צוות חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב גילו כי גלי מוח עשויים לחזות, ואף לקדם מניעה של אפילפסיה שלאחר פגיעת ראש
חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב גילו סמן ביולוגי מבטיח באמצעותו ניתן לחזות ואולי אף למנוע התקפים אפילפטיים במטופלים פגועי ראש, זאת באמצעות רישומי EEG של גלי מוח מסוג תטא.
ממצאי החוקרים, אשר פורסמו בכתב-העת The Journal of Neuroscience, מציגים כיצד רישומים מפני המוח (EEG) משמשים לזיהוי שינויים בתבניות גלי המוח לאורך זמן ויכולים לחזות האם מטופל שחווה פגיעת ראש יפתח אפילפסיה. אפילפסיה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית, אשר גורמת להתקפים בהם אנשים חווים רעד ותנועה בלתי נשלטים או אובדן הכרה אשר עשויים לסכן את חייהם.
“אפילפסיה שלאחר פגיעה (PIE) הינה תוצאה קשה ובלתי נמנעת של פגיעת ראש טראומטית או שבץ אשר מתפתחת בקרב 10-40% מפגועי הראש כחודשים ואף שנים לאחר הפגיעה” אומר פרופ’ אלון פרידמן, מהמרכז למחקר הדמיה מוחית ומרכז זולוטובסקי לחקר המוח.
יותר משני מיליון אנשים ברחבי ארצות-הברית וכ-50,000 בישראל חוו או חווים סוג מסוים של אפילפסיה. בנוסף לסבל הנובע מהתקפים בלתי צפויים וקשים לשליטה, מטופלים עם PIE סובלים לעיתים קרובות מהפרעות נוירו-פסיכיאטריות כמו ירידה ביכולות קוגניטיביות ודיכאון.
“על אף שישנן תגליות חדשות של תרופות שעשויות למנוע אפילפסיה, אנו צריכים קודם כל לזהות סמנים ביולוגיים במוח המאפשרים לחזות אילו חולים יפתחו את המחלה, כך שנוכל לדעת מי זקוק לטיפול” אומר פרופ’ פרידמן.
במסגרת המחקר, צוות החוקרים גילה כי גלי תאט, הנמדדים באמצעות רישומי EEG חוזרים, יכולים לחזות אפילפסיה בחמישה מודלים שונים של המחלה בעכברים וחולדות. מעקב אחר רישומים מתמשכים, מזמן הפגיעה ועד להופעת התקפים אקראיים, איפשר לצוות החוקרים לגלות תבנית של ירידה בפעילות גלי התטא בתקופה שטרם הופעת המחלה. תבנית זו נמצאה קשורה גם בהפרעות במחזור השינה והערות.
“הממצאים האלה נותנים תקווה רבה ויוכלו להביא למחקרים בבני-אדם, אשר יובילו לגישות ניבוי חדשות למחלה ולבסוף – לטיפול ומניעה של אפילפסיה, כמו גם של סיבוכים נוירו-פסיכיאטריים אחרים שנובעים מפגיעה מוחית” אומר החוקר דן מיליקובסקי, סטודנט לרפואה ותלמיד לדוקטורט במרכז זולוטובסקי לחקר המוח.
קבוצת המחקר כללה גם את איתי ויסברג, לין קמינצקי, אסנת שפנבאור, לירון שיינטוך, דניאל זליג ויהותן עופר ממרכז זולוטובסקי לחקר המוח; כריסטינה ליפמן מהמכון לנוירופיזיולוגיה, אוניברסיטת שאריטה בברלין, גרמניה; פדריקה פריגריו, מאסימו ריצי ואנה-מריה וצאני מהמחלקה לחקר המוח, נוירולוגיה ניסויית, מכון מריו נגרי לפרמקולוגיה במילאנו, איטליה.
המחקר נתמך על ידי האיחוד האירופאי במסגרת תכנית המסגרת השביעית, הקרן הדו לאומית ישראל-ארצות הברית, קרן המחקר הגרמנית וקרן קנדה לחדשנות.
ראו עוד בנושא באתר הידען:
