ד״ר רועי צזנה מציג רשימת תקוות לשנה הקרובה: פריצות דרך ברפואה (רחם מלאכותי ופקטורי ימאנקה), קפיצת מדרגה באנרגיה (היתוך גרעיני וכורים מודולריים קטנים), ייצור תרופות במיקרו־כבידה, והתקדמות בבינה מלאכותית, ברובוטים ובמוניות אוויריות.
רוצים לדעת מה אני חוזה שיקרה ב- 2026? חבל. אני מעדיף להתרכז ברשומה הזאת בכיוון אחר: בתקוות לדברים טובים שיקרו בשנה הבאה וישפיעו על כולנו עוד באותה שנה – וגם הרבה אחריה.
בואו נתחיל ברפואה.
אני מקווה שבשנת 2026 יתחילו הניסויים הקליניים הראשונים שיובילו לאישור רחם מלאכותי. הסיבה שאני מאמין שזה יכול לקרות היא שלפני שנה הוכיחו חוקרים מבית החולים לילדים של פילדלפיה, שהם מסוגלים להעמיד רחם מלאכותי שכזה. לא מדובר ברחם שמאכלס עוברים מיד לאחר ההפריה, אלא במכונה שאפשר להעביר אליה פגים רכים-מאד – מהסוג שלא היה להם סיכוי לשרוד באופן רגיל – ומבלי שייחשפו בכלל לאוויר החדר בתהליך ההעברה. הם מחולצים מבטן האם בניתוח קיסרי, ישירות לתוך הרחם המלאכותי.
רחם שכזה הודגם, כאמור, לפני שנה על גדיים צעירים, שהתפתחו בתוכו ממש כפי שהיו גדלים ברחם ביולוגי. כך שאפשר לקוות שבשנה הבאה יתחילו הניסויים גם בבני-אדם, וחייו של עובר אחד לפחות יינצלו בזכות הרחם המלאכותי. ובשנים שלאחר מכן? אולי אפילו נוכל לגדל עוברים אנושיים ברחם מלאכותי כבר מרגע ההפריה – וכך נחסוך לנשים (לפחות לאלו שרוצות) את ההיריון ואת כל השפעותיו המזיקות על הגוף, ונמוטט את תעשיות הגלידה והמלפפונים החמוצים על הדרך.
אני מקווה.
התקווה השנייה שלי בתחום הרפואה היא שב- 2026 תיכנס תרופה חדשה בשם ER-100 לניסויים קליניים בבני-אדם. ניסויים בבעלי-חיים הראו שהטיפול מסוגל לשקם את הראייה, באמצעות 'חידוש' תאי העצב בעין. זה נחמד, כמובן, ואפילו חשוב מאד לאנשים שהתעוורו בשל פגיעה ברשתית העין, אבל המשמעויות גדולות הרבה יותר. הסיבה היא ש- ER-100 שייכת לסוג חדש של תרופות שמתבססות על "פקטורי ימאנקה" – שילוב של שלושה חלבונים שגורמים לתאים לחזור למצב 'צעיר' יותר.
מאז שפקטורי ימאנקה התגלו לפני כמעט עשרים שנים, הייתה תקווה שנוכל להשתמש בהם כדי לחדש את רקמות הגוף. החלבונים יגיעו לתאים, ישקמו את נעוריהם ויעזרו להם להתנקות מבפנים מחומרי פסולת עודפים ומזיקים, ולהתחלק כדי ליצור עותקים בריאים נוספים של עצמם. הבעיה הייתה שהתהליכים האלו היו עלולים לצאת משליטה בקלות. אם זה היה קורה, אז התאים היו חוזרים למצב צעיר מדיי, והופכים לתאי גזע נטולי-רסן, שהיו מתרבים ויוצרים סרטן בגוף.
מסתמן שיוצרי התרופה החדשה – ER-100 – הצליחו למצוא את האיזון הנכון בין הצערת התאים לאובדן שליטה. אם זה נכון, ואם נראה שהטיפולים הללו מצליחים לשקם את העצבים בעיניים, הרי שנוכל להרחיב אותם גם לרקמות רבות נוספות. למעשה, זה כבר קורה היום, ו- ER-300 – נגזרת אחרת של אותו טיפול בפקטורי ימאנקה – הצליחה כבר לשפר את תפקוד הכבד בניסויים בבעלי-חיים.
החברה שמאחורי ER-100 כבר הכריזה על כוונתה לקיים ניסוי קליני בבני-אדם ברבעון הראשון של 2026. אם הניסויים יצליחו, ייתכן מאד שבשנים הקרובות נראה טיפולים דומים גם לרקמות אחרות בגוף. נעורי הנצח אולי עדיין לא בפתח, אבל הם עשויים שלא להיות רחוקים כפי שנדמה לנו.
אני מקווה.
ומרפואה – לאנרגיה.
אני מקווה שב- 2026, נעמיד את הבסיס להיתוך גרעיני. לא להיבהל. אני לא מדבר על תחנות כוח ענקיות של ביקוע גרעיני – מהסוג שהיה היחידי בעולם בעשורים האחרונים – אלא של היתוך גרעיני. זוהי תגובה שונה לגמרי, במהלכה מאוחדים ביחד שני גרעיני אטומים, ומשתחררת הרבה מאד אנרגיה. הדלק הוא פשוט… מים. ותוצרי הלוואי המרכזיים הם הליום, שאינו רדיואקטיבי ואינו פוגע בסביבה.
חברת הליון (Helion) התחייבה למיקרוסופט שתמכור לה אנרגיה שמקורה בהיתוך גרעיני כבר ב- 2028. כדי שזה יקרה, הליון צריכה להקים כבר כיום את התשתיות המתאימות. כלומר, את תחנת הכוח הראשונה שמתבססת על היתוך גרעיני. המיקום המיועד כבר נבחר בוושינגטון, ואפילו יש שם לתחנת הכוח המתוכננת: אוריון. עכשיו צריך רק לבנות ולהתחיל להפעיל אותה.
אם התחנה תוקם בהצלחה ב- 2026, הרי שזה יהיה איתות טוב לכך שאנחנו ממשיכים בתכנית להפיק בעוד שנתיים אנרגיה נקייה ובטוחה. זו תהיה אנרגיה שתוכל להפעיל מרכזי מידע, מתקנים להתפלת מי ים ואפילו רובוטים ומושבות בחלל. אבל ההתחלה הצנועה תהיה ב- 2026.
אני מקווה.
וגם אם לא, אני מקווה שסין תעמוד בהתחייבות שלה ותשיק במחצית הראשונה של 2026 את הכור הגרעיני המודולרי הקטן הראשון, שזכה כבר לשם "לינגלונג וואן".
הכורים המודולריים הקטנים שונים מאד מהכורים הגרעיניים הגדולים והמגושמים שמוכרים לנו מההיסטוריה. הם בטוחים הרבה יותר, עד כדי כך שהם לא יכולים 'לצאת משליטה'. יש להם מנגנונים שמסתמכים על כללי פיזיקה בסיסיים ששומרים עליהם בקירור ומונעים קטסטרופה. קצת בהפרזה, אבל אפשר להפעיל אותם וללכת הביתה לישון – והם ימשיכו לעבוד כמה שנים, עד שיצטרכו תדלוק מחדש. ומכיוון שהם קטנים הרבה יותר מכורים רגילים, הם מכילים פחות חומר רדיואקטיבי, מה שמאפשר למקם אותם קרוב יותר למרכזי יישוב, ואולי אפילו בתוך הערים עצמן.
את הכורים המודולרים הקטנים האלו אפשר לבנות באופן סדרתי – ממש במפעלים – בצורה יעילה וזולה מאד. משם אפשר לשנע אותם על ספינות או משאיות גדולות, ולמקם אותם על 'חורבותיהן' של תחנות כוח פחמיות מזהמות. ואז צריך רק לחבר אותם לרשת החשמל, והם יתחילו לעבוד ויחליפו את מקורות האנרגיה הלא-מתחדשים שמזהמים את כדור-הארץ.
אני יודע שהמילה "גרעין" מאד מפחידה, אבל הראיות מהשטח ברורות: תחנות כוח כאלו יהיו הרבה-פחות מזהמות מכל שיטה אחרת להפיק אנרגיה שמתבססת על דלקי מאובנים. וכך, אם סין תצליח להוכיח שהם עובדים היטב, הציפייה היא שכבר בשנה הבאה נתחיל לבנות כורים מודולריים קטנים כאלו בכל מקום: ליד כל מרכז מידע, על כל אי בודד ואפילו בכל עיר. הם יספקו אנרגיה זולה ונקייה לכל מקום.
אני מקווה.
ומאנרגיה – לחלל.
אני מקווה שבשנה הבאה, נקבל את משלוח התרופות הראשון שלנו מהחלל החיצון.
למה? כי ישנם תהליכים שאפשר לבצע בצורה טובה רק בתנאים של מיקרו-כבידה – שזה שם יפה לאפס-כבידה שאפשר למצוא בחלל החיצון. כשתרופות מסוימות – כמו גבישי חלבונים – מיוצרות בכדור-הארץ, הן סובלות מהכבידה המתמדת שמושכת אותן כלפי מטה בתמיסה. התוצאה היא שהן אינן נוצרות בצורה סימטרית ומושלמת כפי שהיינו רוצים, וזה יכול לפגוע בתפקוד שלהן בגוף. בחלל אין בעיות דומות, כך שאפשר לייצר בו תכשירים מסוימים ברמה שפשוט אינה אפשרית על כדור הבוץ שלנו.
היתרון הגדול של ייצור תרופות הוא שכמות קטנה מאד של החומר הפעיל, שווה הרבה מאד כסף. קחו לדוגמא את חברת רדווייר (Redwire) שמנסה לגדל כדוריות זהב זעירות ומושלמות בתחנת החלל הבינלאומית. כדוריות שכאלו יכולות לייעל בדיקות קריטיות שמזהות תאים סרטניים בדם, וגרם אחד בלבד מהן אמור להספיק למאה בדיקות. תעשו את החישוב, ותבינו כמה שווה קילוגרם שלם של כדוריות שכאלו.
לא מפתיע לגלות שמתחילה לקום התשתית שתאפשר לתרופות להגיע מהחלל החיצון לכדור-הארץ. חברת "תעשיות ורדה חלל" חתמה לאחרונה על חוזה מול ממשלת אוסטרליה, שיאפשר לה להנחית מהחלל קפסולות קטנות – בגודל של כדור ים – מדי חודש. כנראה שבשנה הקרובה הקפסולות האלו לא יכללו תרופות של ממש, אבל מותר לקוות.
אז אני מקווה. וגם אם התרופות הראשונות לא יגיעו ב- 2026, אם ורדה תצליח באמת להראות שהיא מנחיתה קפסולות ביעילות ובבטיחות מדי חודש, אז לא ייקח הרבה זמן עד שנתחיל לייצר בחלל דברים ששווה להביא לכדור-הארץ.
אני מקווה שאילון מאסק צודק. הוא קבע לאחרונה – בציוץ בטוויטר, כמובן – שיש "סיכוי קטן" שנראה שיגור מאויש למאדים עד סוף 2026. אפילו הסיכוי הקטן הזה הוא יותר ממה שאני הייתי חושב שסביר שיקרה. יותר הגיוני, כפי שמאסק עצמו אומר, שנשגר את המשימה הלא-מאוישת הראשונה למאדים ב- 2028. אבל מותר לקוות.
ועכשיו, איך לא, לבינה המלאכותית ולרובוטיקה.
אני מקווה שבשנה הבאה, הבינה המלאכותית תתחיל לבצע "מדע אמיתי", כדברי OpenAI. החברה הגישה לאחרונה מסמך לממשלת ארצות הברית, ובו קבעה שהם רואים את 2026 כ- "שנת המדע". זו תהיה השנה בה בינה מלאכותית לא רק תעזור למדענים ולחוקרים להפיק רעיונות, אלא גם תסייע להם לערוך ניסויים ולהפעיל מכונות ורובוטים במעבדות. חברות תרופות בכל העולם, לצד מעבדות אקדמיות, כבר נערכות להתקדמות הזו.
קשה לי למצוא את המילים שיסבירו כמה בינה מלאכותית חשובה להתקדמות המדע. כל הדברים הטובים שאנו נהנים מהם היום – בריאות ארוכת-שנים, אוכל ומים בשפע, בגדים וסמארטפונים ורכבים ומשקפיים – כולם תוצרים של מדע וטכנולוגיה. אם הבינה המלאכותית יכולה לקצר את זמן הפיתוח של מוצרים חדשים בחמישים אחוזים, או להגדיל את מספר התובנות המדעיות המגיעות מדי חודש, או לעזור לנו לייצר תפיסות חדשות – הרי שזה יהיה הכוח הגדול ביותר לשנות את העולם כפי שאנו מכירים אותו. וקשה לראות איך זה לא יקרה.
ואני מקווה שב- 2026 נראה כבר את הזינוק בקצב הפקת התובנות המדעיות החדשות.
ולצד הבינה המלאכותית במדע, אני מקווה שנראה אותה גם מצמיחה רגליים וידיים.
בנקודה זו אנו חוזרים לאילון מאסק. מאסק הבטיח להעמיד פס ייצור לרובוטים דמויי-אדם ב- 2026. אלו יהיו רובוטים מסוג אופטימוס, שכבר עובדים במפעלים של טסלה. בבוא היום, הם גם יוכלו לעבוד בבתים של כולנו, ולבשל, לתקן נזילות, להחליף מרצפות ולעשות אהבה עם כולנו. מאסק צופה שפס הייצור החדש הזה יוכל לשגר מאה-אלף יחידות לשוק מדי חודש. זוהי תחזית פרועה לחלוטין, אבל אני מעז לקוות שאם מאסק יעמוד אפילו בחלק קטן מההתחייבויות שלו, הרי שהוא יוכל להתחיל למכור רובוטים הומנואידיים ללקוחות חיצוניים עד סוף 2026. ומי יודע? אולי הוא באמת יגיע למטרה המיוחלת של ייצור מיליוני רובוטים בשנה בעשור הקרוב.
אבל עד אז, כנראה שבתחילת 2026 נראה חברות מכל הסוגים מתחילות לעשות שרירים עם הרובוטים שלהן בתערוכות טכנולוגיה. נראה רובוטים של שיומי, של פיגיור, של ניאו, של LG ושל רבות אחרות. וכולם יתפקדו נהדר בתערוכות, וייכשלו קשות בבתים ובסביבות פתוחות. וזה בסדר. ככה הטכנולוגיה מתפתחת ומתקדמת. אבל לפחות נראה את הרובוטים משתכללים לאורך 2026.
אני מקווה שב- 2026 נראה את חברות Joby Aviation ו- Archer Aviation עומדות בהבטחות שלהן, ומספקות שירותי טיסה במונית אווירית בערים גדולות בארצות הברית ובדובאי. ואני מקווה שחברת "אלף אווירונוטיקה" מקליפורניה תביא לשוק את הרכב הקרקעי הראשון לצרכן שכאשר הוא מגיע לפקק – הוא יכול להתרומם לאוויר ולעקוף את כל הרכבים מלמעלה. הם כבר הדגימו את הטכנולוגיה הזו ב- 2025, אבל יש מרחק גדול בין הדגמה מבוקרת לבין שחרור מוצר מתפקד לשוק.
ועדיין, אני מקווה. וגם מקווה שהרגולטור שם עליהם את העין שלו, כי לא היינו רוצים שכל ילד בן 16 יוכל לקחת את המכונית של ההורים שלו לסיבוב בשמים. או שכן. רק שינהג בצורה בטוחה, ולא ייתקע בחלון הבית של אף אחד.
וזה הכל? ממש לא. יש לי עוד הרבה תקוות ל- 2026, כולל חזרה של משקפי המציאות הרבודה (אבל משופרים), פריצות נוספות בתחום האנרגיה, כניסת רשת ה- 6G לחיינו, שיפור משמעותי במחשוב הקוואנטי, פיתוח סוללות ירוקות וחזקות יותר, ועוד ועוד.
הדבר היחיד שאין לי תקוות לגביו, הוא הפוליטיקה והגאו-פוליטיקה, כי שם הכל מושלם ואין מה לשפר.
ומה אתם מקווים שיקרה ב- 2026? ספרו לי בתגובות, ובעוד שנה נוכל להשוות ביחד מי צדק.
בהצלחה!
עוד בנושא באתר הידען:
