למרות שהסיכוי לפגיעה ישירה של פסולת חלל בבני אדם או רכוש על פני כדור הארץ נמוך יחסית, הסיכון הולך וגדל ככל שיותר ויותר עצמים מושלכים למסלול סביב כדור הארץ. מדענים וחוקרי חלל קוראים לפעולה בינלאומית מתואמת כדי לטפל בבעיה ולמנוע תרחישים קטסטרופליים בעתיד
לפני שלוש שנים, אסטרונאוטים השליכו את פריט הזבל הגדול ביותר שאי פעם נזרק מתחנת החלל הבינלאומית. כעת, חלק ממנו חדר דרך בית בנאפולי, פלורידה.
ב-8 במרץ 2024 נכנס לאטמוספירה משטח כבד עמוס בסוללות ניקל-מימן משומשות, שכונה Exposed Pallet 9 (EP9), הוא החל ליפול מעל מפרץ מקסיקו לאחר ששהה בחלל במשך שלוש שנים. EP9 שוגר לתחנת החלל הבינלאומית בשנת 2020, אך עקב סיבוכים לוגיסטיים נאלצו האסטרונאוטים לזרוק אותו לחלל בשנת 2021. בחודש מארס 2024 פגע חלק ממנו בביתו של אלחנדרו אוטרו בעיר נאפלס, פלורידה. הגליל חדר דרך הגג, התקרה והרצפה של הבית. לאחר בדיקה מעמיקה, אישרה נאס”א כי מדובר בעמוד תמיכה מציוד התמיכה ששימש להרכבת הסוללות על EP9.
מומחים מעריכים כי יותר מ-130 רסיסים שרדו את הכניסה מחדש לאטמוספירה והגיעו לפני השטח של כדור הארץ. טוביאס ליפס, מנכ”ל חברת Hyperschall Technologie Göttingen, ציין כי מרבית הרסיסים הם גלילים העשויים מסגסוגת ניקל-כרום, המשמשת ביישומי תעופה וחלל.
מארק סאנדל, שקבוצתו אירחה לאחרונה סימפוזיון על האיומים שמציבה פסולת מסלולית, אמר: “אני לא חושב שזו הגזמה לומר שזו האיום הגדול ביותר הקיים על השימוש של האנושות בחלל החיצון, שאנחנו מזהמים את המסלולים במידה כזו שעלול להיות קשה להשתמש בהם בכלל.”
הוא אופטימי מאוד לגבי האפשרות ששינויים בחוק ובמדיניות יכולים להפחית או לחסל את האיומים על מערכות מבוססות-מסלול. “כולנו תלויים כל כך בתשתיות החלל במגוון דרכים שונות,” אמר.
אירוע זה מעלה שאלות משפטיות מורכבות לגבי אחריות וחבות על נזקים הנגרמים על ידי עצמים חלליים. לפי אמנת האו”ם בדבר חבות בינלאומית לנזקים הנגרמים על ידי עצמים חלליים, המדינה השולחת אחראית לנזקים שגורמים עצמים חלליים ששיגרה על פני כדור הארץ. במקרה של EP9, הסוללות שייכות לנאס”א, אך הן חוברו למשטח ששוגר על ידי סוכנות החלל היפנית (JAXA), מה שמסבך את הקביעה של האחריות המשפטית.
למרות שהסיכוי לפגיעה ישירה של פסולת חלל בבני אדם או רכוש על פני כדור הארץ נמוך יחסית, הסיכון הולך וגדל ככל שיותר ויותר עצמים מושלכים למסלול סביב כדור הארץ. מדענים וחוקרי חלל קוראים לפעולה בינלאומית מתואמת כדי לטפל בבעיה ולמנוע תרחישים קטסטרופליים בעתיד.
מומחים מזהירים כי איומים מפסולת מסלולית שתתרסק על כדטר הארץ הם ממשיים וצפויים לגדול, שכן מערכות חלל רבות יותר מוצבות במסלול נמוך סביב כדור הארץ. חברות תעופה וחלל רבות מאמצות גישה של “עיצוב להתפוררות” עבור הרכיבים שלהן, כדי להבטיח שאם החלקים ייכנסו מחדש לאטמוספירה, הם ישרפו בגובה רב. אולם, מומחים מסוימים רואים בכך נוהג בעייתי במקרה הטוב.
אחת הגישות המוצעות היא פיתוח טכנולוגיות לניקוי פסולת חלל, כגון לוויינים ייעודיים שיכולים ללכוד ולהסיר עצמים משוטטים ממסלול. גישה אחרת היא הידוק הרגולציה והתקינה לגבי השלכת עצמים לחלל, ודרישה מחברות וסוכנויות חלל לתכנן מראש דרכים בטוחות ומבוקרות להוציא מכלל שימוש לוויינים ומשגרים לאחר סיום משימותיהם.
מוריבה ג’ה, מומחה במעקב וניהול פסולת חלל באוניברסיטת טקסס באוסטין, מדגיש כי השלכת פסולת למסלול נמוך סביב כדור הארץ בתקווה שהיא “תיכנס מחדש באופן טבעי” לאטמוספירה “אינה שיטת סילוק אחראית אלא מעשה של נטישה”. כניסה מחדש לא מבוקרת “אינה אחראית מעצם טבעה בשל הסיכונים הפוטנציאליים שהיא מהווה לחיים ולרכוש על פני כדור הארץ”, אומר ג’ה בראיון לרשת NPR.
נאס”א הודיעה כי תבצע חקירה מפורטת של אירוע השלכת הפסולת והכניסה שלו לאטמוספירה כדי לקבוע את הסיבה לשרידות של אותו רכיב ולעדכן מודלים ניתוחיים לפי הדרך.
למרות שפגיעת עצמי חלל בבתים על פני כדור הארץ היא תופעה נדירה יחסית, המקרה של משפחת אוטרו מדגיש את הצורך הגובר לטפל בבעיית הפסולת המצטברת בחלל. נכון לעכשיו, ארצות הברית עוקבת אחר קרוב ל-45,000 עצמים במסלול סביב כדור הארץ, מתוכם כ-18,800 פריטי פסולת חלל, על פי Space-Track.org, אתר האינטרנט הציבורי של פיקוד החלל האמריקני.
גם תחנת החלל הבינלאומית עצמה, שגודלה כמגרש פוטבול אמריקני, נמצאת בתהליכי תכנון “יציאה ממסלול” ככל שהיא מתקרבת לסוף חייה השימושיים לאחר יותר משני עשורים של נוכחות אנושית רציפה. נאס”א אומרת כי התחנה תישאר פעילה לפחות עד 2030, והיא מתכננת “חזרה מבוקרת לאטמוספירה, שמכוונת לאזור מרוחק ולא מיושב באוקיינוס.”
לדברי המומחים, ככל שהאנושות ממשיכה לחקור ולנצל את החלל, חיוני שנפעל בצורה אחראית ומקיימת כדי להגן על הסביבה המסלולית השברירית שלנו. זה יידרש שיתוף פעולה בין ממשלות, תעשיות וקהילה אקדמית כדי למצוא פתרונות חדשניים ולהטמיע פרקטיקות בטוחות וברות-קיימא בפעילויות החלל שלנו.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
הכל אנחנו מטנפים באנוכיות ועיוורון, גם את החלל. עדיף שהאנושות תפסיק תתקיים.