כולם מדברים על המופע השמיימי, שמגיע לשיא באמצע אוגוסט. מהם מטאורים? מה מייחד את הפרסאידים? ומתי ואיך הכי טוב לצפות בהם השנה?
מאת: ענת שפירא, אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
בכל קיץ, באמצע אוגוסט, מתאספים אנשים במקומות חשוכים לצפות במופע של “כוכבים נופלים”: קווי אור שחוצים את החשכה, נעלמים בתוך שנייה ולעיתים משאירים מאחור שובל זוהר שנשאר עוד כמה שניות, ולעיתים דקות אחדות. זהו מטר הפרסאידים – אחד ממטרי המטאורים המפורסמים והמרשימים של השנה.
השנה צפוי המטר להגיע לשיא בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט. הירח יהיה במולד, ולכן אורו כמעט שלא יפריע. ממקום חשוך, תחת שמיים נקיים מעננים, אפשר לקוות לראות עשרות מטאורים בשעה בשיא המטר.
זה מטוס? זה כוכב? זה פירור באטמוספרה!
השם המקובל “כוכב נופל” אינו עושה צדק מדעי עם המטאורים. מה שאנחנו רואים במטר מטאורים אינם כוכבים, והם גם אינם נופלים. רוב הכוכבים שאנו רואים בשמי הלילה הם שמשות רחוקות מאוד, ואילו פס האור שאנו רואים במטר נוצר ממש כאן, בתוך האטמוספרה שלנו, רק כמה עשרות קילומטרים מעלינו.
גם לא צריך להיות כוכב גדול כדי לעשות כניסה מטאורית: מי שאחראים להבזקים המרהיבים הם חלקיקים קטנטנים, שגודלם נע בערך מגרגר חול ועד אבן קטנה. משקלם בדרך כלל פחות מגרם אחד, והם נכנסים לאטמוספרה במהירות אדירה.
לפני הכניסה לאטמוספרה החלקיק נקרא מטאורואיד. פס האור שנוצר בזמן המעבר נקרא מטאור, ואם חלק ממנו שורד ומגיע לקרקע, השארית נקראת מטאוריט.
במקרה של מטר הפרסאידים, מטאוריטים נדירים מאוד. אלה חלקיקים קטנים ושבירים, והחימום העז בזמן כניסתם לאטמוספרה גורם להם להתלהט ולהתאדות לחלוטין הרבה לפני שהם יכולים להגיע לקרקע.
האחראי למטר הפרסאידים הוא השביט סוויפט־טאטל (Swift–Tuttle). שביטים, שמכונים לעיתים בטעות “כוכבי שביט”, הם גופים המורכבים בעיקר מקרח ומאבק ומקיפים את השמש במסלול אליפטי. כשהם קרובים אליה יחסית, חלק מהקרח מתנדף, והאבק והחלקיקים שבתוכו מתפזרים ויוצרים את הזנב או השובל האופייני לשביטים, שיכול להגיע לאורך עצום.
בכל שנה, בחודש אוגוסט, כדור הארץ חוצה את מסלולו של השביט סוויפט־טאטל ונכנס לתוך שובל החלקיקים שהשביט השאיר אחריו. לכן לא מדובר בחלקיקים שנופלים עלינו – אנחנו נקלעים למסלול שלהם. החלקיקים פוגשים את האטמוספרה בזה אחר זה, ואנחנו רואים מטר מטאורים.
בזמן מטר הפרסאידים אנחנו פוגשים חלקיקים שהשביט השאיר מאחוריו לפני שנים רבות – לעיתים לפני מאות שנים.
אם מדמיינים את מסלולי המטאורים לאחור, הם נראים כאילו יצאו מאותה נקודה בשמיים ליד קבוצת הכוכבים פרסאוס — ומכאן השם פרסאידים. אך המטאורים עצמם אינם מגיעים מפרסאוס. הם נוצרים כאן, קרוב אלינו, בתוך האטמוספרה של כדור הארץ.
מטר הפרסאידים הוא אומנם אחד ממטרי המטאורים המפורסמים ביותר, אבל כמעט בכל לילה אפשר לראות מטאורים בודדים, שנוצרים מחלקיקי אבק ומפיסות סלע הנכנסים לאטמוספרה באקראי. למעשה, מדי יום מגיעות לאטמוספרה של כדור הארץ עשרות טונות של חומר מן החלל.
בתקופות מסוימות בשנה מספר המטאורים גדל, כאשר כדור הארץ חוצה שובל צפוף של חלקיקים שהותיר אחריו שביט במסלולו סביב השמש – ואז אנחנו רואים מטר מטאורים.
לאורך השנה מתרחשים מטרים רבים כאלה, ובהם הקוודרנטידים בינואר, הלירידים באפריל והג׳מינידים בדצמבר. רוב המטרים קשורים לשביטים קבועים שכדור הארץ חוצה את מסלוליהם מדי שנה, אך יש גם יוצאי דופן: מקור הג׳מינידים, למשל, הוא הגוף הסלעי פאתון, שמסווג כאסטרואיד.
הפרסאידים מפורסמים במיוחד בזכות השילוב של מטאורים רבים ובהירים עם לילות קיץ, שבהם הסיכוי לשמיים בהירים מעננים גבוה יחסית.
פיזיקה מטאורית
במטר הפרסאידים החלקיקים נכנסים לאטמוספרה במהירות אדירה של יותר מ־210 אלף קילומטרים בשעה – מהר מספיק כדי לחצות את ישראל מצפון לדרום בתוך כשמונה שניות.
במהלך כניסתם הם דוחסים בעוצמה את האוויר שלפניהם, והאוויר מתחמם מאוד. ההתנגשויות עם מולקולות האוויר מחממות ושוחקות את החלקיק, וחומר ממנו מתאדה. לאטומים ולמולקולות באוויר ובאדי החומר יש אנרגיה רבה, וכשהם משחררים אותה נפלט אור.
הפס הזוהר שאנחנו רואים גדול בהרבה מגרגר האבק שיצר אותו: זהו שביל דק וארוך של גז זוהר לאורך מסלולו של החלקיק באטמוספרה.
לפעמים נכנס לאטמוספרה גוף גדול יותר ונוצר מטאור בהיר במיוחד, המכונה “כדור אש”. אם הגוף מתפרק בפיצוץ ובהבזק חזק, נהוג לכנותו גם בוליד. מאחר שהוא נע הרבה יותר מהר ממהירות הקול, הוא עשוי ליצור גל הלם שמגיע לקרקע כעבור זמן ונשמע כמו בום חזק.
בין האירועים המפורסמים מסוג זה נמצאים הבוליד שהאיר את שמי צ’ליאבינסק שברוסיה בשנת 2013 והפיצוץ שהתרחש מעל אזור טונגוסקה שבסיביר בשנת 1908. גוף קדום אחר הגיע עד לקרקע ויצר לפני כ־50 אלף שנה את מכתש המטאור המרשים שבאריזונה.
אירועים כאלה נדירים מאוד ואינם קשורים למטרי מטאורים. לכן אין סיבה לחשוש מהפרסאידים: החלקיקים שלהם קטנטנים ומתכלים באטמוספרה הרבה לפני שהם יכולים להגיע לקרקע.
בלי טלסקופ, תודה
לצפייה בפרסאידים אין צורך בטלסקופ או במשקפת. להפך: במכשירים כאלה רואים רק חלק קטן מאוד מן השמיים, ולכן הם דווקא מקטינים את הסיכוי לתפוס מטאור. הציוד המתאים ביותר הוא העיניים, מקום חשוך, שדה ראייה רחב וקצת סבלנות.
המטאורים אינם נראים בקצב קבוע. יכולות לעבור כמה דקות שקטות, ואז שניים או שלושה יופיעו בתוך זמן קצר. אי אפשר לדעת בדיוק מתי והיכן ייראה המטאור הבא, ואולי זה חלק מהקסם של התופעה.
בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט 2026 התנאים מבחינת הירח יהיו מצוינים. שיא המטר צפוי לפנות בוקר, סמוך לשעה שבה השמש כבר תתחיל לעלות אצלנו, אך אין צורך להמתין לשיא: אפשר לצפות כבר משעות הערב המאוחרות, וקצב המטאורים צפוי לעלות ככל שהלילה יתקדם.
פרסאידים ייראו גם בלילות שלפני השיא ואחריו, אך בקצב נמוך יותר. בתנאים אידיאליים אפשר לצפות בקצב של עד כ־100 מטאורים בשעה בזמן השיא, אך הטבע מטבעו אינו מבטיח לנו הבטחות – עננות, אובך וזיהום אור יכולים להשפיע מאוד על מה שנראה בפועל.
לכן כדאי לבוא עם ציפיות מציאותיות וליהנות מהטיול ומהחברה. בשטח חשוך ופתוח יש סיכוי מצוין לראות לאורך הלילה קווים בוהקים בשמיים – גרגרי אבק קטנים, שהקיפו את השמש במשך מאות שנים, חודרים לאטמוספרה במהירות עצומה ומציירים לרגע פס של אור.
אם רוצים, אפשר גם לבקש משאלה – למדע אין שום התנגדות בעניין.
שאלות ותשובות מורחבות
איתי נבו, הכותב הראשי באתר מכון דוידסון בנושאי חלל ומחבר חידוני הטריוויה המדעית “שטיפת מוח”, מסביר לאתר הידען כמה מהפרטים החשובים שצריך לדעת לפני שמגיעים לתצפית הפרסאידים.
מהו חלון הצפייה המעשי הטוב ביותר בישראל, בהתחשב בכך שהשיא התאורטי צפוי בין 05:00 ל־07:00, כאשר דמדומי הבוקר מתחילים באותה השעה?
"אכן, בשיא המטר כבר יתחילו בישראל דמדומי השחר. לכן המועד הטוב ביותר לצפות בפרסאידים יהיה מעט לפני השיא, במהלך הלילה שבין רביעי לחמישי. ככל שהלילה יתקדם ועד תחילת דמדומי הבוקר, צפויים להיראות יותר מטאורים, אך גם בסביבות חצות ואף קודם לכן אמורים להיראות לא מעט מהם. המעבר של כדור הארץ דרך שובל האבק שהותיר השביט סוויפט־טאטל אינו אירוע של שניות, ולכן אפשר לראות פרסאידים רבים גם בלילות שלפני שיא המטר ואחריו."
כמה מטאורים צפוי צופה לראות בפועל ממקום חשוך בישראל, והאם התחזיות על קצב נמוך מהרגיל או מפגש עם שובל אבק קדום עשויות להשפיע על המטר השנה?
"במטר הפרסאידים אפשר להגיע בתנאים טובים מאוד לקצב של כ־80–100 מטאורים בשעה. השנה תנאי הירח מצוינים: המטר מתרחש במולד הירח, והירח לא צפוי להוסיף אור לשמי הלילה. התחזיות האופטימיות מדברות על כמאה מטאורים בשעה ואף מעט יותר. עם זאת, המספר שיראה כל צופה בפועל תלוי מאוד בתנאים המקומיים, ובהם עננות, אובך, זיהום אוויר ובעיקר זיהום אור. לכן חוויית הצפייה תלויה מאוד במיקום, בתנאי מזג האוויר וגם במידה מסוימת במזל."
לאיזה אזור בשמיים כדאי להביט, ועד כמה זיהום האור והמרחק מהעיר משפיעים על הסיכוי לראות פרסאידים?
"הפרסאידים נקראים כך משום שהם נראים כאילו הם בוקעים מקבוצת הכוכבים פרסאוס, הנראית אצלנו בכיוון צפון־מזרח עד צפון ועולה בהדרגה מעל האופק החל מסביבות השעה 22:00. התבוננות צפונה מגדילה את הסיכוי לזהות פרסאידים, אך אפשר גם פשוט להביט למעלה ולסרוק שטח רחב של השמיים. המטאורים הנראים סמוך לנקודת ההקרנה יהיו בדרך כלל קצרים יחסית, ואילו רחוק ממנה אפשר לראות מסלולים ארוכים יותר."
"ככל שהסביבה חשוכה יותר וזיהום האור חלש יותר, אפשר להבחין ביותר מטאורים. גם מי שאינו יכול לצאת ללב המדבר יכול לחפש אזור חשוך יחסית מחוץ לעיר, הרחק ככל האפשר מתאורה ישירה. חשוב גם לשמור על ראיית הלילה: לעיניים עשויות להידרש עד כ־45 דקות כדי להסתגל היטב לחשכה, וחשיפה לאור — לרבות מסך הטלפון — פוגעת בהסתגלות ומקשה על זיהוי מטאורים."
"אם כבר יוצאים לאזור חשוך, כדאי לנצל את ההזדמנות לתצפית אסטרונומית כללית. אפשר לראות עצמים רבים גם ללא טלסקופ, ולהיעזר במשקפת שדה או ביישומונים כמו Stellarium לזיהוי כוכבים וקבוצות כוכבים. רצוי להפעיל בטלפון מצב חשוך או תצוגה אדומה. לצפייה בפרסאידים עצמם אין צורך במשקפת או בטלסקופ; להפך, שדה הראייה המצומצם שלהם מקטין את הסיכוי לראות מטאור."
האם תצפיות וספירת מטאורים בידי חובבים יכולות לתרום למחקר, ואם כן — כיצד והיכן מומלץ לדווח עליהן?
"יש גופים האוספים מהציבור מידע על מטרי מטאורים, ובהם האגודה הבריטית לאסטרונומיה. לצורך דיווח מסודר יש למלא טופס מעקב שאפשר להוריד מאתר האגודה. מומלץ להיערך מראש עם טופס מודפס ופנס אדום, כדי לתעד את התצפיות בלי לפגוע בראיית הלילה."
"גופים אחרים, כמו אגודת המטאורים האמריקנית, מתמקדים בעיקר בדיווחים על אירועים חריגים יותר, כגון בולידים — מטאורים גדולים ובהירים במיוחד היוצרים כדור אש. לא ידוע לי על גוף ישראלי שאוסף באופן קבוע נתונים מן הציבור על מטרי מטאורים, אך גופים כמו האגודה הישראלית לאסטרונומיה מקיימים תצפיות מודרכות לקהל הרחב, בעיקר בתקופות של מטרים בולטים כמו הפרסאידים."
עוד בנושא באתר הידען
- ליקוי חמה מלא אך קצר באירופה ב־12 באוגוסט 2026
- מטר מטאורים חדש חושף אסטרואיד שמתפורר סמוך לשמש
- כדור האש שהאיר את שמי הדרום בשיא מטר הפרסאידים
- מטרי מטאורים כמו הפרסאידים הם רק קצה הקרחון
- מדריך מקוצר לשמי הקיץ
שאלות ותשובות
מתי יגיע מטר הפרסאידים לשיא?
מטר הפרסאידים יגיע לשיאו בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט 2026. בישראל מומלץ לצפות משעות הערב המאוחרות ועד תחילת דמדומי הבוקר.
האם צריך טלסקופ כדי לראות את הפרסאידים?
לא. טלסקופ ומשקפת מצמצמים את שדה הראייה. מומלץ להביט בעיניים בלבד בשטח גדול ככל האפשר של השמיים.
מה ההבדל בין מטאורואיד, מטאור ומטאוריט?
החלקיק בחלל נקרא מטאורואיד; פס האור באטמוספרה הוא מטאור; ושריד שמגיע לקרקע נקרא מטאוריט.
האם מטר הפרסאידים מסוכן?
לא. חלקיקי המטר קטנים ושבירים ומתכלים באטמוספרה בגובה רב.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
