הסכם חדש שנחתם השבוע מהווה ציון דרך במאבק לשמירה על המערכות האקולוגיות של האוקיינוסים
הסכם, עליו חתמו השבוע 21 מדינות בדרום האוקיאנוס השקט, מגביל את הדיג בעזרת רשת המכמורת, דיג שנועד ללכוד את דגי קרקעית הים המצויים רחוק מהחוף.
בשיטת דיג זו רשתות ענקיות סורקות את קרקע הימים ובכך הורסות בתי גידול ופוצעות חיות רבות שלא נלכדות ברשת.
מחצית מה"שלל" שנתפס ברשת מושלך בחזרה למים או נזרק בחוף משום שאין לו ערך כלכלי. במקרים רבים גורם הדיג הפאסיבי להכחדת מינים של בעלי חיים.
על-פי נתוני ארגון המזון העולמי, ה-FAO , האוכלוסיות של שני שלישים ממיני הדגים המבוקשים בעולם כבר נפגעו במידה ניכרת, ומינים אלה עלולים להיכחד אם לא יחול שינוי מהיר במדיניות הדיג בעולם.
לפיכך, ההסכם, שייכנס לתוקפו בספטמבר, יוחל על כרבע משטחי האוקיינוסים בעולם ויכריז על אזורים מסוימים כאסורים ויתיר את הדיג באזורים אחרים אך יגביל אותו ויתנה אותו בפיקוח.
בין החותמים על ההסכם ארצות הברית, סין, צרפת ורוסיה. נקודת התורפה העיקרית של ההסכם היא שהוא אינו מחייב אלא מתבסס על רצונן הטוב של המדינות החותמות. בואו נקווה לטוב.
7 תגובות
גם בארץ המצב על הפנים.
כתבה בנושא דיג מכמורת:
saveourfishingproject.net/heb/24
אבי, אתה טועה בגדול כאן:
"גידול בעלי חיים לצורך בשר, חלב וביצים מגדיל גם את הפליטה של פחמן דו-חמצני – גז החממה העיקרי – בשל כמות האנרגיה העצומה הנדרשת לחימום ולקירור לולים, דירים ורפתות, להובלה של מזון ומים, לסילוק פסולת, לשחיטת בעלי חיים, עיבודם למוצרי מזון, ואחסונם בקירור. כמות הדלקים המאובנים הנדרשת לייצור קלוריה אחת של חלבון מהחי גדולה פי 10 מזו הנדרשת לייצור קלוריה אחת של חלבון מהצומח, ועל כן גם גורמת לפליטת כמות פחמן דו-חמצני גדולה פי 10. יתר על כן, כמות האנרגיה שמספק בשר עוף לאדם הצורך אותו מהווה 14% מהאנרגיה החשמלית שהושקעה בהפקתו, בעוד שגידולי תירס וסויה מפיקים כמעט פי שבעה ושישה, בהתאמה, מכמות האנרגיה שהושקעה בייצורם.
גידול ועיבוד בעלי חיים לצורכי מזון מבזבז לא רק אנרגיה, אלא גם כמויות עצומות של מים. על מנת להפיק קילוגרם אחד של בשר בקר יש צורך ב-20 אלף ליטר מים – פי 50 יותר מכמות המים המושקעת בייצור קילוגרם אחד של חיטה, וייצור קילוגרם אחד של חלבון מבשר בקר דורש פי 15 יותר מים מייצור כמות זהה של חלבון צמחי"
מתוך:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/823721.html
וגם:
"כל שנה אובדים בעולם כ-25 מיליארד טונות של אדמה פורייה, עד כי בשנים האחרונות איבדה האדמה בעולם כ-30% מיעילותה לצורכי חקלאות. 850 מיליון אנשים חיים על אדמה בסכנת מדבור, ויותר מ-230 מיליון נמצאים בסכנת רעב מיידית עם הרס האדמה עקב המדבור. האזורים הפגועים ביותר הם אזורי מרעה לבקר. הבקר אוכל את הצמחייה (כ-400 ק"ג בחודש לחיה), צורך מים רבים, דוחס את האדמה, חושף אותה לשחיקת רוח ומים, והורס אורגניזמים המייצבים והמעשירים אותה מחדש. 60% מאדמת המרעה בעולם נפגעה מרעיית-יתר בחצי המאה האחרונה …
"כריתת יערות. כדי לספק שטחי מרעה לתעשיית הבשר, נכרתים יערות גשם באמריקה ובמזרח הרחוק. ב-25 השנים האחרונות הושמדו כמעט מחצית מן היערות הטרופיים של מרכז אמריקה, רובם כדי לספק שטחי מרעה. אך אדמת יערות הגשם אינה מתאימה למרעה. לרוב היא מתבלה תוך 3-8 שנים, והחקלאים ממשיכים לכרות שטחי מרעה חדשים. כריתת יערות הגשם היא כה זולה, עד שאין זה משתלם לשקם שטחים שהדלדלו. העצים שנגדעו לא נמכרים אלא מועלים באש. המחיר האקולוגי של נוהג זה הוא עצום: עשרה קמ"ר של יער גשם מכילים, בקירוב, 1,500 מיני צמחים, 750 מיני עצים, 125 מיני יונקים, 400 מיני ציפורים, 100 מיני זוחלים, 60 מיני דו-חיים ו-150 מיני פרפרים"
מתוך:
http://www.anonymous.org.il/eco.htm
כמו שניתן להתרשם, צמחונות וטבעונות הן מוסריות גם במישור האקולוגי.
אולי תקדיש גם אתה כתבה ליתרונות האקולוגיים הצימחונות?
לא נכון, מה על השטחים הפתוחים שתצטרך לותר עליהם כדי להגדיל את ייצור המזון הצמחי? מזון צמחי מספק הרבה פחות קלוריות לנפח מאשר מזון מן החי?
אפשר לעשות, למעשה כל אחד יכול, פשוט להפסיק לאכול דגים.
צמחונות וטבעונות, מעבר לאידאולוגית הבסיס, יש בהן תרומה עצומה לאקולוגיה.
רוצים להציל את העולם תחשבו על זה כך אים נטוס לכוכב אחר ונסים שם טיפה מהדם שלנו בטיפת שלולית וכאשר נחזור לשם לאחר מילארד שנה ניצתרך להסביר למה שיתפתח שמה למה כאדי לחיות עים אהבה לא מלחמה האם תהיה לנו משימה קשה או קלה
מאז 2 מלחמות העולם הסתבר כי הדגה באוקינוסים מאוד מושפעת מדיג. במהלך המלחמות לא היה כל כך דיג וכמות הדגים הושפעה באופן דרמטי מכך. זה היה בניגוד למקובל דאז כי תמיד יהיו דגים בים בכמות בלתי נגמרת. מסתבר שלא. לדעתי אחד הדברים שניתן לעשות זה לבצע דישון של מדבריות כחולות – אותם אזורים אוליגוטרופיים בים. אני לא מדבר על ימים אוליגוטרופיים כמו מפרץ אילת ששהם דישון יהרוס את כל האקוסיסטמה. אני מדבר על מדבריות כחולות במקומות מרוחקים מהחוף, שם כמות האצות קטנה מאוד ועל כן גם כל שאר הרמות הטרופיות הגבוהות יותר. אצות יביאו שרימפס והשרימפס יביאו דגים. איך לדשן וכמה לדשן ואיך לעשות את זה עם כמה שפחות פגיעה בקרקעית האוקינוס? זו כבר שאלה אחרת. אני חושב שהיום מקובל לחשוב שהאוקינוסים עניים בברזל זמין. אולי שם הפיתרון.
כמה עצוב שאי אפשר לעשות כלום בנידון