dichloro-diphenyl-trichloroethane או בראשי תיבות די.די.טי. נחשב כאחד הרעלים היותר מסוכנים בגלל השפעתו הרעה על מערכות חיים בסביבה הטיבעית ובסביבה האנושית כאחד.
ההשפעה מצטברת ומתגברת בגלל הצטברותו של הרעל בתאים (שומניים( של כל מי שבא במגע ישיר או משני אם הרעל , בעיקר כתוצאה מאכילת מי שניפגע מהרעל ישירות. כאשר חרקים שמתו כתוצאה ממגע ישיר ברעל נאכלים ע”י עופות ריכוז הרעל בגוף העופות גבוה יותר ממה שהיה אצל החרקים בגופו של מי שיטרוף / יאכל את העופות יהיה הריכוז גבוה יותר וכך הלאה , כלומר טורפי העל “יאגרו” בגופם כמויות / ריכוזים גדולים והולכים של הרעל .
קיכלי אדום חזה (רובין) נחשב לאחד ה”זמרים” היותר מוכשרים ולפיכך אהודים בין ציפורי אמריקה הצפונית. במחקר בו נבדקה אוכלוסיית הקיכלים אדומי החזה בארה”ב התברר כי גם היום – ממשיכה השפעת הרעל : הקיכלים מאבדים ביצים רבות. הצעירים שבוקעים מביצים בהן יש סימני רעל אינם יודעים לבנות את קינם ומעל לכל מה שבולט ונישמע היטב. .. היא העובדה כי נושאי הרעל אינם מסוגלים לזמר !
האדם נימצא בראש סולם הטורפים בשרשרת המזון וככזה בגופו יהיו ריכוזי הרעל הגבוהים ביותר. כל זה ידוע ומוכר ל”מרעילים” למיניהם כבר כ ארבעים שנה ולפיכך גם הוצא ה די.די.טי. משימוש. התקווה הייתה כי אחרי שתופסק הפצת הרעל , בעבור זמן, תיעלם השפעתו הקטלנית .
כך לפחות חשבנו וכך היה מקובל בכל העולם. ולא היא .
לפני כשנה וחצי כתבתי על המלריה ועל הקושי הרב במציאת חיסון וקושי גדול לא פחות בהדברת נשא המלריה – יתוש האנופלס. מסתבר כי מפתחי התרופות למניעת המלריה אינם עומדים בקצב שבו מפתח הטפיל תנגודת לתרופות והמירוץ נימשך. באשר למרוץ להדברת האנופלס … המדבירים נשארו רחוק מאחור. התחום היחידי בו ניתן להבטיח מניעת המלריה הוא : מניעת עקיצה, כלומר שימוש בדוחי חרקים , רשתות וכילות שטופלו (ניטבלו( בדוחי חרקים .
מסתבר כי עלות השימוש בדוחי חרקים , כילות וכד’ , יקרה ואינה מעשית עבור רוב האוכלוסייה הנימצאת בסיכון מתמיד (להיעקץ(. ולכן רשויות הבריאות לוחצות על ממשלות להישתמש באמצעי הדברה היעיל ביותר הידוע … לחזור לשימוש ב די.די.טי ! שימוש, כלומר : ריסוס מבנים (ריסוס פנימי על הקירות , הדלתות ,התיקרות , המיטות וכל מה שבתוך הבתים) ,ריסוס מקווי מים ושטחים לחים בהם דוגרים ומתפתחים היתושים .במילים אחרות חזרה לתקופה (שנות ה-30 עד ה-70 ) בה שפכו כמויות רעל ללא הכרה !
רשויות הבריאות באוגנדה, קניה , טנזניה ובעקבותיהן בארצות רבות ברחבי היבשת לוחצות לשימוש ברעל למרות התנגדות ארגונים ירוקים ולמרות קיומה של אמנה בינלאומית האוסרת את יצור הדי.די.טי והשימוש ברעל . מסתבר כי בארצות רבות יש מצבורי רעל. גופים חסרי אחריות, חסרי הבנה (חסרי מוסר) מגיעים למצבורים ומפיצים את הרעל ב “שוק שחור”. כך נוצר מצב בו באיזורים בהם אין פיקוח הדוק של הרשויות מופץ ומפוזר הרעל ללא אבחנה !
בינתיים מתבררות השפעותיו ארוכות הטווח של הרעל:במחקר שנערך באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה ושפורסם בכתב העט “פדיאטריק ” (Pediatrics) התפרסמו הממצאים :די.די.טי ברקמות חיות ( או בצמחים) משנה את הרכבו אם הזמן לשתי תרכובות רעילות dichlorodiphenyldichloroethane DDD, ו- dichlorodiphenyldichloroethylene DDE בעלות תכונות פיזיקליות וכימיות דומות לדי.די.טי. 33 שנים אחרי הפסקת השימוש בדי.די.טי ניתן למצוא את עקבותיו ב 10% מאוכלוסיית ארה”ב ! ואילו את תרכובות המשנה שלו ניתן למצוא בכל האוכלוסייה !
במכסיקו בה נאסר השימוש רק ב-2000 התברר כי מציאות די.די.טי ברקמות נשים בהריון גורמת ל”לידה מוקדמת” ; נשים מניקות “מזינות” את עולליהן ברעל; ככל שהחשיפה לרעל ברחם הייתה גבוהה יותר הייתה התפתחות העוברים איטית; בגיל 6 עד 12 חדשים אובחן פיגור בהתפתחות הפיזית והמנטלית של העוללים .; – אצל העולל הראשון מיצטבר יותר רעל מאשר אצל אחיו הצעירים; – אירוני הממצא המקביל כי הנקה מפחיתה את הסיכון לסרטן השד ….
כוונת החוקרים להמשיך ולעקוב אחר התפתחות הילדים בשנים הבאות אבל הממצאים הנוכחיים מראים עד כמה מסוכן הרעל’כלומר : גם אחרי שנים שבו לא הוסיפוהו לסביבה השפעתו השלילית ממשיכה ומזיקה.
עכשיו ניתן רק לקוות כי הרשויות במדינות אפריקה ידעו לכלכל צעדיהן תוך מחשבה שתשקלל את כל הנתונים ….. ?
