בעתיד הנראה לעין ישולבו רובוטים דמויי אנוש בתהליכי שיקום של חולים. במחקר חדש טוענים חוקרים כי בניית אמון באינטראקציה בין אדם למכונה היא תנאי הכרחי להצלחת הטיפול ומסבירים כיצד ניתן לעשות זאת
עיצוב רובוט חברתי המסייע בשיקום מטופלים הוא תחום חדש אשר דורש מחקר מעמיק וניסויים רבים כדי לקבוע מהם התנאים האופטימאליים למטופל הנעזר בו. מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science Robotics מדגיש את החשיבות שביצירת יחסי אמון בין מטופל לרובוט להצלחת תהליך השיקום. לטענת החוקרים, בעת תכנון ועיצוב רובוטים עתידיים יש לתת את הדעת בראש ובראשונה לפיתוח מנגנונים בוני אמון בין האדם למכונה.
בעתיד הקרוב יגבר הצורך בשילוב של רובוטים חברתיים דמויי אנוש (Socially Assistive robots) בהאצת תהליכי שיקום של חולים, שכן שיעור ההישרדות של חולים במחלות שבהן יש ליקויים תפקודיים חמורים, דוגמת שבץ מוחי, עולה. חולים אלו זקוקים לאימון בבית בשל מחסור בשעות טיפול עם פיזיותרפיסטים. אינטראקציות עם רובוטים שישמשו כבני לוויה ושותפים בתרגול עשויות לעודד אותם להתאמן, מאפשרות לעקוב אחר התקדמותם, ולתת משוב הן למטופל והן לפיזיותרפיסט.
המחקר הרב תחומי נערך בהובלת ד”ר שלי לוי-צדק, ראשת המעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום במחלקה לפיזיותרפיה וחברת מרכז זלוטובסקי למדעי המוח באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם ד”ר פיליפ קלמאייר, נוירולוג מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה, פרופ’ אוליבר מולר, פילוסוף ואתיקאי מאוניברסיטת פרייבורג בגרמניה, והדוקטורנטית רונית פיינגולד-פולק, מהמעבדה לחקר הזקנה, הקוגניציה והשיקום באוניברסיטת בן-גוריון ופיזיותרפיסטית מומחית בשיקום לאחר שבץ.
“חולים בתהליכי שיקום, למשל לאחר שבץ מוחי, נמצאים במצב פגיע ורגיש”, מסבירה ד”ר לוי-צדק. “הם נסמכים במידה רבה על יחסי האמון שרקמו עם המטפלים שלהם. מסיבה זו, עלינו לשקול היטב מה הם היתרונות והחסרונות של שילוב רובוטיים דמויי אנוש בתהליך של שיקום לאחר שבץ. לצד תרומתם החלוצית של רובוטים לשיקום החולים, השימוש בהם מעלה שאלות אתיות וחברתיות חשובות. אנו טוענים כי יצירת אמון היא תנאי הכרחי להצלחת אינטראקציה זו, בד בבד להתקדמות טכנולוגית גרידא”.
לדברי ד”ר לוי-צדק, רובוטים דמויי אנוש יכולים לסייע בתרגול שעל חולים לבצע, אך יש לשקול את הקשיים שעשויים לעלות בקשר בין האדם המשתקם לרובוט: “למשל, מרובוט שנראה ומתנהג כמו בן אדם עשויות להיות ציפיות שהרובוט לא יכול לממש”, אומרת ד”ר לוי-צדק, “זה עשוי להוביל לאכזבה, לשבירת האמון, ולהימנעות מתרגול בשל כך”. כמו כן, רובוט אשר נתקע או מתנהל באופן בלתי צפוי יקשה על המטופל לבטוח בכך שהוא שותף מוצלח לתהליך השיקום.
החוקרים מציינים במאמר מספר דרכים להגברת האמון בין מטופל לרובוט: על המטופל להיות סמוך ובטוח שהאינטראקציה עם הרובוט בטיחותית וכי הוא מבצע תנועות המקדמות את הטיפול בו. מטופלים צריכים להיות מסוגלים לזהות ולחזות את כוונותיו של הרובוט בטיפול, ועל הרובוט להיות מודע למצב הנפשי והפיזי של המטופל. כמו כן, על הרובוט להיות מסוגל לתקשר עם אנשים שחווים קושי בתקשורת – הן בהבנה של שפה מדוברת והן בדיבור.
עוד בנושא באתר הידען:
