"יתרונות" המתכננים במבט אישי

האם אפשר לסמוך על רשויות התכנון שיבינו משהו בענייני הסביבה לפני שהם מתכננים? סיפורו של מושב עידן כמשל

לפני ימים מס' נסע איתי מושבניק ממושב עידן, היתה זאת הפעם הראשונה בה ניתנה לי ההזדמנות לדבר עם תושב בישוב אשר לפני שנים רבות היה לי חלק (זעיר) בהחלטה על מיקומו. ובאותה הזדמנות נוכחתי (שוב) ב"גאוניותם" האווילית של ועדות-התכנון.

על כישורי מתכננים וועדות תכנון לעשות שטויות אין עוררין, יסלחו לי הקוראים אם נראה להם שאני משתמש במושגים קיצוניים, אבל, כאשר מסתכלים על קו הרקיע של ירושלים, על מורדות הכרמל, על המרינה בהרצליה, ניתן להבין כי אני משתמש במושגים העדינים ביותר האפשריים כדי להגדיר את הנעשה.
ראו את בית-ספר שדה חצבה שארכיטקט הזוי בנה אותו במשושים ככוורת דבורים, הרעיון היה שכוורת "שומרת" על טמפרטורה קבועה גם כאשר הטמפרטורה החיצונית עולה או יורדת, ה"גאון" קבע כי המבנה – המשושה הוא-הוא שעושה זאת, הוא "שכח" כי בפתח כל כוורת עמלות דבורים לקרר או לחמם את המבנה, התוצאה? המבנים רותחים בקיץ וקפואים בחורף, בתל-אביב סתמו ה"גאונים" את מעבר רוח-הים לעיר ע"י חומת מבנים והיום תל-אביב בקיץ היא סאונה.
באילת נבנתה חומה (מלונות) דומה שסתמה את החוף הצפוני. היה מי שאמר כי: "הזדקרות התפלצות בחופי אילת מהווה אנדרטאות לזכרותם (הקמלה) של מהנדסים עיוורים ומיליונרים בלויים". אילת בכלל יכולה להתגדר ב"גאוניות" התכנון, עד לפני שנים לא רבות בשכונות "בנה-ביתך" היתה חובה לחפות את רוב הגג ברעפים אדומים, בשיפוע! זאת כאשר בארץ נעשה מחקר שהראה כי: "גג רעפים אדום מעלה את טמפרטורת המבנה שתחתיו ב-8 מעלות"! אולי חששו המתכננים באילת מהערמות השלג החורפי? כך ניתן להמשיך בסיפורי חלם עוד-ועוד.

 חזרה לעניין מעורבותי האישית. בשנות השבעים הייתי משקיף מטעם רשות-שמורות-הטבע בוועדת התכנון שקבעה את מיקומו של מה שלימים הוקם כמושב עידן, בצהרי יום לוהט בחדש יולי הובאה הוועדה המכובדת לאיזור שלטעמי הוא יפהפה, לא בדיוק טעמם של רבים אחרים שעבורם את המדבר צריך לכבוש. הנקודה היתה כ 5 ק"מ צפונית למושב חצבה, מעל לאפיקו הרחב של נחל ערבה, על מישור לוהט של חוואר הלשון. חוואר הלשון הוא משקע של ימת הלשון וככזה הוא סטרילי לחלוטין, בגלל ריבוי המלחים, החרסיות והגבס, דבר אינו גדל בו.
כך עמדו חברי הוועדה, הסתכלו מסביב, הנהנו אחד לשני בבורות אווילית, ולבסוף פנו ל"איש הרע", מי שאמור לשמור שהטבע לא יפגע וככזה "מפריע לפיתוח", אחרי שלמרות החום הנורא עשיתי "סיבוב" לתצפיות בנוף המיוחד הבנתי כי אנשי הוועדה כבר הגיעו להחלטה, אבל לשם הנימוס שואלים לדעתי, לא ידעתי אם לצחוק או לצעוק, "כאן על מישור החוואר הסטרילי אתם רוצים להקים ישוב? היכן יהיו שדותיו החקלאיים? מה יגדל סביב הבתים? חשבתם איך נראה המישור הזה אחרי מעט גשם ? (עיסה בוצנית דביקה וניידת)".
שאלתי ונעניתי (בצדק) כי אין זה ענייני, שכן "אני כאן כדי לשמור על הטבע".מאחר ואכן זה היה תפקידי, אמרתי כי: "ל"רשות" אין התנגדות" . יאמר כי גם התנגדות הייתה חסרת תוקף, שכן תפקידי בוועדה היה – משקיף.
 
לימים הוקם הישוב, אלפי מ"ק אדמה יובאו כדי לאפשר בניה לא ישירות על החוואר, שכן אפילו בוועדות תכנון יודעים כי החוואר אינו יציב לבניה, חלק קטן משדותיו החקלאיים בתוך נחל ערבה, למרות סכרי הגנה השדות תחת איום קבוע של שיטפונות. רוב השדות נמצאים כ-8 ק"מ מערבית לישוב קרוב לכביש הערבה, באגן הניקוז של נחל אמציה, מדוע לא נבנה הישוב קרוב לשדותיו?

כמו שפתחתי וכתבתי, מה שהביא לח"מ היא שיחה עם תושב עידן. אז כך: מחוץ לעובדה שלגדל גידולי נוי כמעט אי אפשר, "כדי לגדל עץ צריך לחפור בור בעומק שלשה מטר ובקוטר זהה למלאו באדמה, וגם אז כאשר יגיעו שרשי העץ לחוואר הוא ימות" (דברי התושב). מחוץ לעובדה שהבתים "מטיילים", מחוץ לעובדה שכל שנה משתנה המרחק בין הבתים למדרכות ואחרי גשם ניתן ללכת רק על המדרכות (השוקעות), שכן הליכה בחוואר פרושה ביצבוץ,
מחוץ לעובדה שרוב השדות קרובים לכביש ראשי (על כל חומרי התוצרת שנוסעים בו) ורחוקים מעין החקלאים. מחוץ לכמה עובדות פשוטות . ….. הכל טוב !

מדוע בכל זאת "תקעו" את הישוב במקומו ההזוי ? ניתן רק לנסות ולשער: "קרוב לגבול"? (גבול שלום היום) הכוונה היתה שרוב השדות יהיו בנחל ערבה (בצד הירדני) מוכה השטפונות? יצירת "רצף התיישבותי"? אולי כדאי לנסות לקבל תשובות מוועדת התכנון, אלא שכבר אמרנו כושרם וכישוריהם של המתכננים "מוכח" על ימין ועל שמאל, ובמקרים רבים מדי – על פי התוצאה הנראית לעין, גם הכושר וגם הכישורים חסרים…וחבל שכך.

הנגב (חלקו) מהווה את אחד האיזורים שטרם ניפגע או שהפגיעה בו קטנה, כלומר חבל ארץ טבעי/פראי שחלקים גדולים ממנו מהווים שמורות טבע (מוכרזות), במידה מסוימת גם שטחי-אש/אימונים נשארים שמורים וטבעיים, פשוט כי נוכחות אנושית בהם היא מזערית. בניגוד לשטחים מיושבים ומפותחים מהווה הנגב (מבאר-שבע דרומה) שמורה מדברית ייחודית בקנה מידה עולמי. לאחרונה עולה שוב הסיסמא "פיתוח הנגב" ויש אפילו תקציב לכך.
מאחר ורבים מהמתכננים והיוזמים עדיין שבויים ב "נלבישך שלמת בטון ומלט" חשוב שיהיה מי שיעצור את ה"מלבישים" המפתחים לפני שיגרם נזק סביבתי בלתי הפיך, ויפה שעה אחת קודם.
דר. אסף רוזנטל, מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה.

לפרטים טל' 0505640309 / 077-6172298 ,

דוא'ל [email protected]