ד"ר שני דה לה זרדה, ראש מדור איחוד-אירופי ברשות המחקר באוניברסיטת חיפה, מזהירה כי הדחת ישראל מתוכנית Horizon Europe עלולה להביא לנזק כבד למדע הישראלי, לפגוע בשיתופי הפעולה הבינלאומיים ולערער את הדימוי הדמוקרטי של ישראל
מאת: דר’ שני דה לה זרדה, ראש מדור איחוד-אירופי ברשות המחקר באוניברסיטת חיפה
הדיון הגובר באירופה על הדחת ישראל מתוכנית המחקר Horizon Europe מעורר דאגה עמוקה בקהילה האקדמית. מדובר בתוכנית הדגל של האיחוד האירופי למחקר ולחדשנות, עם תקציב חסר תקדים של כ-95 מיליארד יורו. יחד עם זאת, תוכנית Horizon היא לא רק מנגנון מימון. זו מערכת אקולוגית של שיתופי פעולה, של מצוינות מדעית, של תשתיות ושל חיבורים בין אנשים, מוסדות ורעיונות. רבים מההישגים הכי גדולים במדע נעשו בשיתוף פעולה מתוך מענה לאתגרים גלובליים וזה מה שעומד בבסיס תוכנית Horizon.
ישראל שותפה בתוכנית מאז שנות ה-90 ונחשבת לסיפור הצלחה. Horizon מעניקה לחוקרים בישראל לא רק משאבים רבים אלא גם גישה לתשתיות מחקר מהמתקדמות בעולם, שותפויות עם מוסדות אירופיים מובילים ומקדמת קריירות אקדמיות. היא מבססת את מקומה של ישראל כחלק מהקהילה המדעית הגלובלית ותורמת למחקר רב-תחומי פורץ דרך.
השתתפותה של ישראל בתוכנית נעשית במסגרת הסכם אסוציאציה. הסכם אסוציאציה הוא הסכם משפטי המגדיר את הקשרים הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים בין הצדדים. הסכם זה מקנה לישראל מעמד כמעט מלא בתוכניות המחקר האירופיות, אך גם מחייב אותה לעמוד בעקרונות היסוד של האיחוד האירופי – דמוקרטיה, זכויות אדם, שלטון החוק ושוויון. חובות אלו קבועות בסעיף 2 להסכם. מכוח סעיף זה, רשאית הנציבות, הגוף שמשמש כממשלה הביצועית של האיחוד, להמליץ על השעית ישראל במקרה של הפרה חמורה של ערכים אלה.
מספר מדינות, ביניהן הולנד, ספרד, אירלנד וסלובניה, קראו לביטול הסכם האסוציאציה בטענה שישראל הפרה את סעיף 2 להסכם. בעקבות פניה זו המליצה הנציבות על השעיית ישראל מהתוכנית שעוסקת בחדשנות טכנולוגית, הEIC- מאיץ. תוכנית זו רלוונטית בעיקר לחברות ישראליות שעוסקות בפיתוחים טכנולוגיים שיכולים לשמש גם לצורך צבאי, מה שמכונה dual use, ופחות לאקדמיה.
מועצת האיחוד האירופי (מועצת השרים) היא זו שבפועל מקבלת את ההחלטות בנושא זה. המועצה מורכבת מכל המדינות החברות באיחוד. חלק מההחלטות, כמו השעיה מלאה של מדינה מהתוכנית, יכולות להתקבל רק פה אחד, אולם יש החלטות בהן די ברוב יחסי (Qualified Majority, QMV) – של לפחות 15 מדינות שלהן 65% מאוכלוסיית האיחוד האירופי. נכון לעכשיו לא הושג רוב מיוחס כזה, הודות למדינות גדולות התומכות בישראל, כמו גרמניה ואיטליה, ולכן ההשעיה נבלמה. עם זאת, הדיונים בנושא ממשיכים להתקיים, והם מושפעים מההתדרדרות הנמשכת במצב ההומניטרי בעזה.
חשוב להדגיש כי גם אם לא יופעל מנגנון ההשעיה המלא או החלקי, קיים חשש שהלחצים יובילו ל”חרם שקט”, כלומר, לירידה חדה במספר הזכיות של חוקרות וחוקרים ישראלים, ירידה במספר השותפויות עם מוסדות ישראליים, הימנעות משילוב חוקרים מישראל במאגדים אירופיים וירידה בפרסום מאמרים בכתבי עת. למעשה תופעות אלו כבר מתרחשות בהיקף שאינו ידוע. לאחרונה התפרסמו תוצאות הזכייה של חוקרים מישראל במענקי ERC לחוקרים צעירים, ושיעור הזכיות שם ירד מכ-30% ל9%. לירידה הזו היו מספר גורמים, למשל ירידה במספר ההגשות של אוניברסיטאות שהן שיאניות הזכייה ב-ERC, אך בהחלט ייתכן כי גם למלחמה היתה תרומה לירידה זו.
להתדרדרות במעמדה של ישראל באירופה עלולה להיות גם השלכה על תוכנית המסגרת המחקרית הבאה של Horizon. העבודה על תוכנית Horizon העשירית שעתידה להתחיל ב-2028 עדיין בעיצומה, וייתכן שבמסגרת זו לא יאפשרו לחוקרים מישראל להגיש בקשות לחלק מהמענקים, והאיחוד אף עלול שלא לשתף את ישראל בתוכנית זו כלל. עד השנה, ישראל היתה מכניסה מזכיות בין 1.1 ל-1.3 אירו על כל 1 אירו שישראל משלמת עבור ההשתתפות. זה ברור שהמדע לא יכול להשאר רק בתוך ישראל וגם להוביל לפיתוחים פורצי דרך, ולכן אנחנו צריכים לעשות מאמצים כדי שנוכל להצטרף לתוכנית הבאה.
השעיית או הדחת ישראל מהתוכנית עלולה להיות מהלך הרסני לקהילה האקדמית הישראלית, שרבים מחבריה מתנגדים לפעולות הממשלה ומבקרים אותה. המשמעות תהיה ניתוק מהעולם המדעי שאליו ישראל שייכת, החלשת כוחה של האקדמיה בהשפעה על מדיניות, ולא פחות חשוב, פגיעה בדימוי של ישראל כמדינה דמוקרטית.
הערת העורך
החרם על ישראל לא הגיע משום מקום, זה למעשה נשק יום הדין שהופעל על ידי איראן וקטאר בעקבות מתקפת ה-7 באוקטובר, אחרי שנות הכנה רבות של פעילות בקמפוסים ברחבי העולם. לא הגיוני שמדינה שהותקפה בפוגרומים בסדר גודל שמזכיר את השואה נאלצת להתנצל על קיומה, משום שיש הטוענים באופן שגוי הסטורית שהיא תוצר של פעילות קולוניאליסטית אירופית.
היישוב היהודי במדינת ישראל היה קיים מאות רבות של שנים, אם כי ללא עצמאות אחרי שהרומאים דיכאו עצמאות של אלף שנה במכוון ואפילו שינו את שמו של חבל הארץ על שמם של הפלישתים, עם ממוצא אגאי שחדל להתקיים כבר מאז חורבן בית ראשון, מאות שנים לפני הספירה. במאה ה-20 קיבלה בריטניה את המנדט כדי להחזיר את הריבונות הזו (בדיוק כפי שמדינות באירופה קיבלו ריבונות על שטחים הסטוריים שלהם עוד מימי הרומאים). עם זאת הבריטים בגדו במנדט שלהם כמעט מהרגע הראשון, התנגדות שהגיע לשיא בתקופה שבה אסרו על יהודים לעלות לארץ אך התירו לערבים להגיע באופן חופשי. לבסוף היתה החלטה של האו"ם על הקמת שתי מדינות. המדינה היהודית הוקמה על ידי דוד בן גוריון מיד עם סיום המנדט הבריטי, לא כך הערבים ששלחו חמש צבאות להכניע את המדינה שזה עתה נולדה. כלומר מי שטוען שזו החלטה בריטית לא מכיר את ההסטוריה של ההתנגדות לבריטים.
למרבה הצער הצורה החדשה של האנטישמיות שהונבטה כאמור במשך שנים, חדרה לליבם של רבים במערב שגיבשו תפיסה פשטנית ובמקרים רבים התעלמו או אף שמחו על אירועי השבעה באוקטובר. הדבר פוגע דווקא באגף הליברלי-דמוקרטי של ישראל, שחבריה מצאו את עצמם מתמודדים עם דרישות לא הגיוניות של פירוק ישראל ומסירת שטחה לתוקפן (חמאס) בקמפוסים ובזירה הבינלאומית. הביקורת שיש לנו הליברלים על מדיניות הממשלה ועל פעולותיה, חשובה ויש לקוות שהיא תישמע, בעיקר בכל הקשור לסיום המלחמה שבשלב זה כבר אינה הכרחית, אבל בין זה לבין בקשת התאבדות מישראל דווקא על ידי גורמים ליברלים-דמוקרטיים, המרחק עצום. כסף אירני מעוור עיני חכמים במערב.
עוד בנושא באתר הידען:
20 תגובות
למזלה של ישראל, אירופה כבר אינה לבד בתפארת המחקר, תמיד אפשר לפנות ימינה, שם למזרח הרחוק.
היי אבי,
תודה על ההתייחסות, זה שינוי נחמד שאפשר לדבר ישירות עם העורך. יהיה טוב אם גם המחברת תוכל להגיב. אנסה להסביר באופן ברור יותר.
1) ERC וגופים דומים הם שיטה לחלוקת תקציבי מחקר. אסביר מניסיוני – מאחר ואני רק אקדמאי ולא עיתונאי, אינני מומחה להכל אלא רק לדבר אחד, ויתכן שבתחומים אחרים זה שונה.
מדענית פלונית מתכננת פרויקט מחקר כלשהו, כותבת מסמך יפה שמסביר מדוע זה הנושא הכי חשוב במדע, למה היא האדם המתאים ביותר בעולם לבצע את המחקר, כמה כסף היא צריכה, ומה היא מתכוונת לעשות עם הכסף (ציוד, נסיעות, שכר, כנסים, פרסומים, משלחות מחקר, וכו').
אז היא שולחת את ההצעה לגוף המממן – זה יכול להיות ERC או ISF או גופים אחרים. במהלך השנה אחר כך הגוף מקבל אחת משתי החלטות:
א) הם מחליטים לממן את הפרויקט, ואז המדענית שלנו מבסוטה כי היא יכולה לעשות את המחקר שרצתה וראש החוג שלה מבסוט כי האוניברסיטה מקבלת גם חלק מהתקציב.
ב) הם מחליטים לא לממן את הפרויקט, ואז המדענית שלנו לא מתייאשת ושולחת את ההצעה לגוף אחר או לאותו גוף בשנה אחר כך, אחרי מקצה שיפורים.
לאף אחד, לא לראש החוג, לא למדענית, לא למדינת ישראל, ולא לעורך הידען, צריך להיות משנה אם לגוף המממן קוראים ERC, או NSF, או BSF, או ISF. מה שצריך להיות חשוב זה: לממן כמה שיותר מדע טוב, לכל אחד בתחום שאכפת לו ממנו. אם הדרך הכי טובה לעשות את זה זה ERC – שיהיה ככה; אם זה ISF – שיהיה ככה. זה לא משנה! בגלל זה הנתון היחיד שחשוב זה מה שכותבת המאמר נתנה: על כל אירו שישראל שמה, היא מקבלים בחזרה 1.1 אירו, כלומר מממנים 10% יותר מדע בישראל דרך השיטה הזו.
עכשיו, בגרמניה ישהחליטו שהם מסכימים (נניח) לקבל פחות בחזרה ממה שהם משלמים, כי יש להם אינטרס לטפח את המדע ברומניה (נניח). זכותם. לישראל, יש אינטרס לסבסד את המדע בפורטוגל (נניח)? אני לא רואה שום סיבה. לכן בעיני יש טעם לישראל להשתתף בתוכנית אם ורק אם היא מקבל תשואה עודפת במידה שמצדיקה את זה שמחליפים את סדר העדיפויות המדעי של הISF בזה של הERC.
מה שלא רלוונטי בשום צורה ומעיד על חוסר הבנה של מהות התוכנית הוא האם היא מאפשרת שיתוף פעולה בינלאומי או לא. מדען ישראלי ומדען איטלקי יכולים לדבר, לכתוב מאמרים, לחלוק נתונים, להתארח זה במעבדתו של זה, לשלוח תלמידים להתמחות אחד אצל השני וכו' בין אם יש ובין אם אין הסכם בין המדינות. מעבר לזה, לא צריך להיות אפילו קשרים דיפלומטים בין המדינות בשביל רמה מסוימת של שיתוף פעולה: יש מדענים באוניברסיטאות אירניות שכתבו מאמרים משותפים עם מדענים באוניברסיטאות ישראליות. השאלה של הERC היא רק (או 99%) שאלה של מימון.
2) משלם המיסים הישראלי לא חייב לממן את המחקר שלי. אני צריך לשכנע אותו לעשות את זה. אם, נניח, הכנסת תחליט לסגור את הISF ולהעביר את הכסף לסבסוד טיסות לאומן – מה אני יכול לעשות? לפנות להאג?
למרבה המזל, זה לא קשה לשכנע את הציבור שהשקעה ציבורית במדע היא השקעה ראויה – כי זה נכון. לכן האחריות שלי כמדען, ושל העיתונות בכלל ועיתונות המדע בפרט, היא להסביר לציבור למה זה משתלם לו. עמיתנו בארה"ב ניסו שיטה אחרת: לצעוק על הציבור שיצביע לדמוקרטים. לצערי נראה כרגע שהטעות הזו תעלה להם בנזק חמור למדע האמריקאי. כדאי שנלמד מהטעות שלהם.
אל תסמוך על הממשלה שלנו בכלום. היא תיקח את הכסף לחרדים. חוץ מזה עדיין ישנה הבעיה שהפרויקטים הם היום רב תחומיים ולא כל החוכמה נמצאת במקום אחד.
נימרוד – תודה על ההערה, אכן, זה היה איזה נסיון סחיטה של האיחוד (כמו שהוא עושה לנו לעתים); לא חושב שזה מעניין להכנס לפרטים ואני אין לי תובנה מיוחדת לנושא. הנקודה שלי היתה שהם לקחו את הכסף שנתנו לERC וחילקו אותו דרך הSNF במקום. אני יוצא מהנחה שאם ישראל תצא מERC אז אותו תקציב יחולק דרך הISF במקום; אולי אני טועה וזה יעבור לסעיף אחר בתקציב, אבל זה דיון שלא רלוונטי למאמר הזה. לגבי הערתך על אריאל, זה גם דוגמא ללמה לחלק את הכסף דרך ISF יאפשר לעשות זאת יותר בהוגנות מאשר דרך ERC.
אבי – אם ענית אלי אז אשמח שתבהיר מה הטענה שלך.
הערה לגבי אחת התגובות:
שוויץ לא יצאו מתוכנית ההורייזון אלא הוציאו אותה ממנו בגלל חיכוכים בכל הנוגע למדיניות הגירה ועוד חוקים אחרים במסגרת הסכם השנגן. האיחוד האירופאי העניש את שוויץ על התנהלותה.
החוקרים בשוויץ נתמכו על ידי קרן ה NSNF באותה "תקופת היובש" עם קרנות ייחודיות שהחליפו את ה ERC. יש הבדל בין תקציבי המחקר בשוויץ לבין אילו של ישראל מסיבות ברורות ולכן זה היה אפשרי ל"פצות" את החוקרים בשוויץ עם קרנות מקומיות. לא בטוח שזה יהיה אפשרי בישראל רק על בסיס תקציבי המחקר של ISF (סדר גודל של 1 מיליון ש"ח ל 4 שנים מול פקטור 4 בסכום המימון במסלול ERC) ותקציבי משרד המדע (מכוון יישומי ולא מדע בסיסי).
ההשתתפות בהורייזון היא בעלת חשיבות לא רק למימון אלא באופן כללי לביסוס שיתופי פעולה אקדמיים וקידום המדע הישראלי. נושא שיתוף הפעולה הוא נכון באופן כללי למדע בכלל שכן כיום קשה מאד לייצר עבודה איכותית בעלת השפה שהיא גם עצמאית גרידא קרי רק בתוך קבוצת המחקר שלך (לפחות במדעי הטבע).
מדינת ישראל ללא מדע זה אומר מדינה ללא עצמאות כלכלית, ואז לא יהיה כסףלקנות כלי נשק והאויבים ינצחו.
לא הכל זה טווח קצר.
מעוז. אם זה היה לפני שנה וחצי היית צודק. אבל צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהממשלה מאריכה את המלחמה רק כדי להישרד פוליטית מספיק עד שיצליחו להשלים את ההפיכה ואז הם ייבחרו לנצח גם אם הבוחרים שלהם יהוו 10% מהעם.
נהניתי לקרוא את התגובות עד כעת שהם יהודיות ולאומיות.
המסקנא, אסור לנו ואין טעם לפחד מאיזה גוי שמאיים. אנו במלחמה לא מרצון. והגויים שאוהבים לשכוח מהר מה הם עשו ליהודים בכל הדורות, לא צריך להכניס בנו חששות בצדקת הדרך. כל הסיפור של איומי הכלכלה מזכירים את המשל עם הסוס שנתנו לו סל מלא חציר טעים בשביל שאחר כך יוכלו לשוחטו והבשר יהיה דשן.
אז אם כבר איחוד ואחדות למה לא לדרוש שאוניברסיטת אריאל תהיה חלק מהמתווה.
מיקומה של האוניברסיטה הוא לא אשמת המוסד והחוק אלא תוקף למדיניות האוניברסיטה. אם חותמים על חוזה חדש תהיה כאן אפלייה כנגד מוסד ישראלי שמוכר ככזה על ידי מל"ג, נתמך בתקציבים לאומיים על ידי ות"ת ועל ידי קרנות לאומיות כגון ISF ופזי.
אם כבר ביחד אז עד הסוף.
עדיף שתהיה מדינת ישראל ולא מדע. מאשר מדע ללא מדינה.
למרות שזה לא כצעקתה. הכל פוליטי, היום נצא מחר נחזור, ראו דוגמת שוויץ.
היום צריך להשמיד את חמאס כדי ש שאר מדינה לדור העתיד בכדי שהמדע יפרח
הערה להערת העורך: לא יודע אם אתה יותר סתום או יותר מטומטם. כל נסיון להתחנף לעולם תמיד עלה לנו ביוקר. נכון, את המלחמה צריך לסיים – כשלא נותר ולו נאצי אחד בעזה!! הקריאה שלכם לסיום המלחמה (תוך השארת החמאס בשלטון) כדי שחלילה לא נפגע ביחסים עם העולם נובעת מטמטום וקוצר ראייה מחליא. צריך לסיים את המלחמה בניצחון מוחלט, ואז נחדש את כל היחסים עם העולם. העולם יישכח מהר מאד את עזה כשלא יהיו שם יותר עזתים. כרגע, לנשום עמוק ולסיים את העבודה!
אבי, שים לב על מי מדובר, שאותו אנו נדרשים להרוג. איננו מדברים על אנטישמים שמגנים אותנו, ואפילו לא על כאלה שעושים עלינו חרם. אנחנו מדברים על מלחמה – שאויבנו בחרו בה – שבה הם שואפים *לרצוח* אותנו בלא צדק! אנשים שאם יתאפשר להם – יהרגו ללא סיבה אמיתית! אנשים כאלה צריך (קח נשימה) – *להרוג*.
אכן, איננו צריכים להיות אכזריים כמו שאומות העולם התאכזרו אלינו, אבל מצד שני אסור לנו להיות רחמניים עד כדי התאבדות אל מול רשע. עלינו לדעת שיש מקרים שבהם צריך להרוג, למרות שאיננו רוצים לעשות זאת. רק כך נגיע לשלום אמיתי.
מי שמדגיש את הלאומיות שוכח שיש גם מטרה אמיתית להשתתפות והיא שישראל תמשיך להיות בחזית המדע ולא מדינה מדעית בדרג שלישי או רביעי.
עם לאומיות לא הולכים למכולת.
בשווייץ היו בהוריזון, יצאו מהתוכנית, ועכשיו חוזרים אליה. וראו איזה פלא, המדע השוויצרי לא קרס כשעזבו את התוכנית.
1) מספיק עם ההיסטריה: כפי שהמחברת כתבה, ישראל משלמת לתוכנית ומקבל חזרה, בערך 10% יותר ממה שמשלמת. קיצוץ של 9% זה לא סוף המדע הישראלי.
2) אם מה שהמחברת חוששת ממנו, שיפלו כנגד ישראלים בועדות מענקים, נכון – אז אפילו סביר שיקבלו פחות ממה שנותנים, ואז בטח שאין שום סיבה להיות בתוכנית הזו. למה ישראל צריכה לסבסד מדענים אירופאים פחות טובים מהמדענים שלנו?!
3) כבר היום המענקים הרבים שמקבלים בישראל הם לאין ערוך יותר במדעי הטבע והחיים. זה מעיד על כך שכבר כיום יש אפליה של הוריזון נגד מדעי החברה והרוח בישראל. בעיני זה בלתי נסבל גם אם התקציב הכללי למדע גדל מעט בשל כך.
4) מי שחושב שהכבוד הלאומי של ישראל תלוי בהשתתפות בתוכנית כזו או אחרת של האיחוד האירופי מבולבל מאוד. המדע בישראל הוא מקור לגאווה לאומית – לא מנגנוני המימון של האיחוד האירופי.
5) על אף החששות שלה שהם מופרזים בעיני, מסקנתה של המחברת נכונה: הכסף האירופי הוא לא סיבה להתאבדות לאומית. לגברת קאלאס אפשר לענות את תשובתו של הגנרל קניג.
חבל דווקא
כמה שזה ברור
אין כאן בחירה
רק תהום פעורה
מחקר בתחום הסרטן לא אמור להבדיל בין אנטישמים לפילושמים. הוא חשוב עבור כולם.
שלמה, אנחנו במאה ה-21, נכון שהעולם נמצא בגל עכור של "שמרנות" – חזרה לאיזו תקופה שאף פעם לא היתה קיימת אבל משתמשים בה כדי להפלות כל מי שאינו כמוך, אבל דווקא אנחנו כיהודים שעברו את השואה ולפניה גירושים ופוגורמים לא צריכים להיות כמוהם.
נ.ב.: כל פרק כ' של ספר דברים עוסק בהדרכות למלחמה, והוא נמצא בסוף פרשת השבוע (פרשת שופטים).
אבי, אני חולק עליך. גם אם יש ביקורת והתקפות עלינו מצד שונאינו – איננו צריכים להצטדק משום כיוון. אנחנו פועלים לפי מוסר א-לוקי! "כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום. והיה אם שלום תענך ופתחה לך, והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך. ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה, וצרת עליה. ונתנה ה' א-להיך בידך, והכית את כל זכורה לפי חרב." (ספר דברים, פרק כ' פסוקים י'-י"ג) במלחמה אסור לעשות חשבונות של "הומינטרי", מלחמה זה לא הומינטרי מעצם ההגדרה. כשנלחמים – שואפים למיגור לוחמי האויב, בלי להתחשבן האם הוא סובל מזה.
לגבי מי שמתנכלים לנו בגלל שאנחנו עומדים על שלנו – צריך להסביר להם שהם טועים. אם נכנע לתכתיבים שלהם – זה רק יחזק את העמדה שלהם בעיניהם, ויעודד אותם להפריע לנו עוד.
זה בחירה בין שואה למחקר עם האנשים האנטישמים הנאצים האירופאים. וואו איזה בחירה קשה