לקראת יום עיון שיתקיים בעתלית מתאר ד"ר יואב בן דור מ המכון הגיאולוגי לישראל מחקר מקיף שנעשה על אולוסיית זיתי בר שמקיימות מגוון גנטי רחב, שיכול לסייע לפתח זנים עמידים למשבר האקלים
לא ניתן לדמיין את חיינו בעת המודרנית מבלי לעמוד על החשיבות של תהליך התרבות של מינים נבחרים מעולם החי והצומח לשימוש האדם. האפשרות שניתנה לנו כאנשים החיים בעת המודרנית לעסוק במקצועות שונים ובהם רפואה, מחקר, עריכת דין ואחרים מתבססת על המבנה החברתי הנוכחי המאפשר התמחות בתחום ידע או מקצוע מסוים. בבסיסה של ההתפתחות הזו עומדת יכולת המפתח של חלק קטן מהאנושות לספק לאוכלוסיית האדם מזון בשפע לכלל בני האדם, ומכאן שאנשים רבים פנויים לעסוק בעניינים אחרים. מקובל לחשוב כי כל מגדל הקדמה עליו אנו עומדים מבוסס על תשתיתה של המהפכה החקלאית שהתרחשה לפני כ-11,000 שנים ברחבי הסהר הפורה. אף על פי שישנם חילוקי דעות על המיקום והתזמון המדויקים בהם מהפכה זו התרחשה, ברור כי גורם המפתח שאפשר אותה היה זיהוי של מיני צמחים (ובהמשך של בעלי חיים) שיש בגידולם תועלת ישירה לאדם, והקלה במאבק המתמיד של איתור מזון לצורך הישרדות בפעולות של ציד וליקוט.
תהליך התרבות של צמחי בר בבסיסו נשען על עקרון של ברירה מלאכותית. בדומה לטענתו של צ'ארלס דארווין, כי שינויים בתנאים הטבעיים מביאים להכחדתם או לשגשוגם של פרטים בעלי תכונות שונות מאותה אוכלוסייה, פעלו בני אדם לאורך שנים כדי לנפות ולברור את הפרטים בהם ראו תועלת רבה ביותר. כך לדוגמה כאשר זיהו עץ המניב פירות רבים יותר, גדולים יותר או מתוקים יותר, התאמץ האדם להפיץ אותו באמצעות ניצול יכולת הרבייה הא-מינית של צמחים (שימוש בייחורים, השומרים על המטען הגנטי של צמח האם).פועל יוצא של תהליך זה הוא כי אוכלוסיות בר כוללות מגוון גנטי רב ותכונות מגוונות יותר (גודל הגרגר או הפרי, מניעת פיזור הזרעים, טעם ועוד), ואילו פרטים של אוכלוסיות מתורבתות, אשר טופחו במשך שנים רבות של ברירה ומיון, בדרך כלל מאופיינות בתכונות דומות יותר וברקע גנטי מצומצם.
לתהליך זה של בחירה בהתאם לתכונות הפרט קוראים בשם ביות בהתייחסות לבע"ח או תירבות בהתייחסות לצמחים, והוא מתאר את ההליך שבו פרטים בודדים מן המגוון הטבעי נבררים ומפותחים, תוך צמצום המגוון הגנטי שתרם לפיתוחם של זני החקלאות המודרניים. במקרה של צמחים שנפוצו על ידי האדם ברחבי העולם, דוגמת חיטה, גפן, תמר וזית, התפתחו זנים חקלאיים העונים על צרכים שונים, אותם אנו מכירים מהשמות המתנוססים על מוצרים שונים בסופר (דורום או מניטובה במקרה של חיטה ומג'הול או ברהי במקרה של תמרים וכו'). יחד עם זאת, מכיוון שמדובר בתהליכים הנמשכים אלפי שנים, הקשר של האדם עם הצמחים המקוריים שקדמו לתהליך התרבות אבד ברבות השנים.
חלפו כמאה ועשרים שנים מאז השלים אהרון אהרונסון את מסעו לאיתור אם החיטה, היא חיטת הבר ממנה תורבתו זני החיטה המוכרים לנו כיום במהלך אלפי השנים האחרונות, אך עדיין נותרו מינים רבים של צמחים שתהליך התרבות שלהם לא ברור לחלוטין. במסגרת מחקר שנערך בשנים האחרונות במכון למדעי הצמח במנהל המחקר החקלאי על שם וולקני, ובשיתוף גופים שונים כמו מכון דש"א ורמת הנדיב, מנסים חוקרים לזהות את זני הזית המקומיים בישראל ולאפיין אותם כדי להבין את תהליך הביות של הזית. זאת מכיוון שלעץ הזית חשיבות רבה בתרבות היהודית ובכלל אגן הים התיכון. הוא משמש סמל להתמדה ולנחישות, ודמותו המרשימה מעטרת סמלים וציורים רבים. נוסף על כך הוא מהווה מקור מזון משמעותי גם לזיתים הנאכלים לאחר כבישה וגם להפקת שמן, אשר שימש במשך שנים רבות כמקור שמן מרכזי ואף יחיד בתרבויות שונות, וזכה לכבוד בתרבות הישראלית סביב אירועי חג החנוכה ונס פך השמן המוזכר במהלכם. שניים ממובילי המחקר בנושא הזית ומקורותיו בשנים האחרונות הם פרופ' עז ברזני ופרופ' ארנון דג מהמכון למדעי הצמח במנהל המחקר החקלאי על שם וולקני, אשר שימשו כמנחים של תלמיד המחקר אלעד בן דור, שלאחרונה הגיע לתגליות חדשניות ופורצות דרך במסגרת לימודיו באוניברסיטה העברית.
עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות מצביעות על כך שלדרום הלבנט (המרחב הכולל את מצרים, ישראל, ירדן ולבנון) הייתה חשיבות מכרעת בתרבות זיתי הבר ופיתוח זנים מקומיים של זיתים, שבהמשך נפוצו למקומות רבים בעולם. יחד עם זאת, עד לאחרונה, טרם נמצא "אב הזית", ממנו בויתו הזיתים באזור. במחקר שפורסם לאחרונה במסגרת התואר השני של אלעד בן דור בעיתון המדעיBMC PLANT BIOLOGY בדקו החוקרים אוכלוסיות של עצי זית בעלי מראה ייחודי במישור החוף הצפוני והגליל, כדי לאפיין את ההרכב הגנטי והמופע שלהם. בתהליך המחקר החוקרים זיהו אוכלוסייה של זיתים בעלי מופע שיחני, פירות בעלי פרי קטן ואחוזי שמן נמוכים ובעלי שונות גנטית ניכרת. בנוסף, החוקרים בדקו את הרכב השמן וכן את המופע של גרעיני הזיתים והשוו אותם לזיתים מזנים מוכרים המשמשים להפקה חקלאית של זיתים. לאור שקלול הממצאים מכלל השיטות שהפעילו, החוקרים הסיקו כי מדובר באוכלוסייה טבעית של זיתי בר, וכן כי ככל הנראה – האב הקדמון ממנו החל תהליך התרבות. על אף שהזית מתרבה באמצעות האבקה מבוססת רוח, אוכלוסיות אלו שרדו בשל מיקומן הייחודי לאורך החוף, אשר מכתיב רוחות מערביות חזקות ובכך נמנע לאורך השנים, שחלוף גנים בינן לבין כרמי זיתים חקלאיים שגדלו בקרבתם. לפיכך, בשל המיקום הייחודי של הזיתים ברכס הכורכר בעתלית, הצליחו החוקרים לזהות ולאפיין את האב הקדמון של עץ הזית המוכר לנו מן הנוף ומן הצלחת, אשר הפך ברבות השנים לסמל המוכר בתרבויות שונות במזרח אגן הים התיכון. ההבנה שהקבוצה של העצים העקשים הללו משמרים תכונות גנטיות במשך אלפי שנים יכולה להוציא גם ממי שאינם מעריכים את ההיסטוריה תחושת תדהמה. אפשר לדמיין את ההורים הקדמונים של הזיתים הללו מתבוננים באנושות המתפתחת בעתלית אל מול הים בשעה שהתרבות האנושית עוברת את תקופת האבן, את תקופת הברונזה ואת תקופת הברזל, את הצלבנים ואת הטורקים. כל אלה ואחרים עברו כאן, כבשו, התיישבו ונעלמו, אבל אוכלוסית העצים נותרה עומדת בעינה. כעת מבקשים החוקרים להדגיש את החשיבות של אוכלוסייה זו ואת הצורך בשימור שלה גם כתיעוד היסטורי חשוב, אך גם כמקור גנטי רחב וחשוב הנדרש לצורך השבחה של זנים או הקניית עמידות בפני מזיקים ומחלות, תופעות שצפויות להחמיר עם תהליך השינוי האקלימי.
ב-17 לפברואר יקיימו החוקרים כנס לציבור הרחב במחנה המעפילים בעתלית, ובו יציגו מחקרים שונים בנושא זה. הכניסה ליום העיון ללא תשלום, אך מותנית ברישום מראש, והציבור מוזמן לבוא ולהאזין להרצאות.
לרישום ללא עלות ליום העיון בנושא הזית שיתקיים במחנה המעפילים בעתלית
לקריאת מאמר על זיתי הבר ב"אקולוגיה וסביבה"-
לקריאת המאמר המלא על אוכלוסית הזיתים הקדמונים:
לקריאה של סקר מכון דש"א על חשיבות זיתי הבר ברכס הכורכר בעתלית:
עוד בנושא באתר הידען:
