התוכנית יצאה לדרך לפני שש שנים ב-5 כיתות במחוז המרכז של משרד החינוך, כניסוי שמטרתו לאבחן שינויים בדרכי הלמידה שיתחוללו כתוצאה ממהפכת המיחשוב הנייד, ובמטרה לתכנן דרכי הוראה ותוכניות לימוד שיתאימו לעידן החדש.
מכון דוידסון לחינוך מדעי מסר בשבועות האחרונים, בשיתוף העיריות, המועצות המקומיות וההורים, כ-600 מחשבים ניידים לתלמידי ומורי כיתות ז' ב-10 יישובים ברחבי הארץ – שהצטרפו לתוכנית מחשב כתו”ם (מחשב לכיתה, תלמיד ומורה). המשתתפים החדשים, למעלה מ-500 תלמידים ו-100 מורים ב-18 כיתות, מצטרפים לקהילת כתו”ם, שמונה היום כ-1,200 תלמידים ב-51 בתי ספר ברחבי הארץ. השנה, לראשונה, בשיתוף חברת “אינטל”, נעשה שימוש ניסיוני גם במחשבים מיני-ניידים, שנמסרו לתלמידי כיתות ז' בכפר ורדים.
תיקשוב שכבת כיתות ז' בכפר ורדים נעשה כחלק מתהליך תלת-שנתי, שעם סיומו תתוקשב חטיבת הביניים כולה. חידוש נוסף הוא כניסת התוכנית למגזר הערבי – בחטיבת הביניים אל-סלאם בטייבה. כיתות חדשות נוספות נפתחו בראש העין, בקריית אתא, בכרמיאל, ביוקנעם, ברעננה ובכפר-סבא. בנוסף, באשדוד מתקיים בימים אלה מהלך נרחב, בשיתוף עם העירייה, שבמסגרתו תורחב תכנית כתו”ם לארבעה בתי ספר בעיר, תוך תיקשוב שכבות שלמות של כיתות ז' בבתי ספר אלה. במקביל, מפעיל מכון דוידסון תוכנית השתלמות ארצית למורי כתו”ם הלוקחים חלק בתוכנית, המתקיימת בבתי הספר עצמם ובקרבתם, וכן פעילות משלימה במכון דוידסון. במסגרת זאת התקיים באחרונה מפגש מנהלים שנתי של מנהלי בתי הספר הכתומים, עם דגש על סוגיות בניהול התיקשוב הבית-ספרי.
תוכנית מחשב כתו”ם מופעלת במסגרת מכון דוידסון לחינוך מדעי, המאגד את הפעילויות החינוכיות של מכון ויצמן למדע. התוכנית יצאה לדרך לפני שש שנים ב-5 כיתות במחוז המרכז של משרד החינוך, כניסוי שמטרתו לאבחן שינויים בדרכי הלמידה שיתחוללו כתוצאה ממהפכת המיחשוב הנייד, ובמטרה לתכנן דרכי הוראה ותוכניות לימוד שיתאימו לעידן החדש. מאז התפרסה התוכנית גם למחוזות צפון, חיפה, מרכז ודרום. במסגרת הניסוי נמסרים בהשאלה מחשבים ניידים לכיתה שלמה – תלמידים ומוריהם – בכיתה ז' בחטיבת הביניים, למשך שלוש שנים, עד תום כיתה ט'. התוכנית מלווה בתהליך של משוב והערכה, והממצאים הנאספים בידי מרכזי התוכנית מראים, כי הוראה ולמידה בעזרת מחשבים ניידים מעודדות עצמאות, סקרנות ויצירתיות, משפרות את הישגי התלמידים ואת מעמדם של מורים ותלמידים כאחד, ותורמות לאווירה טובה בכיתה ובבית-הספר.
16 תגובות
מיכה, תודה שאתה עוזר לנו לעדכן את הכתבה, הלוואי שהיה לי כוח האדם הדרוש לעדכן את כל 16 אלף הכתבות שיש עד כה באתר הידען.
פרויקט כתום בכפר ורדים נחל כישלון חרוץ והופסק אחרי שלוש שנים. ישנן לא מעט סיבות לכך. בין הסיבות, ניתן למצוא את חוסר המיומנות של המורים בהבנת ההוראה / למידה מרחוק. מי שחסר את מיומנות ההוראה הפרונטאלית, מתקשה לא פחות בהנגשת חומרי הלימוד מרחוק. חוסר היכולת לרתק בכיתה, מתבטא לרוב גם באתר האינטרנט ולא פחות חשוב, הליווי המקצועי לא צלח את ההתמודדות עם רוב האתגרים שניצבו בפניו בקהילה המקומית של כפר ורדים ובעיקר הוא לא הצליח לטפח במורים של בית הספר את היכולת להפוך להיות גורם יוצר ומפרה בתוכנית הלימוד. סופו של דבר- ההורים אמרו את דברם והחליטו להפסיק את הפרויקט.
הכותב הוא מעצב מערכות הוראה ולמידה ובקיא היטב בתחום עיצוב סביבות למידה אינטרנטיות.
אינני מוצא לנכון לחזור על עצמי בכל דיון בנושא ולכן אתם מוזמנים לקרוא את דעתי בתגובותיי בדיון זה:
https://www.hayadan.org.il/sylabuses-didnt-chage-for-tewnty-years-0802096/#comment-170606
אהוד
אני נוטה להסכים עם כל דבריך.
לצערי את הרעיון הראשון שלך צריך ליישם בכל תחומי הממשל, ולא רק בחינוך.
חוץ מזה אולי שיבוש של פעילות סלולארית ברחבי בתי הספר יצליח לשפר במעט את מצב התלמידים.
רועי
מעבר לנקודות שהעלת יש לטעמי עוד מספר נקודות כלליות שיש לשנות:
יש ליצור אוטונומיה חינוכית המתבטאת ב:
1. תוכנית חינוכית ארוכת טווח כך שלא בכל פעם שיבוא שר חינוך חדש הוא יביא איתו רפורמת קסם. הקצב לשינוי מערכת חינוך הוא שונה מהקצב אליו רגילים הפוליטקאים.
2. יש למנוע השפעת תלמידים ובפרט הוריהם על התוכן החינוכי והאופן בו מתבצעים הלימודים. ההורים מפעילים לחץ לא הוגן על המורים, הנמצאים בן הפטיש לסדן.
3. יש לתת יותר כוח ענישה בידי המורים כדי להתמודד עם בעיות המשמעת הרבות.
בנוסף יש לנסות לשפר את מעמד המורה לא רק כספית אלא גם ציבורית ובנוסף לכך לפתוח אפשרויות לקידום במערכת כך שהמקצוע יחשב מענין גם לאילו המחפשים קריירה. כיום המקצוע נחשב כמקצוע נח לאם עובדת שרוצה לבלות זמן עם ילדיה ואינה מחפשת קריירה.
יש לאפשר יצירת כיתות יותר הומוגניות על ידי בניית הקבצות ויש לאפשר מגמות ובתי-ספר מקצועיים שאינם נותנים בגרות.
תקציב החינוך חשוב יותר מהרבה דברים אחרים, וחבל שהממשלה לא רואה זאת. הילדים של היום יקבעו את הכלכלה של המחר ואת התרבות והחברה אליה נהפוך.
צריכים כמה שינויים:
1. להעלות את שכר המורים באופן משמעותי כדי למשוך דם חדש ומצוין למקצוע, ולהחזיר מוטיבציה לחלק מהדם הישן.
2. לשנות את קונספט חטיבת הביניים, הנראים כיום בעיני הילדים כהזדמנות לפרוע עול מבלי שהדבר ייזכר להם בתעודת הבגרות. ודרך אגב, הם רואים נכון.
3. לעבור למתכונת יום לימודים ארוך, כפי שמקובל במוסדות החינוך החרדיים, ובכך לספק לילדים משכבות נמוכות מסגרת תומכת מחוץ לרחוב.
אבל… כל אלו דורשים תקציבי עתק, ולו רק בגלל מספר הילדים הגבוה להחריד בישראל ביחס למספר המבוגרים. אם היינו מסבים את תקציב הבטחון לחינוך, היה לנו מספיק כסף. אבל אלו, כמובן, חלומות בהקיץ.
——————
הבלוג שלי – מדע אחר
ואני לא באה להאשים אף אחד. אני רק אומרת שצריך שינוי. כי בית הספר כבר לא מקיים את המטרה שלשמה הוא הוקם- לחנך וללמד.
אמא שלי הייתה שנים רבות במערכת החינוך, וגם אני התנסיתי מספר פעמים באינטראקציות שכאלו עם הדור הצעיר. לכן אני מרשה לעצמי לומר, שמה שמראים ב"ארץ נהדרת" הוא לוקסוס לעומת מה שקורה במציאות.
אני רואה שהמערכונים של ארץ נהדרת הצליחו לשטוף כאן כמה מוחות.
מיכאל אתה צודק. לטעמי הבעיה היא שמחפשים פתרונות קסם. המחשב הוא כלי חינוכי ויש לדעת
להשתמש בו. לא די להציף את הכיתות במחשבים. בתוך הכתבה שאת הקישור אליה הבאת ניתן לראות כי לכך מתכוון גם מתכוון פרופ’ גבי סלומון. הכותרת של הכתבה היא מטעה ונועדה לצורכי סנסציה.
שיהיה ברור:
לא שמחתי לקרוא את מה שמופיע בקישור שצירפתי כיוון שמחשוב מערכת החינוך דווקא מכניס לי כסף באופן אישי (לא חשוב כרגע איך).
עם זאת, חשוב לדעת מה מומחים לחינוך אומרים.
הנטייה האישית שלי היא לחשוב שהמסקנות נובעות משימוש לא חכם במחשבים ושבוודאי יש דרכים שבהן רתימת המחשב יכולה להביא ליתרון עצום אלא שהמורים לא השכילו לעשות בדרכים אלו שימוש (אבל גם כאן אנחנו חוזרים בסופו של דבר לאיכות המורה)
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1141239.html
אני מסכים לחלוטין עם יעל,
הצפיפות בכיתות וההטרוגניות שלהן הורסות לחלוטין כל יכולת ללמד. ילד שקט המתקשה בחומר אך שאינו מפריע למורה הוא שקוף בעיניו. מצד שני הילדים הרועשים שהם גם לרוב אילו שמתקשים בחומר קובעים את קצב הלימוד לכל הכיתה. לאור תסמונת "אני אתבע את בית ספר" אין בהרבה בתי ספר הקבצות המאפשרות ללמד את החומר בקצב המתאים.
המחשב מאפשר למורה להתמודד עם הבעיות הנ"ל הוא מאתגר כל ילד ברמתו הוא ומאפשר למורה מדד מיידי על מצבו הלימודי של כל ילד בכיתה. אני מצפה שכאשר כל ילד ילמד ברמה המתאימה גם ההפרעות
תקטנה.מעבר לכך המחשב מאפשיר להרחיב את דמיונם של הילדים על ידי סרטים וסימולציות ועוד כמו גם לתקשר באמצעות האינטרנט למקורות ידע נוספים.
חשוב כמובן לזכור כי המחשב הוא כלי ולא תרופת פלא ולכן הוא צריך להיות משולב באופן נכון ומתאים כדי שיהיה אפקטיבי.
העניין הוא שמערכת החינוך לא יכולה להמשיך בפורמט של לימוד פרונטלי (מורה שעומדת מול תלמידים) כמו שיש היום. 35 ילדים בכתה, שחצי מהם סובלים מהיפראקטיביות והפרעות קשב, והחצי השני סובלים מתסמונת ה"אני אתבע אותך ואת בית-הספר", כלומר ילדים שבטוחים שהכל מגיע להם. למורים אין שום חזקה. הם נרמסים יום יום, בעבור משכורת רעב.
ברור שאנחנו מקום אחרון במבדקי החשבון הבינלאומיים, כי המורים עסוקים כל הזמן בלהיות שוטרים, ולא נשאר להם זמן ללמד את מה שצריך.
לדעתי השינוי המתוקשב שיחול במערכת החינוך, והכנסת מחשבים כחלק אינטגרלי מהלימוד, יביאו רק טובות.
אני מניחה שחלק גדול מהשיפור בהישגי התלמידים נובע מהמורים שבחרו לפרוייקט.
כשיש כזה פרוייקט דגל, מתחילים מהמורים המשקיענים, שישבו שעות נוספות, על חשבונם, כדי לנצל את יכולות המחשוב.
פרוייקטים דומים מחו"ל הראו שאין כל שיפור כתוצאה ממחשוב כיתות, אם המורה לא מגוייס.
כלומר
עדיין, השורה התחתונה היא מורה טוב. לא מחשב.