מזג אוויר “משוגע”

פגיעה בזרם הסילון בגלל התחממות כדור הארץ שולחת מדי פעם פרצי מזג אוויר קרים דרומה. היכן הם יכו בחורף הקרוב?

הקיץ שמגיע לחצי הכדור הצפוני משפיע על החוג הארקטי, מה שיקרה בקיץ באוקינוס הצפוני ובמישורי הקרח שסביב הקוטב ישפיע באופן דרמטי על החורף.

בחורף שעבר נרשמה טמפרטורה גבוהה יחסית בצפון מערב אמריקה ואילו במזרח אירופה היו גלי כפור שערמו את השלג לגובה גגות הבתים. בחורף הקודם “הוכתה” צפון אמריקה בגלי קור… מה קורה כאן? ומה יהיה בחורף הבא?

יתכן כי פרסום ב :Oceanography ע”י צ’ארלס גרין וברוס מונגר, שני קלימטולוגים מאוניברסיטת קורונוול, מסביר את האירועים. החוקרים קושרים בין המסת הקרח למזג אוויר קיצוני בחורפים. הפשרת קרח גורמת לשינויים בסיסיים בזרם הסילון. מאחר שזרם הסילון הוא הגורם המשפיע ביותר על מזג האוויר החורפי באזורים הממוזגים וה”קרירים” בחצי הכדור הצפוני, טוענים החוקרים כי החורפים ה”מוזרים” ילכו ויתרבו ויהפכו לנורמה.

קרח מחזיר את קרינת השמש. כאשר הקרח בחוג הצפוני נמס נחשפים מי האוקינוס. המים הכהים קולטים יותר קרינת שמש ומתחממים. ההתחממות תורמת להפשרה של יותר קרח, וכך נוצר משוב חיובי – כלומר לולאה שמתגברת את עצמה.
בסתיו משחרר האוקיאנוס את החום העודף לאטמוספירה, מה שמפחית את ההבדלים בטמפרטורה בין החוג הארקטי לאזורי הביניים (בין החוג הצפוני לאזור הממוזג). הבדלי טמפרטורה נמוכים מפחיתים את הבדלי לחץ האוויר (הלחץ הברומטרי) בין האזורים השונים.

מחלקים את אזורי לחץ האוויר בין קו הרוחב 70 לקוטב לאזור שנקרא “התנודה הארקטית” (Arctic Oscillation‫) ‬לבין קו הרוחב 70 לאזור התת-משווני שנקרא “התנודה הצפון אטלנטית” (North Atlantic Oscillation‫). התנודות נגרמות בגלל הבדלים בלחצים ‬ברומטרים בין האזורים השונים. הבדלים שנגרמים בגלל הבדלים בטמפרטורות, ככל שהבדלי הטמפרטורה קטנים משתווים הלחצים מה שמשפיע על תנועת זרם הסילון.

זרם הסילון נע ממערב למזרח בקו מפותל או גלי קלות סביב הקוטב הצפוני. בקיץ הבדלי הטמפרטורה גבוהים ולכן הבדלי הלחצים בין הצפון לדרום גבוהים. הבדלים אלו יוצרים “גבול” שבו נושב זרם הסילון בנתיב קבוע. בסתיו, כאשר הטמפרטורות משתוות, משתווים לחצי האוויר כלומר “הגבול” נהיה מטושטש ופחות ברור מה גורם לפיתולים עמוקים, כלומר חלקים מהזרם “נמשכים” דרומה ואילו חלקים אחרים “נדחפים” צפונה. פיתולים חריפים שיורדים דרומה מובילים אוויר קוטבי קר וגורמים לקור קיצוני.

פיתולים שעולים צפונה ממזגים את החורף בצפון. כך פיתול שעולה צפונה ימתן את החורף ויגרום לחורף חמים במערב אמריקה, בו בזמן פיתול של זרם הסילון “יורד” דרומה למזרחה של צפון אמריקה וגורם לקיפאון. פיתול נוסף עולה יגרום לחורף חמים במערב אירופה ושוב פיתול יורד יגרום לקור במזרח אירופה, כפי שהיה בחורף האחרון.

לפני שנתיים נוספה לתנודת זרם הסילון השפעה של אל-ניניו שדחף את פיתולי זרם הסילון צפונה וגרם לגיוון חריף בין אזורים מערביים ומזרחיים. שנה אחר כך תוגברו פיתולי זרם הסילון ע”י לה-נינה ששררה בשנה האחרונה באוקינוס השקט והוסיפה לתקופות קור ויובש. כלומר השינויים בפיתולי זרם הסילון מועצמים ע”י תופעות מחזוריות.

המסקנה היא כי ככל שהפשרת הקרח הארקטי תתרחב, יהיו הפיתולים בזרם הסילון עמוקים יותר וישארו זמן רב יותר במיקומם, ויהפכו את החורפים לקרים או חמים יותר מהרגיל. החוקרים אומרים כי: “מחזורי האקלים בחוג הארקטי משתנים בקיצוניות ומשנים את חוקי המשחק”. ‫”‬אין זה האוקינוס הארקטי המוכר”, “השינויים שעוברים על החוג הארקטי ועל התנודה הארקטית מתרחשים בקיצוניות ובמהירות מעבר לאפשרויות החיזוי”.

כתוצאה מהשינויים יהיו פחות “חורפים ממוצעים” ויותר תופעות מזג אוויר קיצוניות, על אף שמדעני אקלים אינם יכולים לחזות בפירוט את התנודות ליותר משבועיים הרי שאם תימשך הפשרת הקרחונים בקוטב יש להניח כי החורפים הקיצוניים יתגברו.

בסוף החורף האחרון (2012) זוהו משטחי קרח דקים מהרגיל בחופי צפון רוסיה. בתצלומים ממסוק שטס מאוחר יותר (באמצע יוני) מעל האוקינוס הארקטי קרוב לחופה הצפוני של רוסיה ניתן היה לראות איך משטחי הקרח נסדקים כלומר מפשירים. על פי מכון ווגנר Alfred Wegener Institute לחקר האוקינוס והקוטב, התמונות “מבטיחות” כי באמצע הקיץ כבר יהיה המעבר הצפוני פתוח.

כלומר הקרח יעלם ומי האוקינוס יאגרו חום שישתחרר בסתיו, על פי הקיץ המתחמם צופים החוקרים כי מאחר שיש סימנים כי האל-נינו חוזר שוב, גדלים הסיכויים שגם באזורים נוספים יהיה החורף הבא קר וסוער מהרגיל.