה-מנש, תרם את שדותיו ואת מחקריו למען הפרויקט, סוכנות החלל האירופית, המממנת את הפרויקט, תרמה צילומי לווין, אמצעי חישה ותקציבי פיתוח ובקיצור: מדובר בשיתוף פעולה של גורמים רבים, בלעדיהם הפרויקט לא היה יוצא לפועל.
צריך להבין שאותן יכולות בדיוק ובחלקן אף טובות יותר יש לישראל, בעיקר בקרב התעשיות הביטחוניות. כשמדובר בהיערכות למלחמה תמיד ימצאו תקציבים מתאימים. הבעיה היא לאתר תקציבי פיתוח לפרויקטים של שלום, המקדמים חזון כמו למשל של חקלאות מתקדמת, בפרויקט שכאמור בעל פוטנציאל כלכלי עצום. מדובר בפרויקט שבו צריכות להיות שותפות סוכנות החלל הישראלית; התעשייה האווירית; רפא"ל; אל-אופ או חברה אחרת העוסקת באמצעי חישה; משרד המדע; משרד החקלאות; האוניברסיטאות בארץ (מחלקה לחישה מרחוק במחלקה לגיאוגרפיה של אוניברסיטת בן-גוריון), החקלאים בשטח, מכון וולקני, חיל האוויר וכדומה. ללא שיתוף פעולה בין גורמים שונים ורבים בארץ, הפרויקט לא יצליח ואת זה תפשו כבר בארצות אחרות.
הלוויין שישראל מפתחת עם הצרפתים, ראשון מסוגו בעולם, מסוגל להתמקד מהחלל בשטח אדמה שגודלו חמישה מ"ר בלבד, ב-12 ערוצים שונים שיבחנו פרמטרים שונים בגידולים. הוא אמור לחלוף מעל החלקה פעם ביומיים, מה שיאפשר מעקב צמוד אחר שינויים בקרקע ותגובה מיידית. הלווין יותאם במיוחד לענפים כקציר, יבולי גד"ש (כותנה, תבואה, מספוא) וישמש כלי עזר לכיוון טרקטורים בשדה הפתוח, מעקב וזיהוי בע"ח, גידול פרטני ברפת החלב, כולל חליבה רובוטית ומטעים. ד"ר ויקטור אלחנתי וד"ר יפית כהן ממונים על הפרויקט מטעם המינהל למחקר חקלאי.
 לחלקו השני של המאמר  – על תפקידו של הלווין הישראלי ונוס בפיתוח החקלאות
 
אתר My Negev  מקבוצת משוב לחקלאות

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

  1. חקלאות של חלומות, הלוואי!
    הלוואי יתגשמו אפילו חלקיק ממה שתואר כאן בשדה החקלאי.
    אין כמו ענף החקלאות בהכללה, בו המרחק בין אנשי המחקר לאנשי הישום הוא כה גדולרחוק.
    טרקטור עם ג'י פי אס שידע מה קורה עם כל צמח? היום כל מי שיש לו טיפת שכל עוזב את הענף ורץ למקום שם אפשר להתפרנס, כך בארץ וכך בעולם. במקום אלו שעוזבים באים תאגידים או "חקלאי ביזנס" שכל קיומם הוא על רווח הנראה בעיין. לא קידמה ולא בטיח, הם רוצים לספור ג'ובות.
    במקום להתעסק עם "מהפכת הידע" שאינה רלוונטית כל כך בחקלאות {כמה יבול יש בחלקה עם ממש תוך ההקציר…} יש לדעתי לעסוק בהגדלת יבולים כך "פשוט" בגידולי עתירי חלבון ופחמימות לשם האכלת האוכלוסיה הגדלה. זה ממש לא נוצץ ואולי לא יביא מילגות אבל ממש חשוב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן