זכרונות מנאות הככר – סיפורי דגים

על המחקר הגנוז של לב פילשזון והניסוי שהראה כי כדאי לגדל דגים בנאות הככר, שנגנז ונמצא רק לקראת חגיגות היובל לעליית הגרעין הראשון על הקרקע

לחלק הראשון של הכתבה

אחרי ההתישבות ופיתוח שדות חקלאות, וכאשר נואשו המתישבים מעדר הבקר, שאלו את פר' מנדלסון (שהיה ידיד) האם לדעתו ניתן לגדל דגים במקום?

בדרכו ה”יקית” הנעימה ומשרה בטחון ענה מנדלסון בטח, אמירה שהמריצה את המיזם, נחפרו שתי בריכות שהוזנו במי מעין חמים ומליחים. דגיגי האמנון גדלו וההצלחה היתה ברורה, כדי להמשיך היה צורך במימון, ה”סוכנות” סרבו לעזור ללא מחקר תומך, המתיישבים פנו לפר' לב פישלזון וזה שלח סטודנט צעיר לערוך את המחקר.

תוצאות חיוביות ומפתיעות שהיו אמורות להגיע לידי “הגופים המיישבים “… ניגנזו ונעלמו (לקראת מפגש המתישבים נמצא המחקר). היזמים – המתישבים לא חיכו לפרסום התוצאות שמהותן הממשית היתה ידועה,

ב-1967 היה מיתון וניתן היה להשיג כלים לעבודה (טרקטורים ) בזול, מפעיל ד.9 החל בעבודה, המפעיל נקרא למילואים (מלחמת ששת הימים) וכשחזר הודיע כי גויס לזמן ממושך וכך התפוגג מיזם הדגים.

תמצית תוצאות ומסקנות ממחקר של יוסי לויה (היום פרופ' לויה) להיתכנות וכדאיות גידול דגים בבריכות בנאות-הככר, המחקר נערך באמצע שנות השישים ומומן ע”י מתיישבי נאות-הככר תוצאות ומסקנות המחקר שהיו מוכנות לפרסום כבר ב 1967… נעלמו/ ניגנזו

שתי בריכות שנחפרו ע”י המתישבים, בריכות – א – בגודל 8 דונם, בריכה – כ-7 דונם. הבריכות נזונות במים מליחים ברמה של כ 2000 מ”ג. טמפרטורת המים בין 26 ל 29 מעלות. הבריכות אוכלסו בבני כלאיים של שני מיני אמנונים, אמנון הנילוס ואמנון זהוב Tilapia nilotika & T aurea. האיכלוס (והאיסוף) היה בשלושה מחזורים. כדי לשמש קנה-מידה להתפתחות האמנונים הוכנסו לבריכות קרפיונים (Cyprinus carpio)ץ

במהלך המחקר הוספו חמרי מזון: זבל-עופות +סורוגום, רק לבריכה אחת (ב) כמות המזון על פי המקובל בישראל בצפון. הבריכות אוכלסו ב 23 לאפריל (66), רוקנו ואוכלסו שנית ב27 לאוגוסט (66) רוקנו ואוכלסו בשלישית ב 8 ינואר (67). (החקר לא מציין כי הריקון / איסוף השלישי היה באפריל (67). המחקר הראה כי : טמפרטורת המים נעה בתחום שבין 26 ל 29 מעלות, מליחות המים בבריכות עלתה (בין ריקון לריקון) –ברור.

רמת החמצן עלתה במים קרירים וירדה במים חמימים – ברור. עד שמונים ימים מהאיכלוס עלה משקל הדגים בשתי הבריכות במידה דומה.

בהמשך העלו דגי בריכה ב' מעט יותר (0.5%). משקל מדגי בריכה – א' ההבדלים אינם משמעותיים ! הדגים היו במשקל שבין 400 ל500 גר'. (החוקר אינו מציין כי יש בבריכות מזון טבעי בשפע : זחלי יתושים וחרקים אחרים אבקת וזרעי צמחים, פלנקטון ופיטופלנקטון).

נמדד גם הגידול באורך הדגים וגם כאן לא היו הבדלים משמעותיים בין הבריכות. (עמירם – המיסד, אומר כי “היו דגים בגודל מחבת”). על פי הטבלאות מסתבר כי מכל דונם הופקו כ 55קג' דגים כאשר מכפילים זאת בשלשה מחזורים מקבלים 165קג' דגים לדונם לשנה. לדעת החוקר ניתן להגיע ל250 – 300 ק'ג לדונם לשנה, (ללא הזנה, ללא הוצאות לשאיבת מים, ללא פגיעה במקורות ומשאבים סביבתיים).

כאן בא הסבר (הכיתוב אינו ברור) איך להמנע מהתפוצצות אוכלוסין בבריכות, השיטה המקובלת היא איכלוס דגיגים זכרים ודגיגות נקבות בבריכות נפרדות.

לסיכום, נכתב במחקר כי ניתן להגיע לשלושה מחזורי גידול כל שנהץ בגלל טמפרטורת המים היציבה ניתן להקציב מקום / בריכה בה יהיו זכרים ונקבות שישריצו דגיגים שלושה חדשים לפני מועד ההשרצה בצפון הארץ, כלומר לייצר חומר רביה עבור מגדלי דגים בצפון.

על פי נתוני המחקר גידול אמנונים בנאות הככר יהיה כדאי לפחות פי שלש מגידולם בכל מקום אחר בארץ

תוספת מידיעה אישית, לבריכות יובאו בורים (Mugil cephalus,) ואחרי זמן קצר התברר כי התנאים היחודיים מאפשרים הטלה. הטלת בורים מתרחשת רק בטבע ועד היום לא הצליחו לייצר תנאים ש”ישכנעו” בורים להתרבות בתנאים מלאכותיים. אחרי שהטיפול הרישמי בבריכות פסק המשיכו הדגים לגדול בנוסף לאמנונים ולבורים גדלו כאן קרפיונים לממדי ענק, לבסוף בגלל חוסר טיפול במעין שסיפקו מים לבריכות יבשו הבריכות לחלוטין.

אחרית דבר: המתיישבים החדשים עין-תמר, הקימו במקום בריכות לגידול דגים. כנראה שבגלל ניהול לקוי העסק לא צלח. בשיחה עם חלק מהמתיישבים מסתבר כי המיזם הראשוני היה ידוע להם רק כ… “נסיון ללא תוצאה”, או כ”קוריוז”, תוצאות המחקר… “איזה מחקר?” יתכן כי אילו היו בידי עין-תמר הנתונים שנאספו בעבר, היה מיזם הדייג עולה ופורח.