משימת אפולו 11 – שלב אחרי שלב. חלק 2 – העיט נחת

ניל ארמסטרונג נחת על הירח ואמר את המשפט האלמותי “צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”, ומייקל קולינס חשב שבימי חייו נגיע למאדים. סוף המסע של אפולו 11

יולי 1969. מעט יותר משמונה שנים מאז הטיסות של יורי גגרין ואלן שפרד, ולאחריו האתגר של הנשיא קנדי להנחית בני אדם על הירח לפני סוף העשור ולהשיבם בשלום.

רק שבעה חודשים חלפו מאז ההחלטה הנועזת של נאס”א לשלוח את אפולו 8 כל הדרך אל הירח בטיסה המאוישת הראשונה של הטיל המאסיבי סטורן V.

תקציר החלק הראשון: בבוקר 16 ביולי האסטרונאוטים ניל ארמסטרונג באז אלדרין ומייקל קולינס יושבים על ראש טיל הסטורן בעת השיגור המורכב מכן השיגור 39A במרכז החלל קנדי. הטיל בעל שלושת השלבים, המתנשא לגובה 110 מטרים ומשתמש ב-3.4 טון דלק שיניעו אותו לחלל ולהסטוריה. בשעה 9:32 בבוקר, הבערת המנועים ואפולו 11 פינתה את המגדל. לאחר כ – 12 דקות, הצוות נמצא במסלול כדור הארץ. אחרי מסלול וחצי אפולו 11 מקבלת אישור לעבור למסלול הזרקה לירח.

כדור הארץ הולך וקטן

הצוות ערך שידור טלוויזיה מתוכנן מגובה של כ – 150,000 קילומטרים, והראו את כדור הארץ הולך וקטן, כשארמסטרונג תיאר את במפורט את המראה של כוכב הלכת. לאחר מכן הוא סובב את המצלמה לתוך התא כדי להראות את האסטרונאוטים ואת מזווה האוכל שלהם לצופים, וסיכם בציום של טלאי המשימה על חליפות החלל שלהם. השידור נמשך 35 דקות. לאחר מכן הלכו חברי הצוות לישון בלילה השני שלהם בחלל, כאשר מרכז הבקרה לא היה צריך לבצע את תיקון המסלול למחרת משום שהמסלול שהם טסו בו היה מדויק.

ביוסטון, האסטרונאוט פרנק בורמן ומנהל צוות הטיסה בחדר הבקרה כריסטופר קראפט, קיימו מסיבת עיתונאים אודות לונה. 15 מנהלי נאס”א היו מודאגים מכך שלונה 15 מקיפה את הירח ויעדיעה עדיין לא ברורים, וחששו כי היא תנסה להפריע בדרך כלשהי למשימת אפולו 11. בורמן ביקר במוסקבה בתחילת יולי ונפגש עם נשיא האקדמיה הסובייטית למדעים מסטיסלאב קלדיש. בנצלו את את ההיכרות החדשה, טלפן בורמן לקלדיש והביע את דאגתה של נאס”א. קלדיש הבטיח לבורמן כי לונה 15 לא תפריע לאפולו 11 ובפעולה חסרת תקדים ביחסי החלל בין האמריקניים לסובייטיים הוא מסר לבורמן את פרטי מסלולה המדויק של לונה 15 והודיעו כי היא תישאר במסלול סביב הירח במשך יומיים.

הפעילות העיקרית ביום השלישי של אפולו 11 בחלל היתה ההפעלה הראשונה של רכב הנחיתה – העיט בשידור טלוויזיוני חי. ארמסטרונג תיאר את הסטטוס של מנגנון העגינה, “מייק [קולינס] בטח עשה עבודה חלקה בעגינה הזאת. שום סימן לפגיעה בחללית. מחמאה של כישורי הטיסה המצויינים של קולינס. כאשר פתחו את הצוהר לעיט, האורות נדלקו אוטומטית, ומחדר הבקרה אמרו: “מה דעתך על זה? בגודל של מקרר. אלדרין צף לתוך העיט, לקח איתו את מצלמת הטלוויזיה, וסיפק לצופים סיור מודרך בכל המערכות שלו, וגם את הקסדות והתרמילים של האסטרונאוטים. השידור נמשך שעה אחת ו – 36 דקות, ואחריו חזרו אלדרין וארמסטרונג לקולומביה וסגרו את הפתח. זמן קצר לאחר מכן, עברה אפולו 11 להשפעת שדה הכבידה של הירח, במרחק 344 אלף ק”מ מכדור הארץ ו 62,650 קילומטרים מן הירח. חברי הצוות הלכו לישון בפעם השלישית.

זמן קצר לאחר שהתעוררו ליום הרביעי שלהם בחלל, נכנסה אפולו 11 לצלו של הירח. הם יכלו לראות את פני הירח מוארים על ידי כדור הארץ, ולראשונה הם יכלו לראות כוכבים וקבוצות כוכבים בבירור. אסטרונאוט הגיבוי פרד הייס בחדר הבקרה הקריא את חדשות הבוקר לחברי הצוות. פריט מעניין היה שבדיווח על המשימה, העיתון הסובייטי פרבדה כינה את ארמסטרונג “צאר הספינה”. העיתונות הסובייטית הצביעה על כך שלונה 15 תשיג כל מה שעשתה כל חללית לונה הקודמת, הרמז הציבורי הראשון לכך שהמשימה תהיה מנסה להחזיר דגימות מן הירח. ארמסטרונג סיפק את התיאור הבא של הירח, שאותו ראו האסטרונאוטים בפעם הראשונה:

“הנוף של הירח באמת מרהיב. הוא ממלא כשלושה רבעים מחלון הקולומביה וכמובן, אנחנו יכולים לראות את כל היקפו של הירח, אף על פי שחלק ממנו נמצא בצל מוחלט משום שמרבית האיזור הזה מואר באורו של כדור הארץ. נוף זה שווה את מחיר הנסיעה.” סיכם ארמסטרונג.

זמן קצר לאחר מכן, כפי שקרה לאפולו 8 ו-10 קודם לכן, אפולו 11 עברה אל מאחורי הירח וכל התקשורת עם כדור הארץ נפסקה. שמונה דקות לאחר מכן, הם הפעילו את המנוע למשך שש דקות כדי להכנס למסלול אליפטי שכונה מסלול ירח-1 (LO-I1). כאשר אפולו 11 הגיחה בחזרה מאחורי הירח ראו חברי הצוות לראשונה את זריחת כדור הארץ מעל הירח, ואלדרין דיווח את ססטוס המשימה לחדר הבקרה. “הבערת המנוע עברה כמתוכנן, והכול נראה טוב”. דקות אחדות לאחר מכן, זכו האסטרונואטים למבט ראשון אל אתר הנחיתה אך המועד לנחיתה היה רק למחרת, כאשר השמש תזרח מעל אתר הנחיתה, והזווית הנמוכה תספק את התאורה הטובה ביותר לקראת הנחיתה. עם ההגעה לאתר הנחיתה העיר ארמסטרונג: “זה נראה די דומה לתמונות, אך כמו שיש הבדל בצפיה במשחק פוטבול בטלוויזיה לבין המציאות, אין שום תחליף ללהיות שם.”

במהלך ההקפה השניה של הירח, צילמו האסטרונאוטים את נוף הירח בצד הקרוב שלו. בסוף ההקפה, ושוב כאשר היו מעל הצד המרוחק של הירח, הם הבעירו את המנוע שוב למשך 12 שניות למסלול LOI-2, כדי להפוך את המסלול למעגלי. ארמסטרונג ואלדרין נכנסו לעיט בפעם השניה כדי להתחיל להפעיל את מכשירו, ולהעביר אליו ציוד כגון מצלמות. אלדרין דיווח כי הוא יכול לראות את כל אתר הנחיתה כאשר חלפו מעליו. הם שבו לקולומביה ונכנסו בפעם הראשונה לשנת לילה במסלול סביב הירח. היה זה גם הלילה האחרון לפני נסיון הנחיתה הראשון למחרת.
יום לאחר מכן, טיפסו ארמסטרונג ואלדרין לרכב הנחיתה הירחי – העיט והחלו את הירידה, בעוד קולינס נשאר להקיף את הירח במודול הפיקוד קולומביה

20 ביולי 1969 – צעד גדול לאנושות

קולינס כותב מאוחר יותר כי העיט הוא “המתקן נראה מוזר ביותר שראיתי אי פעם בשמים”, אבל הוא הוכיח את ערכו.
כאשר הגיע הזמן להנחית את העיט בים השלווה נאלץ ארמסטרונג לאלתר כשהוא, מטיס ידנית את החללית מעל על פני שטח מלאים בסלעים. במהלך השניות האחרונות של הירידה, המחשב של העיט השמיע אזעקות.

מתברר שזה פשוט כי המחשב ניסה לעשות יותר מדי דברים בעת ובעונה אחת אבל כפי שאלדרין יאמר מאוחר יותר. “לצערי זה הגיע כאשר לא רצינו להתעסק בפרט בבעיות מהסוג הזה.”

כאשר מודול הירח נוחת בשעה 16:17 שעון החוף המזרחי, נשארים לו רק שלושים שניות של דלק. ארמסטרונג שידר: “יוסטון, בסיס שלווה כאן, העיט נחת”. כל העובדים בקרת המשימה פרצו בשמחה ואחד הבקרים מספר לצוות “יש פה חבורה של אנשים שעמדו להכחיל. אנחנו נושמים שוב.”
ארמסטרונג יאשר מאוחר יותר כי הנחיתה היתה הדאגה הגדולה ביותר שלו, ואמר “כל הדברים הבלתי ידועים השתוללו”, “היו לנו אלף דברים לדאוג בגללם”.

בשעה 22:56 EDT היה ארמסטרונג מוכן לרדת בסולם ולהציב את הרגל האנושית הראשונה על עולם אחר. מול יותר מחצי מיליארד אנשים שצפו בטלוויזיה, הוא ירד מהסולם והכריז “זה צעד קטן לאדם, קפיצה ענקית לאנושות”.
אלדרין מצטרף אליו בקרוב, ומציע תיאור פשוט אך רב עוצמה של פני הירח: “שממה מפוארת”. הם חוקרים את פני השטח במשך שעתיים וחצי שבהם עסקו בעיקר באיסוף דגימות ובצילומים.

הם השאירו מאחוריהם דגל אמריקני, שלט המכבד את חברי צוות אפולו 1 שנספו, ולוח על אחת מרגליו של העיט שבו נכתב: “כאן הציבו אנשים מכוכב הלכת ארץ את כף רגלם על הירח, יולי 1969 ‘באנו בשלום בשם לכל האנושות”.

ארמסטרונג ואלדרין המריאו ונפגשו שוב עם קולינס והקולומביה. קולינס אומר מאוחר יותר כי “לראשונה”, הוא “הרגיש באמת ש”אנחנו הולכים לבצע את הדבר הזה.”

אפולו 11 נוחתת  נוחת בים ליד הוואי ב-24 ביולי. האתגר של קנדי התממש. בני אדם מכדור הארץ הלכו על הירח וחזרו בשלום הביתה.

בראיון שנים מאוחר יותר, שיבח ארמסטרונג את “מאות אלפי האנשים שעמדו מאחורי הפרויקט. “כל בחור שביצע בדיקות, עבד על בניית חלקים במשגר וכן הלאה, גבר או אישה, כולם עשו הכול שאם משהו ישתבש, זה לא יהיה באשמתם.”

במסיבת עיתונאים לאחר הנחיתה כינה ארמסטרונג את הטיסה “התחלה של עידן חדש”, בעוד קולינס דיבר על מסעות עתידיים למאדים. כאמור נאס”א מדברת על מסע מאוייש למאדים בשנות השלושים של המאה ה-21. מעניין אם יזכה להיות עד למימושו.

במהלך שלוש וחצי השנים הבאות, יילכו עשרה אסטרונאוטים בעקבותיהם. ג’ין סרנן, מפקד משלחת אפולו האחרונה, סיים את שהותו על פני הירח במילים אלה: “אנחנו עוזבים את הירח כפי שבאנו בעזרת האל, כדי שנחזור בשלום ותקווה לכל האנושות.”

בכתבה זו נעשה שימוש גם בקטע הבא מאתר נאס”א בנוסף לכתבה של נאס”א בה נעשה שימוש בחלק הראשון של המאמר

עוד בנושא באתר הידען:

• אפולו 11- האדם על הירח: סיכום טיסה
• אפולו 11: סדר יומם של האסטרונאוטים על הירח
• 50 שנה לנחיתה על הירח – בואו נעשה סדר