לאחר שפצצת האטום האמריקנית נחשפה, פעל המדען הסובייטי יולי חריטון במהירות כדי להשיג שוויון הרתעתי עבור ברית המועצות. כיצד הפך לפנים המסווגות של תוכנית הגרעין הסובייטית, ומה היה המחיר האישי? פרק נוסף בסדרת המדענים היהודים במאה ה-20
החזקת נשק גרעיני הופכת מדינה למעצמת על. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, המדינה החזקה – ברית המועצות -, ששלטה במזרח אירופה, חיפשה לרכוש נשק גרעיני כדי לחסל את הפער בינה לבין ארצות הברית. המלחמה הקרה התלהטה.
בדצמבר 1943, בהמלצת הפיזיקאים היהודים רודולף פיירלס ורוברט אופנהיימר, פיזיקאים גרעיניים מובילים של פרויקט מנהטן ליצירת נשק גרעיני, צורף לפרויקט אזרח בריטי ממוצא גרמני ד"ר קלאוס פוקס, חבר לשעבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. פוקס הועבר למעבדה בלוס אלמוס תחת אמצעי אבטחה מחמירים ביותר. שם, הוא עבד בקבוצתו של האנס בתה, זוכה פרס נובל לפיזיקה, יהודי מצד אמו, והשיג תוצאות מדעיות יוצאות דופן. בינואר 1945, קיים פוקס שלוש פגישות עם קציני מודיעין סובייטיים, במהלכן העביר להם מידע חשוב ביותר על התקדמות העבודה בפרויקט הגרעין האמריקני ועל ניסוי הפצצה האטומית הראשון, שבו השתתף באופן אישי. ב-1 במרץ 1950 נידון פוקס ל-14 שנות מאסר בגין ריגול לטובת ברית המועצות. לאחר חשיפתו של פוקס, אמר פיירלס: "אני יודע שפוקס פעל לפי אמונתו. הוא עשה את זה לא בשביל כסף ולא תחת כפייה. הוא פשוט חשב שהקומוניסטים צריכים לקבל את כל המידע." חבר מוביל נוסף בפרויקט מנהטן, היהודי ויקטור וייסקופף, העיר: "הוא היה קומוניסט נלהב. הוא האמין שהפצצה האטומית לא צריכה להיות שייכת רק לעולם המערבי."
פיירסל וווייסקופף לא גינו את עמיתם בפגיעה בפרויקט ובהעברת הנשק הקטלני למדינה שלא שאפה לשלום. בשל דעותיהם השמאלניות וקירבתם לסוציאליזם ראו פייררלס ווייסקופף בפעולות של פוקס גישה אמיצה ומוסרית, נטולת בצע כסף. הם לא ראו בו בוגד שהפר את התחייבותו להחזיק בסוד את עבודתו בפרויקט הגרעין. הם לא ראו במעשיו בגידה אלא פעולה בעלת תוכן אידיאולוגי של אדם עקרוני ונאמן לאידיאלים שלו. הם לא הזדעזעו ממסירת סוד חשוב זה לידי מדינה טוטליטרית, בעלת אופי אימפריאליסטי.
ב-24 ביולי 1945, בפוטסדאם, הודיע נשיא ארצות הברית טרומן לסטלין כי לארצות הברית "יש עכשיו נשק בעל כוח הרסני יוצא דופן." לפי זיכרונותיו של צ'רצ'יל, סטלין חייך. הוא חייך כי בידיהם של המדענים הסובייטים, שעבדו מזה זמן רב על יצירת פצצת הגרעין, היו הנתונים שהושגו מפוקס.
ב-1 באפריל 1946 נבחר הכפר סרוב בפריפריה הרוסית כמקום למרכז הגרעיני הסובייטי הראשון, שנקרא ארזמס-16. באתר זה הייתה אמורה להיות מיוצרת פצצת גרעין סובייטית. המנהל הראשי והמדען הראשי של הפרויקט היה הפיזיקאי יולי חריטון.
יולי חריטון, דוקטור לפיזיקה, חבר האקדמיה למדעים של ברית המועצות ואקדמיה הרוסית למדעים, גיבור העבודה הסוציאליסטית שלוש פעמים, חתן פרס לנין ושלושה פרסי סטלין, נולד ב-27 בפברואר 1904, בסנט פטרבורג, למשפחה של יהודים מתבוללים.
אביו, בוריס חריטון, היה עיתונאי והעורך הראשי של העיתון של מפלגת הדמוקרטים החוקתיים דיבור. הוא גורש מברית המועצות בשנת 1922 בצו של לנין יחד עם מאתיים אינטלקטואלים רוסיים שהתנגדו למשטר הסובייטי. הוא הגיע לברלין, ערך שם את המגזין ניצוצות ופרסם בעיתונים הגה וימים. בשנת 1923, הוא עבר לבירת לטביה, ריגה. שם הוא היה העורך של העיתון השבועי מחשבת העם, שפורסם על ידי מפלגת העם היהודית הדמוקרטית. מ-1925 עד 1940, הוא היה העורך הקבוע של העיתון הרוסי הגדול ביותר במדינות הבלטיות, היום, ושל מהדורת הערב שלו, הלילה. בפעילותו העיתונאית, הוא נקט בעמדה אנטי-סובייטית. לאחר שלטביה נכבשה על ידי ברית המועצות בשנת 1940, נידון בוריס חריטון ל-7 שנות מעצר במחנה עבודה ונפטר בגולאג ב-30 באוגוסט 1941.
אמו של יולי, מירה בורובסקאיה, הייתה שחקנית בכמה תיאטראות בפטרבורג, בתיאטרון האקדמי הקטן של מוסקבה ולבסוף בתיאטרון האמנותי של מוסקבה (1908–1910). היא התגרשה מבעלה בשנת 1907, ובשנת 1910 עברה לגרמניה, שם נישאה לפסיכואנליטיקאי והציוני, תלמיד פרויד, ד"ר מקס אייטינגון. בשנת 1933 היא עברה לארץ ישראל עם בעלה השני. יולי, בן השש, איבד את אמו. הוא גודל על ידי אביו עד גירושו של האב מברית המועצות. לאחר הקמת השלטון הסובייטי, על יולי נאסר כל קשר עם הוריו הזרים לסוציאליזם.
שנים 1926-1928, בהמלצתו של "אבי" הפיזיקה הסובייטית אברהם יופה ובהשתתפותם של חתני פרס נובל לעתיד, פיזיקאי פטר קפיצה וכימאי ניקולאי סמיונוב, התמחה יולי במעבדת קוונדיש (קיימברידג', אנגליה) בהנחייתם של חתני פרס נובל לפיזיקה ארנסט ראתרפורד וג'יימס צ'דוויק. שם קיבל יולי תואר דוקטור למדעים (D.Sc.) עם דיסרטציה בנושא: על ספירת הברקים המיוצרים על ידי חלקיקי אלפא. במהלך התמחותו, הוא הצליח לפגוש את אמו בגרמניה והבין את ממדי הסכנה שהיא הייתה נתונה לה שם כיהודייה. הגעתו לברלין הייתה משימה מדעית מאנגליה. הוא שאל את עמיתיו הגרמנים מה הם חושבים על הנאצים. הם פשוט צחקו: "הילדים האלה מהאופרטה" לא מסוכנים, לא צריך לקחת אותם ברצינות.
באווירה של סודיות מוחלטת, בסרוב נעשתה עבודה, שהביאה לניסוי מוצלח של הפצצה הגרעינית הסובייטית הראשונה (29 באוגוסט 1949) ופצצת המימן (12 באוגוסט 1953). השם ושם המשפחה של היוצר הראשי והמנהיג המדעי של פרויקט הגרעין, יולי חריטון, היו מסווגים.
ביום הניסוי המוצלח הראשון של פצצת הגרעין הסובייטית, חריטון היה במקלט תת-קרקעי שלו הגיע המנהיג הפוליטי של הפרויקט, הקומיסר העממי לענייני פנים, לברנטי בריה. כשהתרחשה ההתפוצצות, בריה תפס את חריטון, הרים אותו, חיבק אותו חזק, ונישק אותו. בריה הבין שבזכות האיש הזה, הוא הפך לדמות המרכזית בעיני סטלין בפרויקט הגרעין–הוא מילא את משימת המנהיג ו"הכין" את פצצת הגרעין. כך הפכה ברית המועצות למעצמה גרעינית.
חריטון תיאר את גישתו למשימה הגדולה שהשלים כך: "הייתה לנו משימה עליונה: ליצור נשק עוצמתי במיוחד בזמן הקצר ביותר שיכול להגן על מולדתנו. כשהצלחנו לפתור את הבעיה הזו, הרגשנו הקלה, אפילו אושר, כי על ידי שליטה בנשק החדש, מנענו ממדינות אחרות את היכולת להשתמש בו נגד ברית המועצות ללא עונש, וכך, הוא [הנשק הגרעיני] ישרת את השלום והביטחון".
חריטון, כמו קלאוס פוקס, פעל על בסיס אידיאולוגי: בעבודתו הוא רצה לקדם "שלום וביטחון." אבל הוא עשה את ההפך – הגדיל את הכמות ושיפר את האיכות של הנשק ההרסני שהמשטר הטוטליטרי והפנאטי שאף להחזיק בו. לאחר יצירת הפצצות הגרעינית והמימן, ברית המועצות החלה לאיים על השלום והביטחון של העולם וניהלה את מדיניותה האימפריאליסטית הודות לארסנל העצום של הנשק הגרעיני. את מדיניותה האימפריאליסטית של ברית המועצות ירשה רוסיה.
יולי חריטון בעצמו היה תחת איום חיסול. במהלך עבודתו על פרויקט הגרעין, התרחשו המהלכים המרכזיים של האנטישמיות הממלכתית הסובייטית: "פרשת הקוסמופוליטים," "פרשת ועד הפעולה היהודי נגד הפשיזם," ו"עלילת הרופאים." הוא היה המועמד האופטימלי לחיסול כי היה יהודי, הוריו היה מהגרים, כלומר "זרים" ו"אויבים" מבחינת המשטר הסובייטי, אביו היה "עבריין" מורשה, והוא עצמו חי באנגליה במשך שנתיים וטייל בגרמניה, כלומר היה במגעים עם אויבי הקומוניסטים (עם "הסוכנים הזרים"!). אבל חריטון השיג הצלחה עצומה וחיזק בצורה יוצאת דופן את המשטר הסובייטי, אשר דיכא את בני עמו, בידד אותו מהוריו, ועשה מאמצים כבירים לייבא בכוח את "המהפכה הסוציאליסטית" לאזורים נרחבים של הגלובוס.
יולי חריטון מת ב-18 בדצמבר 1996 בסרוב, במקום שבו התקיימו פעילויותיו הגרעיניות. בשנותיו האחרונות של חייו, חריטון התעוור, אך גם כאשר יכול היה לראות, הוא הרכיב את משקפי הפטריוט הסובייטי שהאידיאולוגיה שלו לא יכלה להכיל את אופיו התוקפני של ארצו.
עוד בנושא באתר הידען:
