מחקר תיאורטי מציע דרך לחפש כדורי דייסון, ולו גם חלקיים, המעידים על שימוש שלהם לייצור אנרגיה מחורים שחורים על ידי תרבות חוצנית מתקדמת. עד כה טרם התגלה מבנה כזה
חורים שחורים הם יותר מרק עצמים מסיביים שבולעים כל דבר סביבם – הם גם מקורות אנרגיה מהגדולים והיציבים ביותר ביקום. לכן יהיה להם ערך רב לציוויליזציה מהסוג שצריך כמויות עצומות של אנרגיה, כגון ציוויליזציה מסוג 2 בסולם קרדשב. אבל כדי לנצל את כל האנרגיה הזאת, הציוויליזציה תצטרך להקיף את כל החור השחור במשהו שיוכל ללכוד את האנרגיה שהוא פולט.
אחד הפתרונות הפוטנציאליים הוא כדור דייסון — סוג של מגה פרויקט הנדסי כוכבי שעוטף כוכב (או במקרה הזה, חור שחור) שלם במעטפת מלאכותית שלוכדת את כל האנרגיה שהעצם שבמרכזה פולט. אבל גם אם הוא יצליח ללכוד את כל האנרגיה שהחור השחור פולט, הכדור עצמו עדיין יסבול מהפסד חום. ובגלל הפסד החום הזה נוכל לראות אותו, לפי מחקר חדש שפרסם צוות בינ”ל שמובילים חוקרים באוניברסיטה הלאומית צינג הואה בטאיוואן.
אף מבנה כזה לא התגלה עדיין, כמובן. אבל המאמר מוכיח שאפשר לעשות זאת, למרות שאור נראה לא מצליח לעבור את פני הכדור והמוניטין של חורים שחורים כבולעי אור ולא מקורות אור. כדי להבין איך נגלה מערכת כזאת, יועיל להבין תחילה מה המערכת הזאת תתוכנן לעשות.
המחברים חוקרים שישה מקורות אנרגיה שונים שכדור דייסון פוטנציאלי יוכל לאסוף סביב חור שחור: קרינת הרקע הקוסמית שנמצאת בכל מקום (שתשטוף את הכדור בכל מקום שימוקם), קרינת הוקינג של החור השחור, דיסקת הספיחה שלו, ספיחת בונדי, העטרה שלו והסילונים היחסיותיים.
חלק ממקורות האנרגיה האלה הרבה יותר עוצמתיים מהאחרים, והאנרגיה מדיסקת הספיחה של החור השחור מובילה את החבורה מבחינת לכידות האנרגיה הפוטנציאליות. סוגים אחרים של אנרגיה יחייבו אתגרים הנדסיים שונים לגמרי, כמו לכידת האנרגיה הקינטית של הסילונים היחסיותיים שנפלטים מהקטבים של החור השחור. הגודל הוא כמובן גורם חשוב בכמות האנרגיה שהחורים השחורים האלה פולטים. המחברים מתמקדים בעיקר בחורים שחורים כוכביים כנקודת השוואה טובה מול מקורות אנרגיה פוטנציאליים אחרים. בגודל הזה, דיסקת הספיחה לבדה תספק פי כמה מאות מתפוקת האנרגיה של כוכב מהסדרה הראשית.
זאת עבודה תיאורטית שימושית, אבל אין עדיין הוכחות כמובן שמבנה כזה קיים – הפרדוקס של פרמי עדיין תקף. אבל לאור כל הנתונים שאנחנו כבר אוספים מכל הטלסקופים האלה, יהיה מעניין לעבור עליהם עוד פעם ולבדוק האם יש במקרה חום שנפלט ממקום שבו הוא לא צפוי. שווה להקדיש את הזמן כדי לפחות לחפש את התגלית שיכולה להיות פורצת דרך במהותה.
3 תגובות
מספר הרהורים בנושא
1. מספר פלנטות חייזריות בגלקסיה וביקום, קטן מאוד, כי יש מעט מאוד מערכות שמש מתאימות.
2. אני מעריך שאין אינטליגנציות חייזרים מתקדמות הרבה יותר משלנו , כי מחלות ,יריבויות, אסונות, ימנעו מהם להתפתח הרבה יותר.
3. במקום לייצר “כדור דייסון”, אפשר פשוט לעבור לפלנטה אחרת שמתאימה, וליישב אותה
4. זו דעתי, ואין לי הוכחות.
ההנחה כי תרבות מתקדמת מספיק לניצול חורים שחורים תעשה זאת באמצעים המובנים לנו היא ילדותית. הפקת והעברת אנרגייה יכולה להתבצע בהמון צורות שאנחנו אפילו לא מסוגלים לדמיין, בגלל מגבלה טכנולוגית או אפילו מגבלה מהותית הקשורה לצורת הקיום שלנו ,המוגבלת מאד ביחס לכל מה שקיים ביקום. זה כמו שבט קדמוני שמחפש עדויות לקיום אנשים בסביבה לפי עשן מדורות ולהקות שחפים שחגות מעל שאריות האוכל שלהם. אפשר להסתכל מעל מנהטן ולהגיע למסקנה שאין שם אנשים.
עד כמה שזה נשמע מופרך אי אפשר לפסול את האופציה שקוואזרים הם בכלל חורים שחורים שהודלקו/הופעלו באופן יזום (ע”י הזרמת חומר אל החור השחור) והם למעשה תחנות כח עצומות של תרבות כזאת.
זה המקום להזכיר את ספרי המד”ב “טבעת כארון” ו-“הכדור שנופץ” של רוג’ר מקברייד אלן, שעוסקים במפגש (המזעזע) של האנושות בציוויליזציה (אם אפשר לקרוא לזה כך) שמשתמשת בכדורי דייסון.
אבל אני פחות מתרשם מכדורי דייסון, אני דווקא הייתי רוצה לראות את האנושות מטה כוכבי נוייטרונים ממסלולם ומטיחה אותם זה בזה כדי להפיק אי אלו מסות שמש של חומרים כבדים, שיוכלו לספק חומר לכמה כדורי דייסון שרק צריכים. ואולי גם להשתמש בחור השחור שיווצר כדי לבנות סביבו כדור דייסון.