לקראת יום השלום הבינלאומי, ד"ר מעיין רווה, מנהלת חממת חיפה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה, מסבירה כיצד מפגש אמיתי בין קבוצות דתיות שונות נוצר דווקא מתוך הכרה בהבדלים ולא מתוך טשטושם
איך מקדמים דיאלוג אמיתי בתוך המורכבות הישראלית? איך מתגברים על אתגרי השלום בין הקהילות הדתיות בישראל ואיך יכולה להיות עוד תקוה? לקראת יום השלום הבינלאומי שחל היום, 21 בספטמבר, שוחח אתר אוניברסיטת חיפ עם ד”ר מעיין רווה, המנהלת האקדמית של חממת חיפה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה, על הפערים בין התפיסות הדתיות השונות וכיצד ניתן לגשר עליהם.
“אני לא חושבת שצריך ‘לגשר’ על הפערים, אלא להכיר בהם”, היא אומרת. “אנחנו לא מחפשים שיח אחיד שבו כולם מדברים באותה שפה, אלא השתתפות אמיתית – שכל קבוצה תדבר מתוך הזהות והמסורת שלה”. לדברי ד”ר רווה, דווקא כך נוצר מפגש אמיתי, שבו כל אחד עומד בזהותו ובכל זאת פותח שערים לאחר. “בסופו של דבר, אנו מאמינים שלרוב החברה בישראל יש רצון משותף לחיים של ביטחון, חירות וכבוד”.
חיפה כמודל לדו-קיום
“כשאני משווה את חיפה לירושלים ולמרכז, ההבדלים בולטים”, היא מסבירה. “ירושלים הפכה בעיניי לסמל של שבר וחלוקה, והמרכז נראה לעיתים כמו בועה ליברלית – קל לקבל את השונה כשהוא רחוק ממך, כשאין צורך לוותר על משהו משלך. חיפה היא עיר מעורבת באמת. יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ואחמדים חיים בה זה לצד זה במרחב הציבורי. זו לא אידיליה, אבל זו מציאות יומיומית של חיים משותפים, שמאפשרת לראות איך דיאלוג ודינמיקה בין-דתית מתרחשים בתוך המורכבות עצמה”.
חממת חיפה לדתות מקדמת מספר פרויקטים לטיפוח שלום בין הקהילות. “ייחודה של החממה הוא בשילוב בין שטח למחקר”, מסבירה ד”ר רווה. “אנחנו מקימים מועצות רב-דתיות בערים מעורבות, מפעילים תוכנית תואר שני להכשרת מנהיגים דתיים, ומובילים תוכנית עמיתים לדוקטורנטים ובתר-דוקטורנטים החוקרים דינמיקות בין-דתיות”. בנוסף, החממה מפתחת פרויקטים חינוכיים בתחום לימודי הדתות בישראל. “כל אלה נבחנים גם במעשה וגם במחקר, במטרה לפתח מודל מבוסס לדיאלוג בין-דתי”.
ממצאי מחקר: כוח המנהיגות המקומית
המחקרים שמבצעת חממת חיפה לדתות חושפים תובנות חשובות. “מצאנו שלמנהיגות בין-דתית ברמה המקומית יש כוח אמיתי לשנות את חיי התושבים בערים משותפות”, אומרת ד”ר רווה. “למדנו שאי אפשר לקיים דיאלוג בין-דתי בלי לגעת בנקודות הכואבות – ובוודאי שלא בלי להתייחס לסכסוך הלאומי”. אחד הכלים החשובים ביותר שהם מזהים הוא ידע אמיתי ומבוסס על האחר – בין אם מתוך מפגש ישיר ובין אם באמצעות מחקר.
ד”ר רווה לא מסתירה את גודל האתגר. “הקרע בחברה גדול ומורכב. יש חשדנות, כעס ושנאה – גם בין דתיים מקבוצות שונות וגם בין חילונים לדתיים”, היא מודה. “האתגר שלנו הוא להזכיר שכולנו חלק מחברה אחת שחיה כאן יחד. ההבנה שהדת היא חלק בלתי נפרד מהזהות של רוב האזרחים מחייבת אותנו לא רק לשלב אנשי דת בעיצוב עתיד משותף, אלא גם להדגיש את האחריות שלהם להשמיע קול, לייצג את קהילותיהם, ולנסח מחדש את עמדותיהם כלפי האחר”.ד”ר מעיין רווה
רגע משמעותי: גאווה וזהות
הרגע המשמעותי ביותר עבור ד”ר רווה היה השיעור האחרון במחזור הראשון של התואר השני למנהיגות דתית. “לראות את המשתתפים עומדים גאים בזהותם, מייצגים את הקהילות שלהם ובו בזמן גאים להיות חלק מקבוצה בין-דתית, ולשמוע אותם מציעים רעיונות לפרויקטים ולמחקרים שימשיכו בקהילות שלהם – זה היה רגע שבו הבנתי עד כמה הדרך שעשינו יחד הפכה לשליחות גם עבורם”.
מה החזון שלך לעתיד הדו־קיום הדתי בישראל?
“ברמה של החממה, אנחנו שואפים להקים מועצות מנהיגות דתית בכל הערים המעורבות, לפתח מערך פדגוגי ללמידה על האחר, ולהרחיב את המחקר האקדמי על קהילות דתיות בישראל. אבל באופן אישי, בימים קשים כאלה קשה לדבר על חזון גדול. לי יש בעיקר משאלות ותפילות – שהעבודה היומיומית שלנו תוכל להניח יסודות לעתיד עם יותר תקווה”.
איך אזרחים רגילים יכולים לעזור לקידום שלום בין דתות בחיי היומיום?
“על ידי פתיחות ללמוד על האחר – לבד או ביחד איתו, על ידי נכונות להיכנס לשיח גם כשהוא מאיים, ובעיקר מתוך הכרה בכך שהאחר הוא חלק בלתי נפרד מהרקמה שמרכיבה את החברה הישראלית”.
לסיום, מה העצות שלך למי שרוצה להיות מעורב בדיאלוג בין-דתי?
“יש עוד אינספור פינות נסתרות ורעיונות גדולים לחקור ולנסות – גם בעולם המחקר וגם בעולם העשייה. יש מקום לכולם. העיקר לא לפחד לחלום, ולהעז לקחת חלק, גם אם זה צעד קטן”.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
אולי נכיר קודם בדתות בתוכנו מתנחלים.חרדים .ונפסיק לשנוא אחד את השני ואחר כך מתוך חוסן פנימי נוכל להסתכל החוצה