אירוע אסטרונומי נדיר נצפה במצפה הכוכבים ע”ש וייז של אוניברסיטת תל אביב: כוכב שבת מרוחק כ-50 שנות אור מאיתנו התכסה על יד גוף מערכת השמש ששייך למשפחת פלוטו
אירוע אסטרונומי נדיר נצפה בשבוע שעבר (בלילה שבין יום שלישי ה-4 במרץ ליום רביעי) במצפה הכוכבים ע”ש וייז של אוניברסיטת תל אביב, שפועל ליד מצפה רמון: התכסות כוכב שבת מרוחק כ-50 שנות-אור מאתנו על-ידי גוף מערכת השמש ששייך למשפחת פלוטו. אירוע זה דומה לליקוי חמה בו השמש מכוסה על-ידי הירח וצל נופל על אזור קטן של כדור הארץ. ההבדל כאן הוא ש-“השמש” היא כוכב מרוחק, והליקוי נוצר על-ידי כוכב לכת קטן, אסטרואיד. קיום ההתכסות חושב ע”י האסטרונום הצרפתי ז’אן לקשו (Jean Lecacheux) במסגרת שיתוף הפעולה הבינלאומי PLANOCCULT, אך מידת הדיוק הנמוכה בידיעת מסלול האסטרואיד והמיקום המדויק של הכוכב גרמו לכך שתחזית המקומות מהם ניתן יהיה לצפות באירוע היה מהקצה המערבי של אירופה ועד לגבול איראן במזרח.
האסטרואיד שגרם לליקוי הקצר של הכוכב מקיף את השמש מידי 246 שנים ומוכר רק במספר הקטלוגי שלו, 2003 VS2. כשהוא קרוב ביותר לשמש, מרחקו מהשמש גדול פי 36 מזה של הארץ מהשמש. 2003 VS2 משויך למשפחה של גופים קטנים המכונה “פלוטינים”, שהם חלק מאוסף גופים קטנים בשולי מערכת השמש היוצרים את “חגורת קויפר” (Kupier Belt), כיוון תנועתם סביב השמש דומה מאוד לזו של פלוטו. מדידה של הלוויין הרשל (HERSCHEL) מראה כי קוטרו הוא כ-520 ק”מ. האסטרואיד סובב סביב עצמו מידי כשבע שעות וחצי, אך לא יודעים מה צורתו: עגולה, מאורכת, או פחוסה.
במצפה הכוכבים וייז של אוניברסיטת תל אביב נערכו המדענים להפעיל לראשונה שני טלסקופים
לתצפית סימולטנית בהתכסות. טלסקופ אחד, שפועל מ-1971, מצויד במראה ראשית שקוטרה מטר אחד. הטלסקופ השני הוא חדש ועדיין נמצא בתהליך הכשרה לקראת כניסה לפעולה שגרתית. לטלסקופ זה מראה בקוטר 0.7 מטר והוא נקרא “הטלסקופ על-שם ג’יי באום ריץ'” (Jay Baum Rich telescope). שני הטלסקופים מצוידים במצלמות חדישות מסוג CCD, שרגישות עשרות מונים יותר מעין האדם.
בליל האירוע התחזית דיברה על אפשרות קיום ההתכסות סביב שעה 22:00 והתצפיות החלו כעשר דקות לפני כן. בעוד שהטלסקופ הגדול צילם ברציפות תמונות שמיים מידי ארבע שניות, הטלסקופ החדש צילם את אותו האזור מידי חמש שניות; הדבר מביא להגדלת הדיוק בקביעת מועדי תחילת ההתכסות וסיומה. שני האסטרונומים, דר’ שי כספי ודר’ נח ברוש, צפו כל אחד במסך מחשב אחר בו הופיעו התמונות מאחד הטלסקופים. ברגע מסוים נעלם אחד הכוכבים מהתמונות; היה ברור שההתכסות החלה ובאותו רגע נצפתה ההתכסות גם בטלסקופ השני. לאחר כארבעים שניות הופיע הכוכב שוב.
שלוש תמונות של קטע השמיים המראות את תוצאות ההתכסות. התמונה הימנית והתמונה השמאלית מייצגות את המצב לפני ואחרי ההתכסות, כאשר הכוכב שנסתר עכשיו גלוי. התמונה האמצעית מייצגת את המצב בעת ההתכסות: כוכב אחד, מעל מרכז התמונה, חסר בתמונה האמצעית בגלל שאורו הוסתר ע”י האסטרואיד.
נתוני התצפית נותחו והם מראים שמשך התכסות היה כ-43 שניות. כיוון שמהירות מערכהצל שהטיל האסטרואיד על כדור הארץ הייתה 8.9 ק”מ לשנייה, משך ההתכסות מצביע על גודל אסטרואיד של כ-380 ק”מ, קטן מהקוטר הידוע. יתכן שההבדל נובע מצורה פחוסה של האסטרואיד, או ממיקום מצפה הכוכבים שלא היה “בדיוק” באזור הרחב ביותר של צל הגוף.
כעת הנתונים עוברים עיבוד מדוקדק, ולאחר מכן התוצאות יחוברו לאלה מאירוע דומה שנצפה בחודש דצמבר 2013 מהאי ראוניון (La Réunion) באוקיינוס ההודי. סוג זה של תצפיות מאפשר את קביעת הצורה התלת-ממדית של האסטרואיד ומצביע על קיום ירחים סביבו, אם ישנן כאלה. עצם התצפית המסוימת מצביעה על חשיבות מצפה הכוכבים ע”ש וייז של אוניברסיטת תל אביב, שהיה היחיד בעולם בו נמדדה ההתכסות ועוד עם שני טלסקופים בו-זמנית.
