טיפול פסיכותרפי שבו המטפל מציע גם פרשנויות להתנהגות מסייע יותר להפחתת דיכאון בקרב מטופלים שמתקשים לנהל מערכות יחסים
במשך חמישה עשורים מראים מחקרים רבים כי פסיכותרפיה מסייעת רק לכ-50% מהמטופלים, והדבר נכון בעיקר כשמדובר במטופלי דיכאון קליני. יעילותה של הפסיכותרפיה נבחנת בדרכים אחדות, ובהן: הפחתת או היעלמות התסמינים של הבעיה הנפשית והעלייה ברווחה, בשביעות הרצון מהחיים ובהערכה העצמית.
פרופ’ סיגל זלכה-מנו, פסיכולוגית קלינית מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, חוקרת את הטיפול הפסיכותרפי כדי להבין מדוע הוא מסייע למטופלים מסוימים ולא לאחרים, ועד כמה אפשר להשפיע על כך. “יעילות הטיפול הפסיכותרפי”, היא אומרת, “תלויה במגוון גורמים, ובהם אופיו של המטופל. ייתכן שאם נעשה התאמות נכונות בטיפול, אם נבין איזה טיפול מתאים לכל מטופל, נצליח להשיג יותר מ-50% יעילות. מחקרינו תומכים בכך”.
במחקרם האחרון, שנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, ביקשו פרופ’ זלכה-מנו וצוותה לבחון התאמת טיפול פסיכותרפי על בסיס סגנון ההתקשרות של המטופל. תיאוריית ההתקשרות, שפיתח הפסיכואנליטיקאי הבריטי ג’ון בולבי בשנים 1982-1969, עוסקת בקשר הורה-ילד בשנות החיים הראשונות כבסיס למערכות היחסים של האדם ותפיסותיו ביחס לעצמו ולעולם. היא נחשבת לאחת התיאוריות הפסיכולוגיות המשפיעות ביותר ב-50 השנים האחרונות. לפיה, קיימים כמה סגנונות התקשרות, וההבחנה השכיחה ביותר היא בין התקשרות בטוחה ללא בטוחה (שנחלקת לשני סוגים עיקריים: חרדה או נמנעת).
בעלי סגנון התקשרות בטוחה מנהלים קשרים הדוקים וממושכים שמתאפיינים באמון רב. הם חשים בנוח במערכות יחסים, אינם חוששים מנטישה, בעלי הערכה עצמית גבוהה, חברותיים, פתוחים, יוצרים קשרים חדשים בקלות, סומכים על האחר ויפנו אליו בעת מצוקה. לעומתם בעלי התקשרות לא בטוחה-חרדה עשויים לחפש אינטימיות אך פוחדים מנטישה ויכולים לפתח תלות, אובססיה, קנאה וחוסר יציבות רגשית. בעלי התקשרות לא בטוחה-נמנעת חוששים מאוד מאינטימיות ונמנעים ממנה, לא נותנים אמון באחרים וסומכים רק על עצמם, גם בעת מצוקה.
המחקר של פרופ’ זלכה-מנו וצוותה כלל 100 מטופלים שאובחנו בדיכאון קליני. סגנון ההתקשרות שלהם זוהה באמצעות שאלונים שבהם נשאלו למשל עד כמה הם פונים לאחרים לקבלת תמיכה ועזרה / חוששים שהם לא אהובים / סומכים רק על עצמם. פרופ’ זלכה-מנו: “התמקדנו בסגנון ההתקשרות כיוון שמטופל נמנע או חרד, לרוב לא מאמין שהמטפל יצליח לעזור לו, מפתח פחד נטישה ותלות, ולא מסתייע בטיפול. שיערנו שאם המטפל דווקא ישמור על מרחב התבוננות ויספק חוויה רגשית מעט מרוחקת (כלומר יעניק גם פרשנויות למצבו של המטופל ולא יבטא רק קרבה ותמיכה), הוא יגביר את יעילות הטיפול. בדרך כלל מטפלים מתקרבים מאוד לבעלי התקשרות לא בטוחה כיוון שהם תובעים זאת. כאן ניסינו ליצור חוויה אחרת, מתקנת. זאת כדי לעזור למטופל להבין שהוא יכול לבטוח באדם גם אם הוא פחות קרוב אליו רגשית ברגע נתון”.
במסגרת המחקר מטופלים בעלי התקשרות בטוחה ולא בטוחה (חרדה או נמנעת) קיבלו במשך 16 שבועות אחד משני טיפולים: טיפול שבו המטפל תומך בהם ומחזק אותם ולכן נחווה כמאוד קרוב, או טיפול שבו המטפל תומך בהם אבל גם שומר על מרחב התבוננות ומציע פרשנויות אפשריות להתנהגות, מחשבות ורגשות (מה שעלול להוביל למרחק רגשי מסוים). לאחר מכן המטופלים רואיינו, מילאו שאלונים קליניים, כתבו יומנים דיגיטליים שבהם תיארו את הרגשתם, עברו בדיקות הורמונליות (למשל של רמת ההורמון אוקסיטוצין שמופרש בעת אינטראקציה חברתית חיובית ושל ההורמון קורטיזול שמופרש בעת דחק), הבעות הפנים שלהם נותחו במעבדה (למשל עד כמה הם מביעים שמחה) ועוד. נמצא כי הטיפול שמשלב תמיכה ומתן פרשנויות תרם הרבה יותר להפחתת תסמיני הדיכאון והיעלמותו ולהעלאת הרווחה הנפשית בקרב מטופלים עם התקשרות לא בטוחה-חרדה, בהתאם להשערות המחקר.
פרופ’ זלכה-מנו מספקת דוגמה ממחישה: “אשה צעירה בדיכאון קליני שמתקשה למצוא זוגיות כיוון שלאחר כל דייט היא חשה דחויה ולא מניחה לבחור שהכירה (לדוגמה מתקשרת ומסמסת לו שוב ושוב) ומבהילה אותו, או שהיא חשה חוסר ביטחון וקנאה קיצוניים במערכות יחסים; צעירה כזאת מצפה לקרבה רגשית גדולה מצד המטפל ומפתחת בו תלות. אך כאשר המטפל שמר על מרחב התבוננות ומרחק רגשי וסייע לה יותר באמצעות פירוש התנהגויותיה – תסמיני הדיכאון פחתו והיא התנסתה במערכת יחסים מסוג חדש שבה חשה ביטחון למרות הריחוק הרגעי. כלומר, המטפל הגביר את רווחתה הנפשית וגרם לה להבין שקיימים סוגי קשרים נוספים, שיכולים להיות משמעותיים ובריאים יותר עבורה”.
מחקר נוסף של פרופ’ זלכה-מנו וצוותה, שעדיין מתנהל, מבקש לבדוק אם מטופלי דיכאון קליני ירוויחו יותר מטיפול שמדגיש את חוזקותיהם או מטיפול שמנסה לתקן את חולשותיהם. עדיין אין תוצאות אך לדברי פרופ’ זלכה-מנו, “ההשערה היא שכאשר הברית בין המטפל למטופל טובה אפשר להתמקד בחולשות, וכשהיא לא טובה – עדיף להתמקד בחוזקות”.
החיים עצמם:
פרופ’ סיגל זלכה-מנו, נשואה לרועי (רופא בכיר באיכילוב), אם לשני ילדים (דניאל – 10 ורוני – 6), מתגוררת בזכרון יעקב, וחובבת ספורט אתגרי (כגון רכיבה על אופני שטח).
עוד בנושא באתר הידען:
- לצלוח את התעלה: כיצד פועלת המולקולה הכי מבטיחה כיום לטיפול בדיכאון?
- גילויים חדשים על מבנה ותפקוד תאים במוח יובילו לתרופות יעילות יותר נגד דיכאון
- משבר הקורונה הביא להחרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון
- חוקרים מהאוניברסיטה העברית גילו כי התנוונות תאי מערכת החיסון במח מובילה להתפתחות הדיכאון
- דיכאון, סוכרת ומה שביניהם
