C/2026 A1 (MAPS), שהתגלה בינואר מתקרב לפריהליון מסוכן; בחצי הכדור הדרומי ייתכנו תנאי צפייה טובים יותר בשמי הדמדומים
שביט ארוך־מחזור שהתגלה באמצע ינואר מעורר עניין חריג בקהילת חובבי האסטרונומיה: הוא צפוי “לגלח” את השמש בתחילת אפריל 2026. אם ישרוד את החימום והכוחות הגרביטציוניים הקיצוניים ליד השמש, הוא עשוי להפוך לעצם בולט מאוד בשמי הדמדומים – בעיקר בחצי הכדור הדרומי. (Star Walk)
השביט נקרא C/2026 A1 (MAPS). הוא התגלה ב־13 בינואר 2026 בצ’ילה על ידי ארבעה אסטרונומים חובבים – Alain Maury, Georges Attard, Daniel Parrott ו־Florian Signoret – במסגרת תוכנית MAPS, שמפעילה טלסקופים רובוטיים ומחפשת עצמים קטנים במערכת השמש. (Sky & Telescope)
למה כולם מדברים עליו עכשיו?
הסיבה המרכזית היא הגיאומטריה: זהו “שביט מגרד־שמש” (sungrazer), כנראה ממשפחת Kreutz – משפחה של שברי שביטים שמגיעים קרוב מאוד לשמש, ולעיתים מתפרקים. מצד אחד, רבים מהם מתאדים או נשברים לפני שהם מספיקים להיראות יפה מהקרקע. מצד שני, כששבר גדול יחסית כן שורד, הוא עלול להבהיר במהירות ולפתח זנב מרשים בזמן קצר.
עוד נקודת עניין: הוא התגלה “מוקדם” יחסית לשביט מסוג זה – במרחק גדול מהשמש – מה שמאפשר לעקוב אחריו במשך חודשים ולשפר את פתרון המסלול והתחזיות.
המסלול: כמה קרוב הוא יעבור ליד השמש?
לפי נתוני מסלול עדכניים ממאגר תצפיות שביטים, פריהליון (נקודת הקרבה המרבית לשמש) צפוי ב־4 באפריל 2026 סביב 13:31 (UTC), עם מרחק פריהליון של כ־0.005454 יחידות אסטרונומיות. זה שקול לכ־816 אלף ק״מ ממרכז השמש. (cobs.si)
כדי להבין מה זה אומר בפועל: ברדיוס השמש יש בערך 696 אלף ק״מ, כך שהשביט צפוי לחלוף בסדר גודל של מאות אלפי ק״מ בודדים מעל פני השמש – והמספר המדויק עדיין תלוי בעדכוני מסלול עם הצטברות תצפיות. באחת ההערכות המוקדמות של מגלה השביט הוזכר סדר גודל של כ־191 אלף ק״מ מעל פני השמש.
המסלול גם “הפוך” ביחס לכיוון תנועת כוכבי הלכת (נטייה של כ־144.5°), ותקופת ההקפה מוערכת בכ־1,174 שנים.
מתי אפשר יהיה לראות אותו, והאם זה ריאלי מישראל?
כאן נכנסת אי־הוודאות הגדולה: תחזיות בהירות לשביטים, ובמיוחד לשביטי־שמש, עלולות להשתנות במהירות. לפי כתבת רקע של Sky & Telescope, השביט צפוי להישאר חלש למדי עוד זמן מה, ולהפוך ליעד נוח יותר לטלסקופים בינוניים רק לקראת אמצע מרץ (סדר גודל של בהירות סביב דרגה 13).
תרחיש “החלום” הוא הבהרה חדה סביב הפריהליון (תחילת אפריל), ואז הופעה מחדש אחרי המעבר ליד השמש – לעיתים עם זנב גדול. אבל זה בדיוק השלב שבו שביטי־שמש רבים מתפרקים. לכן רוב המקורות מדגישים: יש פוטנציאל – אבל אין הבטחה.
לגבי ישראל (קו רוחב צפוני): לפי ההערכות, התצפית הטובה יותר צפויה להיות בחצי הכדור הדרומי, בעוד שבצפון (כולל ישראל) חלונות התצפית עלולים להיות קצרים יותר ובגובה נמוך מעל האופק, בדמדומים.
שני דגשים מעשיים (ובטיחותיים) למי שמתכנן לעקוב:
- לא מחפשים שביט קרוב לשמש בעין/משקפת/טלסקופ בלי ידע וציוד ייעודי. השמש מסוכנת לעיניים גם כשנדמה שהיא “ממש ליד האופק”.
- אם אכן יהיה “שואו”, הוא צפוי להיות רלוונטי יותר אחרי הפריהליון, כשהשביט מתרחק מהסנוור של השמש ונכנס לשמי הדמדומים/לפנות בוקר, בהתאם לעדכוני מסלול.
אגב, השביט לא צפוי להתקרב לכדור הארץ באופן שמסכן אותנו. בכתבת המעקב של Vito Technology (מפתחת Star Walk 2) מצוין סדר גודל של קרבה מינימלית של כ־0.56 יחידות אסטרונומיות – כ־84 מיליון ק״מ.
עוד בנושא באתר הידען:
