קולומבוס מביט לאחור

אמיר אורן

ג'ורג וו. בוש יצא השבוע, בעיצומו של החג המציין את גילוי
אמריקה באוקטובר 1492(“יום קולומבוס”), למהלך שיקבע את מסלולה
של ארצו בשנים הקרובות, וכבדרך אגב גם את מאזנו של הנשיא ואת
סיכוייו לנצח בבחירות .2004 כידוע לו מניסיון משפחתי, הצלחה
במהלך זה לא תבטיח לו תקופת כהונה שנייה; אבל לאי-הצלחה יהיו
תוצאות קשות למעמדה העולמי של מעצמת העל היחידה. את בוש תדריך
סיסמתו של המבצע הקודם שנוהל מטקסס, תיזמור שיגורן של חלליות
“אפולו” לירח: “כישלון אינו אופציה”.

בוש ושריו מיהרו להכות את הספקנים בנשקם-הם, בהיותם ראשוני
האומרים שהמערכה נגד הטרור תתמשך לאטה, שלא יהיו בה ניצחונות
פשוטים ומרהיבים ושצפויים בה גם פיגועים נוספים, העלולים להפיל
חללים אמריקאים לרוב. המסקנה מהערכת מצב מפוכחת זו אינה כניעה
תבוסנית, אלא דבקות במלחמת חורמה. הדור של מלחמת וייטנאם גדל
על תמונת רצח קנדי. הדור של המלחמה הזאת יתחיל את הספירה
בתמונת המפץ הנורא של מגדלי התאומים. שר ההגנה דונלד ראמספלד,
שהיה טייס קרב בשנות ה-50 ופוליטיקאי בשנות ה-60 וה-,70 דיבר
על ההקבלה למלחמה הקרה. זו תהיה המלחמה המרה, ובעיני ראמספלד
ועמיתיו – כרגע גם בעיני אותם תשעה מכל עשרה אמריקאים, המצדדים
במדיניות נשיאם בסקרי דעת הקהל – זו מלחמה לחיים או למוות.

קולומבוס, שבסך הכל רצה להגיע להודו בשלום, נאלץ להסב את פניו
לאחור ולהפליג לאסיה.

שלא כבמלחמה הקרה, בין שתי מעצמות גרעיניות, גרמה לכך עובדה
פשוטה וחד משמעית: המלחמה החלה במפלה איומה, באסון המוני, לא
בתרגיל אקדמי של חישוב התועלת היחסית שבמהלומה על היריב. אין
צורך לנחש מה יקרה אם טרוריסטים ידהירו מטוסי נוסעים לתוך
מגדלים המאוכלסים באלפים; זה כבר קרה. הפלפול בדבר פצצה
מתקתקת, ומתי ראוי להשכים ולהרוג את מי שנושא אותה ואת מי
שמעליו בשרשרת, מיותר, כאשר התקתוק הסתיים והפצצה הרגה. 6,000
לכך התכוון המחוקק בדברו על ודאות קרובה לפגיעה ממשית.

זו שעתה של הדמוקרטיה המתגוננת, והיא שוחרת חופש, גם בכינויו
של המבצע הצבאי, אך בלי להתבלבל בדירוג הערכים – היא מקדימה
חיים לחירות, ממש לפי הסדר שהנציח תומאס ג'פרסון בהצהרת
העצמאות. אלופת זכויות האדם והאזרח, שאין בה תעודת זהות מחשש
לעריצות השלטון המרכזי, אינה מהססת להגביל חירויות תנועה בשעת
חירום זו.

ברוח הדין הבינלאומי ופעולות צה”ל בשטחים, מבטיחים בוש
וראמספלד לפעול “בהקשר ובמידה”, אבל אין לטעות בהם – הם לא
יבחלו באמצעים כדי לנצח במלחמה. אחד מאמצעים אלה, גם הוא הד
לתקופת המלחמה הקרה, הוא חיבוק רודנים מקומיים, מושארף בפקיסטן
וקארימוב באוזבקיסטן, השולטים במודיעין, בסיסים ונתיבי גישה.
זו עסקה עם השטן, בתנאי שבאמת יהיה שטן – אנחנו נעלים עין
מהסתירה שבין מליצות הדמוקרטיה שבפינו לבין המציאות אצלך, ואתה
תדכא את יריביך, העוינים גם אותנו.

מכאן גם החשש מפני תהפוכה במדינות כסעודיה ומצרים – מעצמות נפט
או צבא העלולות לפנות נגד אמריקה, כאיראן בשעתה, אם ייפול
המשטר. מנגד, בתום המלחמה תהיה שעת כושר להשגת הסדר סופי
לסכסוך ישראל-פלשתין. לסופיות שדרש ברק, כמחיר הנסיגה לקווי
ההסדר, תהיה עדנה מחודשת: בעולם שלאחר המלחמה המרה לא יהיה
מקום לסעיפי מילוט, שיאפשרו לצדדים להפעיל טרור במקצה שיפורים
של הישגים מדיניים.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315167096~~~34&SiteName=hayadan