סיקור מקיף

פלוטו ממשיך להפתיע ולהראות דמיון לכדור הארץ

בין היתר חושפות תמונות שהגיעו בשבוע האחרון מחזור “הידרולוגי” שבו חנקן מחליף את המים, וערפל המכסה את האזורים הנמוכים, ועולה עד לגובה 100 קילומטרים

ההרים המלכותיים של פלוטו, המישורים הקפואים והאובך הערפילי כפי שצולמו כ-15 דקות בלבד לאחר הנקודה הקרובה ביותר של ניו הוריזונס לפלוטו ב-14 ביולי 2015. צילום: NASA / JHUAPL / SwRI
ההרים המלכותיים של פלוטו, המישורים הקפואים והאובך הערפילי כפי שצולמו כ-15 דקות בלבד לאחר הנקודה הקרובה ביותר של ניו הוריזונס לפלוטו ב-14 ביולי 2015. צילום: NASA / JHUAPL / SwRI

החללית ניו הוריזונס כבר התרחקה מפלוטו, ובחודשים האחרונים המדענים מורידים ומפענחים את התמונות האגורות במחשביה. תמונה אחת שפוענחה השבוע הדהימה את המדענים, לא רק שהיא סיפקה מראה עוצר נשימה של הרי הקרח המלכותיים, זרמים של חנקן קפוא ואובך נצחי במקמות הנמוכים אלא גם מראה כי קיים דמיון בין פלוטו לבין איזורי הקטבים בכדור הארץ.

הרי פלוטו, המישורים הקפואים והאובך

ההרים המלכותיים של פלוטו, המישורים הקפואים והאובך הערפילי כפי שצולמו כ-15 דקות בלבד לאחר הנקודה הקרובה ביותר של ניו הוריזונס לפלוטו ב-14 ביולי 2015. ניו הוריזונס הסתכלה אחורנית לעבר השמש ולכדה צילום של איזור לקראת השקיעה של הרי הקרח המבותרים ומישורי הקרח המשתרעים עד האופק. המרחב החלק של מה שמכונה מישור ספוטניק (מימין) מאוגף ממערב (שמאל) על ידי הרים בגובה של עד 3,500 מטרים, לרבות ההר שזכה לשם הר נוורגיי Norgay Monte בחזית והרי הילרי Hillary Montes בקו הרקיע.

מימין, מזרחית לספוטניק נחתך המישור על ידי מה שנראה כקרחונים, אור השמש המאיר את האיזור מאחור מדגיש למעלה מתריסר שכבות של אובך באטמוספירה הדלילה אך המנופחת. התמונה צולמה ממרחק של כ-18 אלף קילומטרים ורוחב האיזור המצולם 1,250 קילומטרים.

 

מבט מקרוב על ההרים, המישורים הקפואים והאובך של פלוטו. גם תמונה זו צולמה מגובה של 18 אלף קילומטרים. רוחב השטח הנראה בתמונה 380 קילומטרים.
מבט מקרוב על ההרים, המישורים הקפואים והאובך של פלוטו. גם תמונה זו צולמה מגובה של 18 אלף קילומטרים. רוחב השטח הנראה בתמונה 380 קילומטרים.

התמונה של פלוטו כסהר צולמה בידי מצלמת ראלף – מצלמה מולטי ספקטרלית ב-14 ביולי ושודרה לכדור הארץ ב-13 בספטמבר, והיא מספקת מבט זווית גבוהה על הנוף הפלוטוני המואר בתאורה אחורית על ידי השמש. רוחב האיזור הנראה בתמונה 1,250 ק”מ.

 

“התמונות הללו גורמות לנו להרגיש כאילו אנו נמצאים שם בפלוטו וסורקים את השטח בעצמנו, אומר החוקר הראשי של ניו הוריזונס אלן סטרן ממכון המחקר סאות’ווסט בבולדר, קולורדו. אך תמונה זו היא בוננזה מדעית, והיא חושפת פרטים על האטמוספרה, ההרים, הקרחונים והמישורים.

הערפל או האובך בקרבת הקרקע של פלוטו. בתמונה זו שנגזרה מתמונת הסהר ניתן לראות את פלוטו מואר באור השמש השוקעת. בתאורה זו רואים את הערפל שבקרבת הקרקע הנחתך על ידי צללים מקבילים של גבעות מקומיות והרים קטנים. התמונה צולמה ממרחק 18 אלף קילומטרים ורוחב הגזרה המצולמת בה – 185 קילומטרים.

 

בזכות התאורה האחורית והרזולוציה הגבוהה, תמונה זו של MVIC גם חושפת פרטים חדשים על הערפל בכל האטמוספירה הדלילה אך נפוחה של פלוטו. התמונה מראה למעלה מתריסר שכבות אובך מקרבת הקרקע ועד לגובה של 100 קילומטרים. צילום: NASA / JHUAPL / SwRI
בזכות התאורה האחורית והרזולוציה הגבוהה, תמונה זו של MVIC גם חושפת פרטים חדשים על הערפל בכל האטמוספירה הדלילה אך נפוחה של פלוטו. התמונה מראה למעלה מתריסר שכבות אובך מקרבת הקרקע ועד לגובה של 100 קילומטרים. צילום: NASA / JHUAPL / SwRI

 

“בנוסף להיותו מדהים חזותית, האובך הנמוך הזה מרמז על מזג האוויר משתנה מיום ליום על פלוטו, בדיוק כמו כאן על כדור הארץ,” אמר ויל גרונדי, ראש צוות ניו הוריזונס מטעם מצפה לוול, פלגסטאף , אריזונה.

בשילוב עם תמונות קודמות, תמונה חדשה זו גם מספקת ראיות לקיומו של מסלול “הידרולוגי” על פלוטו – המדהים בדמיונו לכדור הארץ, אך מורכב מתערובות אקזוטיות הכוללות חנקן ולא קרח מים.

"הלב" של פלוטו: או בשמו הרשמי מישור הוא האזור החלק, המואר מצד שמאל. תמונה זו מורכבת מכמה תמונות של פלוטו שצילמה החללית ניו הוריזונס. הגבעות המבריקות בצד ימין מורכבות ככל הנראה מקרח חנקן שהגיע לשם באמצעות הרוח מפני השטח של מישור ספוטניק ונתקע על הגרמות הגבוהות הללו.. התיבה מראה את המיקום של הקרחון. צילום: NASA / JHUAPL / SwRI

האזורים הבהירים ממזרח למישור ספוטניק כבר כוסו על ידי ערפילים אלה שהתאדו מפני השטח של מישור ספוטניק ולאחר מכן שקעו מזרחה. התמונה הפנורמית התרמית של מצלמת ראלף החדשה מגלה גם קרחונים הזורמים בחזרה למישור ספוטניק מאזור הגבעות המכוסות במעין שמיכה. תכונות אלו דומות לזרמים הקפואים בשולי כיפות הקרח בגרינלנד ובאנטארקטיקה.

 

להודעה של נאס”א

עוד בנושא באתר הידען:

3 תגובות

  1. המצלמות שעל הגשוש אינן מצלמות של טלפון נייד עם אופציה לשינוי גוונים ועדשת סלפי.
    מדובר בעדשות וחיישני CCD יקרים שמטרתן הראשונית היא לשרוד בתנאי וואקום, קרינה עזה ושינויי טמפ’ קיצוניים לאורך שנים.
    הוספת יכולת עיבוד צבע על מנת לשעשע עת ההמונים היא מיותרת. (ביחוד כשפשוט ניתן לצבוע את התמונות כשהן מגיעות אלינו). צילום ללא צבע מאפשר רזולוציה גבוהה יותר.
    לבסוף, רוב התמונות, מצולמות על ידי מצלמות שרגישות לאורכי גל שאינם נראים לעין אנושית. כשתמונות אילו מתורגמות לאור נראה, לצבע אין משמעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.