מדוע למרות כל ההגיון, ונגד כל העובדות המוכחות, ממשיכים אנשים להאמין שיצורים ירוקים מבקרים אותנו מן החלל?
למרות העובדה שבני האדם הם אספנים גדולים של מזכרות, אף אחד מאלה שטענו כי נחטפו לסיפונה של צלחת מעופפת לא הביא שום דבר שניכר עליו בברור שהוא הגיע מחוץ לכדור הארץ. לא חפץ, לא חתיכת מתכת ואפילו לא אשפה, שיפתרו אחת ולתמיד את טענת קיומים של עצמים מעופפים בלתי מזוהים. כך מצוטט הסופר פיליפ קלאס, באתר אינטרנט “המדריך לספקן” – אנציקלופדיה בנושאי ספקנות, בעריכת רוברט טוד קארול. אחד הפרקים הנרחבים באתר עוסק בהיבטים של תופעת העב”מים.
אחת התוכניות הפחות ספקניות שנוצרו בטלוויזיה היא “תעלומות בלתי מפוענחות” בהנחיתו של רוברט סטאק בעל קול הבריטון העמוק. כמה מן הפרקים בסדרה זו עסקו בחטיפות בידי חוצנים. בכל מקרה, הנחטפים טענו כי סבלו מעינויים נוראים. מומחית אחת לעניני חטיפות העידה בתוכנית כי היא בדקה כמה נשים שנעשו ברחמן פעולות שונות כמו סיבוב החצוצרות, ושאר דברים מוזרים. סטאק שאל את השאלה “האם החוצנים הללו ביצעו ניתוחי פוריות בנשים הללו”?
צהובונים באנגליה ובארה”ב מביאים לעיתים קרובות סיפורים של חטיפות בידי חוצנים, רובם מוכרים מהתמונות המפורסמות: קטנים, קרחים, מצח גבוה, עיניים מלוכסנות מזרחיות, וכמובן אוזניים בולטות, ועור בצבע אפור, לבן או ירוק.
קארול מציע להשאיר את נושא התאורים הכה אנושיים הללו לפיסוכולגים ולמפענחי חלומות. לדעתו, השאלה שצריכה להישאל היא מה יותר סביר? שחייזרים מרחפים סביב כדור הארץ, חוטפים מדי פעם אנשים כדי ללמוד ולעשות ניסויים עליו, או שמדובר בתרמית או בטעות. אשה אחת סיפרה שהיא יכולה להוכיח באמצעות פעולות שנעשו ברחמה, כי חוצנים חטפו אותה וערכו לה ניתוח עיקור. “יותר סביר כי עשו לה הפלה לא מוצלחת במרפאה אנושית, מאשר להאמין לסיפורה על החטיפה. “אם אדם אומר לי שהוא הלך לפינת הרחוב לקנות סיגריות, ושנחטף ממגרש החניה, נלקח לספינה החוצנית ושם נחקר על החיים בכדור הארץ, ואז הורדם והועבר באופן פתאומי אל חדר המיטות שלו. הסבירות הגדולה יותר היא שלאיש היה סיוט לילה, או שהוא משקר או שהוא מאמין שהסיפור שלו נכון.
“אם חוואי טוען שהפרות שלו עברו טיפולים מיוחדים, אני מאמין שיש לכך סיבות אחרות, מאשר חוצנים שהיו זקוקים לדם או לאברים פנימיים למטרה חוץ ארצית.” אומר קארול שהופתע לקרוא על פסיכיאטר מהארוורד שפרסם ספר בו הוא טוען כי הוא מאמין לטענת הפציינטים שלו כי הם נחטפו בידי חוצנים. לדעתו הפסיכיאטר טועה.
וגם לאחר לימודים בבית הספר לרפואה של הארווארד להצהיר הצהרה כזאת מעמידה בסימן שאלה את המשך חברותו של הרופא כאיש מדע האמון על חקירות מדעיות. אני מבין את דאגתה של הארווארד לחופש האקדמי. אני יכול להבין מדוע איש מקצוע עשוי לשקר עדי להגן על אמונם של המטופלים בו או כדי להרוויח כסף מציבור הצמא לחדשות בתחום זה. אני אפילו יכול להבין שפסיכיאטר אינטלגנטי לא מצליח להביא פירוש יותר טוב לטענות המטופלים שלו. זוהי טעות נפוצה לחשוב שלהיות שוגה באשליות פירושו של דבר להיות או מטורף או טיפש. אבל עד שהדוקטור הטוב או אחד ממטופליו שוגה באשליות או שהוא נוכל. כמובן שהדוקטור יכול להתחבא לסירוגין מאחורי החופש האקדמי והחסיון ביחסי רופא-מטופל ואז הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה, ואפילו לשקר בלי שיתפס.
בספר “קומוניון – הסיפור האמיתי” של ויטלי שטרייבר, טוען המחבר כי חוצנים ביקרו אותו, ספרים אחרים מבטיחים חוויות חוץ גופניות בתוך 30 יום. האם צריך לקבל אותם כפשוטן? אולי לא צריך לדחות את הטענות הללו עד שבוחנים את כל העדויות. מצד שני קשה להעריך שהמחברים הם או בלתי שפויים או נוכלים, אבל אני מעדיף להאמין בכך שאנשים ישרים, נורמליים הם שוגים באשליות מאשר להאמין שהם ראו חוצנים על הגג שלהם או בתוך אש או שהם נלקחו לכוכב לכת רחוקים וחזרו מהם בתוך לילה אחד או שהם לבד יכולים לראות את החוצנים ואת החלליות שלהם בעוד שאחרים לא רואים דבר. “אני אודה בכך שקראתי כמה מספריו של שטרייבר, ואני מודה בכך שהוא נראה כאדם מאוד מוטרד, אבל אדם שבאמת מאמין שהוא ראה ונחטף בידי חוצנים.
ביל אליס השווה את שטרייבר לאנשים שעברו אינדוקטרינציה, או עברו המרת דת. התהליך הראשון שחווים אנשים כאלה הוא פעולת יתר של מערכת העצבים, הן באופן טבעי בגלל הסביבה הלוחצת והן באופן מלאכותי בידי הסוכנים והמיסונרים המנסים להעביר אותו חינוך מחדש או להמירו. לעיתים קרובות, בגלל עוצמת הלחץ, האוביקט לא ישן טוב, או שלעיתים האיש העובר חינוך מחדש ובו נאסר עליו לישון כדי להגביר את ההשפעה של המסיונירים. שטרייבר מתאר את רגשותיו בדיוק מספיק כדי להבהיר שהוא לא האמין שהוא נמצא במצב פסיכולוגי נסער לפני הביקור שערכו אצלו החוצנים. אדם במצב כזה גבוה של חרדה עשוי להגיע להסטריה ולהיות פגיע במיוחד לשינויים דראסטיים או לתבניות אמונה. האיש עשוי לפתע להתפטר מעבודתו או לגלח את שער ראשו, לעשות חורים באוזניים ולקנות אופנוע.
כאשר שטרייבר חווה התקפת חרדה הוא מיעץ לבאד הופקינס, חוקר לענייני חטיפות בידי עבמ”ים ואנליסט העובד עבורו, רוברט קליין. אז, תחת היפנוזה, שטרייבר משחזר את החוצנים המחרידים ואת הביקור שלהם. אינני רואה כיצד איש הגיוני יכול להאמין ששטרייבר אכן חווה ביקור של חוצנים. בהנחה שהדוח שלו הוא אכן דוח כן ואיננו נסיון לרמות אחרים, יכול אדם סביר להגיע למסקנה ששרטרייבר הוא שוגה באשליות. אני מעריך שיהיה קשה לשכנע את שטרייבר ואת מאמיניו שהוא שוגה באשליות כמו שקשה לשכנע מאמינים נוצריים שראו את הבתולה מריה,שמדובר רק בהשתקפות אור ולא את הבתולה עצמה. לדעתו, סביר ביותר שישנם חיים היכן שהוא ביקום, ושכמה מהם הם אפילו מאוד אינטלגנטיים. אני מאמין בכך מכיוון שמבחינה מתמטית ההסתברות שבין מיליארדי הכוכבים במיליארדי הגלקסיות הקיימות, סביר בהחלט שיש מיליארדי כוכבי לכת בגילים הקרובים לזה של כדור הארץ והמקיפים כוכבי לכת הדומים לשמש שלנו. הסיכויים נראים די טובים שעל כמה מכוכבי הלכת הללו התפתחו חיים. אני סבור שעד לאחרונה לא היו עדויות לקיומם של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, אבל מאז ראשית '96 התגלו כעשרים כוכבי לכת כאלה (נכון להיום המספר כבר עבר את 125 כוכבי הלכת הידועים מחוץ למערכת השמש, א.ב. 17/4/2004).
“קראתי מספיק מספריו של סטיבן ג'יי גולד כדי להבין שאם חיים כאלה קיימים הסיכויים לכך שהם יהיו דומים לאלו בכדור הארץ ולו במעט הם קלושים. יש סיבה טובה לכך שגם אם התנאים הראשוניים היו זהים, האבולוציה לעולם לא תהיה זהה לגמרי לזו שארעה בכדור הארץ. עדיין, הסיכויים לקיומם של חיים אינטלגנטיים ביקום הם גבוהים, אך עדיין קיימת האפשרות שאנחנו יחודיים. אני גם סבור שהכוכב הקרוב ביותר (מלבד השמש שלנו) הוא כה רחוק מכדור הארץ עד כי נסיעה לכיוון אחד תהיה ארוכה מחייו של אדם. העובדה היא שלוקח לשמש שלנו 200 מיליון שנה להקיף את מרכז הגלקסיה שלנו, והדבר מבהיר לנו את הפרספקטיבה שבה אנחנו לוקחים את המסע בחלל.
סביר להניח שישנם חיים אינטלגנטיים ביקום, הסיכויים הם קלושים ביותר שנוסעי חלל שיכולים לנסוע לאיזה כיוון שהם רוצים, יפגעו דווקא בנו ולא באחד ממיליוני כוכבי הלכת הבלתי מיושבים. נוסעים כאלה צריכים המון זמן כדי להצליח, ונדרשים לכך שני דברים: .1 אנשים אלה צריכים לחיות מאות או אלפי שנים מבלי להזדקן באופן משמעותי או לחילופין לשהות במעין שנת חורף במשך מרבית הזמן, ושנית הציוד שלהם יכול להתקיים במשך מאות או אלפי שנים ויכול לעבור תיקונים או להיות מוחלפים בחלל העמוק. אינני אומר שתנאים אלה אינם תנאים בלתי אפשריים, אבל הם נראים משמעותיים מספיק כדי לגרום למכשול למסע בין כוכבי, שלא לדבר על בין גלקטי, מסע בחלל הוא איפה, בעל סיכויים נמוכים.
הדבר היחיד שאני חושב שהוא חיוני למסע כזה, שלא יהיה קשה לייצר יהיה אנשים שיסכימו לצאת למסע. לא יהיה קשה למצוא אנשים המאמינים שהם יכולים לעבור לשינה עמוקה למשך כמה מאות או אף אלפי שנים, רק כדי להתעורר ולצפות בצורת החיים בכוכב לכת זר. הם אפילו מאמינים שהם יכולים לאסוף אינפורמציה ולחזור אל מצעד ניצחון במה שישאר מניו יורק או לונדון או ת”א בתקופה בה יחזרו.
אמונה או אי אמונה בעבמים ובחטיפות בידי חוצנים מבוססים על שני דברים: קיומם של חוצנים הנעים ממרחקים של מיליארדי מיילים לכדור הארץ וזמינותם של עדי ראיה. לדעתי שני דברים אלה הם בסבירות נמוכה, וכך גם הסבירות שמסע בחלל יביא יצורים חיים אינטלגנטים או אחרים ממערכת שמש אחת לאחרת. לפיכך, אגביל את ההערות שלי רק לאלא המתייחסים לאמינותם של עדי הראיה לעבמ”ים ולחוצנים חוטפים.
המחקרים הראו שכמה מעדי הראיה היו נוכלים, וכמה אחרים מטורפים, אבל רובם היו בני אדם נורמלים. גם אם רובם לא נראים כרודפי בצע, המשתמשים בחוויה המטורפת שלהם כדי להגיע לטלוויזיה או למכור את סיפורם כבסיס לסרט. במילים אחרות, העדות היא לעיתים, אם לא בעיקרה ניתנת בידי אנשים נורמליים בעלי כוונות טובות. אם הטענות שלהם לא היו ביזאריות, יהיה זה בלתי הוגן לא להאמין להם. ואולם העובדה היא שהטענות שלהם הם בלתי אמינות על פניהם. מצדדי הקיום והאמונה בחטיפות בידי חוצנים מצביעים על העובדה שלא את כל המקרים ניתן לפסול על הסף, וכי יש דמיון בעובדות בין הסיפורים השונים המסופרים באמצעות היפנוזה. באשר לחלק הראשון, היפונזה משמשת לעיתים להגיע לזכרונות של חטיפות, אך מדובר במתודה לא אמינה ולא מוצלחת בחדירה לזכרונות אמיתיים.
יתרה מזאת, הדבר סביר ביותר שכמה עדיות ראיה כביכול הם לא יותר מאשר סתם פטנסיות. להזות פנטסיות איננו הופך את האדם לבלתי נורמלי, אם מגדירים אבנורמנליות במונחים של אמונות או התנהגות של מיעוט. מרבית בני האדם חווים פנטסיות, אחרת אי אפשר היה לעולם להאמין באלוהים, ברוחות, בחיי נצח, שדים, יחסי מין עם רוחות של מתים, מעיין הנעורים, ביג פוט, וכו'. דומה שאי נורמליות על כדור הארץ היא גם החטיפות בידי חוצנים, מכיוון שכולנו פוטנציאלית מאמינים בפנטסיות, גם אם הדברים הם בלתי אפשריים.
היפנוזה היא כלי שנעשה בו שימוש נרחב כדי לגלות פרטים נשכחים בחיים, כמו למשל חטיפות בידי חוצנים, והאמינות של ההיפנוזה – בלי תלות בהולכת העד – נמצאת בסימן שאלה. אין שום עדות שהזכרון הצף תחת היפנוזה הוא יותר אמין מאשר זה הצף במצב ערנות נורמלי. יש עדויות לכך שפנטסיות הם דבר יותר ממשי תחת הפינוזה. אבל גם אם לא משתמשים בהיפנוזה כדי לשחזר את הזכרון של חטיפות בידי חוצנים המקרים צריכים להיות נחשבים כאילו הם אמינים, רק משום שהעד איננו מטורף או מובל בידי המהפנט. אני מוכן לקבל, לצורך הויכוח, שכל העדים שראו עבמים או נחטפו בידי חוצנים הם שפויים, ישרים, ולפחות בעלי אינטגלנציה ממוצעת. לפיכך למה לא להאמין להם? אחרי הכל, העדויות שלהם כל כך דומות. עובדה זו, אם היא עובדה, איננה מספקת. כולם ראו עצמים בצורה של צלחת או סיגר שריחפו, הבהבו באורות, והכילו יצורים אפורים או ירוקים, בעלי אוזנים בולטות, עיני שקד, ללא ריסים וגבות. כולם חוו אבדן זה או אחר של זמן, בערך בסביבות שעתיים-שלוש, בהם שהו בחברת החוצנים. המאמינים סבורים שדמיון זה מצביע לא רק על חוויות זהות, אלא גם על כך שהחוויות היו אמיתיות, לא פנטסיות. הרגשתי היא שהסיבה לדמיון בין העדויות היא שהם ראו את אותם סרטים, קראו את אותם ספרים, ראו את אותן תוכניות הטלוויזיה ורכשו את אותם משחקי ילדים.
הדבר דומה לכך שאנשים שחוו חוויות של כמעט מוות ראו מנהרה אפלה ובסופה אור בוהק, או שראו מלאכים מתקרבים אליהם. חוויה משותפת כזאת לא מוכיחה שאין מדובר בפנטסיות. הם נובעים מחוויות דומות בחיים וציפיות דומות מהמוות מאשר למוות אמיתי, המוליך לעולם אחר, וחזרה לעולם החיים. החוויה המשותפת של מיסטיקה סביב העולם לא מוכיח שהם אכן חוו מגע אמיתי עם אלוהים. מיסטקאים תחת אקטזה. לפיכך הנקודה היא שעדויות דומות על חוויות לא מוכיחות שהחוויות הללו לא היו אשליות.
בגלל הטבע של הטענות, זקוק אדם סביר ליותר מאשר לעדים ישרים, אינטלגנטיים ושפויים, לפני שהם מאמינים לכך שחוצנים גרמו למכוניות להתקע במקומות מרוחקים, חוטפים אנשים לשעתיים, מענים אותם פיסית או פסיכולוגית, נותנים להם הרצאה אודות השלום העולמי או פירוק החימוש, ואז גורמים להם לאמנזיה. יש צורך בעדויות פיסיות לפני שמאשימים את החוצנים בניצול, חטיפה, פגיעה גופנית ואבדן השפיות לאנשים נורמליים.
לסיכום, צריך להעיר על כך שחטיפות וביקורים בידי יצורים מעולמות אחרים עדיין לא הוכחה. מרבית הדתות מלאות באגדות על אנשים שנלקחו לגן העדן או לגהנום, שמלאך ביקר אותם, או שפגשו באלוהים, בישו או באימו הבתולה. עד לא מכבר אלפי אנשים הצטופפו סביב כנסיה קתולית בקולפקס, ליד סקרמנטו שבקליפורניה.
צוותי הטלויזיות היו שם כדי לראין אנשים שטענו שחוו הופעה בידי הבתולה מאריה. האנשים הללו יאמינו בכך עד הקבר וישאו בליבם נחמה בכך שאחרים ראו זאת גם כן. הספקנים מאשימים שההופעה נגרמה בידי השתקפות של של אור השמש בעננים. הספקנים הותקפו בידי המאמינים, אבל היום הראשון היה מעונן וגשום, הבתולה לא הופיעה. הספקנים לקחו זאת כהוכחה לתקפות הטענה שלהם. המאמינים טענו כי הבתולה לא הופיעה בגלל הויברציות השליליות שנגרמו בנוכחותם של הספקנים באיזור.
