במחקר שפורסם ב-Nature Methods מקבוצת נייצ’ר מראים פרופ’ קלוג, ד”ר עודד רכבי, ד”ר איתמר גולדשטיין וחוקרים נוספים מאוניברסיטת ת”א ומרחבי העולם, את השיטה המאפשרת לזהות את התקשורת של תאים סרטניים עם תאי מערכת החיסון, להלחם בתאים נגועים בוירוסים ועוד
לכל תא בגופנו יש את אותו DNA, אך רק מקצת הגנים שבו מייצרים את החלבונים הדרושים לתפקודו של אותו תא (ורק חלק מהחלבונים המשותפים לכל תאי הגוף). אחת הבעיות שבפניהן ניצבים ביולוגיים וביוכימאים המנסים להבין אלו חומרים עוברים מתא לתא במהלך התקשורת הבין תאית (למשל בסריקה של תא סרטני בידי תאי מערכת החיסון), היא שלא תמיד ניתן לזהות בתא חלבונים שלא הוא ייצר אלא הגיעו אליו מתאים אחרים.
כעת מדווחת קבוצת חוקרים בראשותם של פרופ’ יואל קלוג וד”ר עודד רכבי מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ת”א על שיטה שתאפשר לזהות חלבונים אלה. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת Nature Methods מקבוצת כתב העת היוקרתי Nature העוסק בשיטות בסיסיות למחקרים בתחום מדעי החיים.
היישומים של השיטה החדשה רבים, אחד הכיוונים האפשריים הוא שימוש בשיטה כדי להבין אילו חלבונים עוברים מתאי מערכת החיסון לתאים אחרים בגוף ולהפך, ובכך לקדם בין השאר את הבנתם של מנגנונים הגורמים לסרטן.
המחקר הינו חלק מעבודת הדוקטורט של עודד רכבי, כיום בפוסט דוקטורט באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק ואז דוקטורנט במעבדתו של פרופסור יואל קלוג באוניברסיטת תל אביב. המחקר נערך בשיתוף עם ד”ר איתמר גולדשטיין במרכז הסרטן בבית החולים שיבא ועם ד”ר לאונרד פוסטר באוניברסיטת בריטיש קולומביה שבוונקובר, קנדה.
“במאמר ב-Nature Methods, אנחנו מדגימים בשתי דרכים כיצד עוברים חלבונים מתא לתא. בדקנו תאים של מערכת החיסון אשר נצמדים לתא אחר כדי לבדוק אותו ולראות, בין השאר, האם הוא סרטני, אנו רואים שהתא שנסרק מעביר לתא מערכת החיסון מאות חלבונים שלא היה ידוע קודם על יכולתם לעבור בין התאים.
“מכיוון שמדובר באותו DNA, ואנו מוצאים את אותו חלבון בשני תאים מסוגים שונים השייכים לאותו גוף, נדרשנו להמציא שיטה שתבדיל בין חלבונים “מקומיים” לחלבונים “זרים”. לשם כך גידלנו את התאים על מצעי גידול שונים. לתא אחד נתנו ‘לאכול’ חומצות אמינו טבעיות, ובשל כך כל החלבונים שלו הורכבו מחומצות אמינו רגילות. את התא השני ‘האכלנו’ בחומצות אמינו ששינינו אותן כך שהאטומים שלהן יכילו ניוטרונים עודפים ולפיכך כל החלבונים שהתא הזה מייצר יהיו קצת יותר כבדים. אמנם מדובר בהבדל קטן מאוד אך ניתן לגילוי באמצעות מכשירים רגישים במיוחד. לאחר מכן הפגשנו בין התאים כך שיצרו מגע אחד עם השני. בסיום התהליך השתמשנו בטכנולוגיות של בידוד תאים ספציפיים כדי לבודד רק מסוג תא אחד ובדקנו את הרכב החלבונים שלו – אילו מהחלבונים הם ‘רגילים’ ואילו ‘כבדים’. כך הצלחנו לזהות את מקורו של כל חלבון.”
