ועדת ההיגוי להתמודדות עם משבר האקלים פנתה ב־26-1-2026 לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן ולשר החוץ גדעון סער בעקבות פרסומים על בחינת פרישה מהסכמי האקלים של האו״ם, וקראה להבהרה פומבית, לשקיפות מלאה ולחיזוק מעורבות ישראל במסגרות הבין־לאומיות
ועדת ההיגוי להתמודדות עם משבר האקלים של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מביעה “דאגה עמוקה” בעקבות פרסומים שלפיהם מתקיימים במשרד החוץ דיונים באפשרות שישראל תפרוש מהסכם פריז ומאמנת המסגרת של האו״ם לשינוי אקלים (UNFCCC), ואף ממסגרות סביבתיות נוספות של האו״ם. במכתב שנשלח ב־26-1-2026 לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן ולשר החוץ גדעון סער, מדגישים חברי הוועדה כי “למיטב ידיעתנו טרם התקבלה החלטה רשמית” וכי לא נמסרה הודעה רשמית לגורמים הבין־לאומיים, אך עצם קיום הדיונים – כפי שדווח – “מעורר חשש ציבורי ומדעי כבד, ומצדיק הבהרה פומבית ברורה”. (haaretz.com)
“אלה אינם הסכמים שוליים או סמליים”
במכתב מציינת הוועדה כי הסכם פריז ואמנת המסגרת אינם “הסכמים שוליים או סמליים”, אלא “מסגרת מרכזית לשיתוף פעולה מדעי, טכנולוגי וכלכלי בין מדינות” בהתמודדות עם משבר האקלים, שאליה הצטרפה ישראל “מרצונה החופשי”. לדבריהם, פרישה מהסכם פריז ובוודאי גם מה־UNFCCC “תנתק את ישראל ממנגנוני ידע” ותפגע במעמדה המדעי והמדיני: “התנתקות כוללת מהמערכת הבין־לאומית… תפגע ותסמל מהלך כזה… תכלול ניתוק ממערכות דיווח, גישה לשיתופי פעולה, והיערכות והתמודדות בין־לאומיות חשובות”.
הוועדה מדגישה כי עבור ישראל, שאינה “כמדינות גדולות יותר”, היכולת לתכנן מדיניות ולהיערך למציאות משתנה תלויה “במידה רבה בחילופי מידע הדוקים לצרכי תחזיות אקלימיות”. במילים אחרות, הטענה אינה רק ערכית או דיפלומטית: היא תפעולית. אם ישראל תתרחק מהמסגרות הללו, היא עלולה לאבד גישה לשגרות ידע, השוואות נתונים, פורומים מקצועיים ושיתופי פעולה שמזינים בפועל קבלת החלטות.
“מהלך כזה עלול להזיק לישראל – כבר עכשיו”
מעבר להשלכות הבין־לאומיות, הוועדה מזכירה שהנזק הפוטנציאלי הוא גם מקומי ומיידי, משום שישראל כבר מתמודדת עם “אתגרי אקלים” מוחשיים. במכתב נכתב כי בין ההשלכות האפשריות: “עומסי חום קיצוניים”, “בצורות”, “פגיעה במערכות אקולוגיות”, “סיכונים לבריאות הציבור” וכן פגיעה בכלכלה ובמוכנות המבצעית. חברי הוועדה מזהירים שהחלשת המחויבות הבין־לאומית עלולה לשדר לציבור, למערכת המדעית ולדור הצעיר “מסר שגוי” כאילו מדובר בנושא שניתן לדחוק לשוליים.
במקביל, בימים האחרונים התרבו גם תגובות של גורמים אזרחיים וכלכליים שמזהירים מפגיעה אפשרית במעמד ישראל מול שותפות סחר ושרשראות אספקה, ובפרט מול שווקים שמחמירים סטנדרטים סביבתיים. (calcalist)
שלוש דרישות: הבהרה, שקיפות, וחיזוק המעורבות
לאחר הצגת החששות, מציבה הוועדה שלוש דרישות אופרטיביות, בניסוח חד וברור:
- הבהרה פומבית חד־משמעית: “להבהיר בפומבי ובאופן חד־משמעי כי מדינת ישראל מחויבת להסכם פריז ולאמנת המסגרת של האו״ם לשינוי אקלים.”
- שקיפות מלאה בכל דיון מהותי: הוועדה דורשת התחייבות שכל דיון אפשרי בשינוי מדיניות יתקיים “בשקיפות מלאה”, תוך הצגת “נימוקים מקצועיים” ושיתוף הציבור והקהילה המדעית.
- חיזוק המעורבות הישראלית במסגרות האו״ם: “לחזק ולהגביר את מעורבות ישראל במסגרות הסביבתיות של האו״ם, במיוחד בתקופת אי־ודאות גלובלית.”
בחתימת המכתב נכתב כי ועדת ההיגוי “מחויבת להעמיד לרשות מקבלי ההחלטות והציבור ידע מדעי מהימן”, ומוסיפה: “אנו עומדים לרשותכם לכל דיון מקצועי בנושא, מתוך אחריות לעתידה של מדינת ישראל ולדורות הבאים”.
המכתב חתום בידי יו״ר הוועדה פרופ’ דן יקיר (מכון ויצמן למדע) וחברי הוועדה: פרופ’ צבי בן־אברהם (אוניברסיטת תל אביב), פרופ’ נעמה גורן־ענבר (האוניברסיטה העברית בירושלים), פרופ’ נדב דוידוביץ (אוניברסיטת בן־גוריון בנגב), פרופ’ יואב יאיר (אוניברסיטת רייכמן), פרופ’ יוסי יהל (אוניברסיטת תל אביב), פרופ’ שלומית פז (אוניברסיטת חיפה), פרופ’ טליה שפיר, פרופ’ דני רבינוביץ (אוניברסיטת תל אביב), פרופ’ דני רוזנפלד ופרופ’ איתן ששינסקי (האוניברסיטה העברית בירושלים).
עוד בנושא באתר הידען:
