במחקר ישראלי התברר כי התרופה אבנדיה הפועלת על הקולטנים לאינסולין, משפרת במידה רבה את גמישותם של כלי הדם אצל חולים בסוכרת מסוג 2
שיפור דרמטי בגמישות כלי הדם הקטנים בגופם של חולי סוכרת מסוג – 2 זה היה הממצא במחקר ישראלי שבדק את השפעת התרופה הידועה בשמה המסחרי אבנדיה. השיפור, שהושג בתום שישה חודשי מחקר בלבד, החל מופיע כבר לאחר חודש של שימוש בתרופה ובהדרגה החל להשתפר גם מצבם של כלי הדם הגדולים. מאחר שלגמישות כלי הדם השפעה מכרעת על התפתחות נזקים כמו אוטם שריר הלב ואוטם מוחי, הרי מדובר בפריצת דרך בטיפול בחולי סוכרת.
פרופ' ראובן צימליכמן, מומחה ליתר לחץ דם שעמד בראש המחקר, הציג אותו הקיץ בכנס הבינלאומי לסוכרת בפאריס ועורר עניין רב בקהילה המדעית. היוזמה למחקר באה מהצוות במרפאת הסוכרת של בית החולים וולפסון, שבו השתתפו גם ד"ר חוליו וינשטיין וד"ר מרינה שרגורודסקי. לדבריהם, המחקר אובייקטיווי ולא מומן על ידי יצרני התרופה.
סוכרת מסוג ,2 המכונה גם סוכרת שאינה תלויה באינסולין, היא המחלה המטבולית השכיחה ביותר. היא נובעת מחוסר יכולתו של הגוף להגיב לאינסולין. ללבלב אמנם יכולת לייצר אינסולין, אך פוחתת יכולתם של השרירים ותאים אחרים בגוף לנצל את האינסולין.
האינסולין הוא הורמון הנוצר בלבלב ותפקידו לווסת את רמות הסוכר בדם. הוא מעין משפך המאפשר כניסת סוכר לתאים לשם ייצור אנרגיה. אולם, האינסולין יעיל רק כאשר הקולטנים – אתרים בדופן התא שהוא נקשר אליהם ומאפשרים לסוכר להיכנס אליו – תקינים ופועלים. חוסר היכולת של הגוף להגיב בצורה נאותה לאינסולין נובע איפוא מירידה בפעילות הקולטנים לאינסולין ברקמות הגוף.
בסוכרת מסוג 2 הקולטן לאינסולין לקוי. כתוצאה מכך מייצר הגוף יותר אינסולין, ועודף שלו בדם מחמיר נזקים בכלי דם, בכליות ובמוח. אי תפקוד של האינסולין גורם עלייה ברמת הסוכר בדם, התסמין העיקרי של מחלת הסוכרת, מה שמחולל במשך הזמן את המחלה של כלי הדם הקטנים והגדולים ואת הפגיעה במערכת העצבים, בכליות וברשתית העין.
הטיפול התרופתי המצוי מגביר את הפרשת האינסולין על ידי הלבלב ואת יכולת התאים לנצלו. חולים בסוכרת מסוג ,2 שרמות הסוכר שלהם אינן מאוזנות למרות טיפולים אלה, מקבלים בנוסף גם אינסולין. התרופה אבנדיה שבה נעשה המחקר בוולפסון פועלת למעשה על הקולטנים ובזה חידושה. היא נמנית עם התרופות ממשפחת הגליטזונים, קבוצה חדשה יחסית של תרופות המשפרת את התנגודת לאינסולין (כלומר, את חוסר יכולתו של הגוף להגיב אליו כיאות). בניגוד לתרופות אחרות הניתנות דרך הפה, שמגבירות את הפרשת האינסולין, מגבירה האבנדיה את רגישות הקולטנים אליו ובכך מפחיתה את התנגדות הרקמות לפעולתו.
התרופה מטפלת בשורש הבעיה. המנגנון שלה בא לשפר את האנומליה בליקוי במטבוליזם הפנימי של הסוכרים יותר מאשר לתקוף את המנגנון של הסוכר הגבוה. "הראינו במחקר", אומר פרופ' צימליכמן, "שכשאנחנו פועלים לתיקון הליקוי הבסיסי, תיקון הקולטן, אנו משיגים תוצאות טובות כבר בטווח קצר. התרופה כמעט נטולת תופעות לוואי ונתינתה לחולים עשויה לאזנם ולחסוך מהם את הצורך בזריקות. אבנדיה גם מאפשרת שליטה ובקרה לאורך זמן על רמות הסוכר בדם ובכך תורמת להורדת הסיכון לסיבוכים בטווח הארוך".
המחקר בדק את השפעת התרופה על הסיכון לסיבוכים. "בדקנו את גמישות כלי הדם", מסביר פרופ' צימליכמן, "מאחר שהיא הגורם המכריע בהתפתחות נזקים. כשהגמישות נפגעת, כלי הדם חולים ויש סיכון כמעט ודאי לפתח מחלות שקשורות בכלי דם ובלב כמו אוטם מוחי, אוטם שריר הלב או אי ספיקת כליות. לכן, העובדה שאצל כל הנבדקים השתפרה בצורה דרמטית גמישות כלי הדם הקטנים היא משמעותית. כרגע אנחנו משלימים מחקר שני שבו נבדוק את השפעת התרופה לטווח ארוך".
המחקר בדק 52 חולי סוכרת מסוג ,2 מהם 24 גברים ו-28 נשים, עם לפחות ליקוי נוסף במערכת כלי הדם או הלב. כל המשתתפים עברו בדיקות של דם, שתן ואק"ג לפני תחילת המחקר. הם הורשו להשתמש בתרופות לסוכרת שבהן היו רגילים לפני שהוחל בניסוי, לרבות אינסולין. בכל חודש נעשו בדיקות מעקב ובביקור החודשי התקיימו סקירות מקיפות ובמקביל נמדדו לחץ הדם וקצב הלב.
בתום המחקר התברר שהאנשים העלו במשקלם שני קילוגרם בממוצע – ואף על פי כן המטבוליזם שלהם השתפר, רמת האינסולין ירדה, לחץ הדם פחת וכך גם קצב הלב. רוב חולי הסוכרת סובלים גם מלחץ דם גבוה.
הניסוי הראה כי בעזרת התרופה ניתן לתקן ולשפר גם נזקים שכבר החלו להתפתח כמו פגיעה בכלי הדם, מדגיש פרופ' צימליכמן. מסקנות הביניים של מחקר זה הן שהמכנה המשותף לכל המחלות הנובעות מסיבוכים של הסוכרת הוא ליקוי מטבולי במבנה של הקולטן; לכן, כשמתקנים אותו ניכר שיפור בכל הדברים האחרים.
בכנס בפאריס נדון גם הטיפול המשולב של התרופה עם טיפולים מסורתיים. פרופ' רודי הולמן, פרופסור לרפואת סוכרת באוניברסיטת אוקספורד, אמר שרוב חולי הסוכרת מסוג 2 יצטרכו ליטול טיפול משולב של תרופות בעלות מנגנוני פעולה שונים.
למרות פיתוחם של אמצעי טיפול תרופתיים חדשים, שכיחותה של הסוכרת מסוג2 בעולם עולה בהתמדה. %85 מחולי הסוכרת לוקים בסוג זה של המחלה. רובם מעל גיל 40 ובעלי עודף משקל. מספרם של חולי הסוכרת בישראל הוא כ-400 אלף בני אדם, ובחברה המערבית השכיחות היא %8%-5 מהאוכלוסייה. צופים כי שיעור זה יגבר בעשור הקרוב ל-%15 ויותר.
סוכרת מסוג 2 היא אחת הסיבות העיקריות לנכות ולמוות עקב סיבוכים הקשורים למחלה – במערכות הלב וכלי הדם, מערכת העצבים, העיניים והכליות. אצל חולים רבים הסוכרת קשורה לשילוב של גורמים גנטים וסביבתיים, שיחד מביאים להפרעות באיזון רמות הסוכר בדם.
ברוריה אתר, הארץ
