פג תוקפו של החוק האוסר שיבוט בני אדם בישראל * יו”ר ועדת המדע מתנגדת לשיבוט כליל

חילוקי דעות התגלעו בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה בשאלה האם יש להאריך את תוקפו לתקופה קצובה נוספת או שמא לחוקק חוק שאינו מוגבל בזמן

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/shibut231103.html

הודעת וועדת המדע

החוק האוסר שיבוט בני אדם בישראל – חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), 1999 – עומד לפוג בחודש ינואר 2004 ובשל כך התכנסה ב-12/11/03 ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בראשותה של ח”כ מלי פולישוק-בלוך (שינוי), לבחון את הצורך בהארכת תוקפו. יצוין, כי החוק קבע תקופה קצובה של חמש שנים שבה לא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם, מתוך מחשבה כי הדיון הציבורי נמצא עדיין בראשיתו וטרם גובשה עמדה אחידה מבחינה רפואית, משפטית מוסרית ועוד.

העולם המדעי והרפואי עושה הבחנה ברורה בין שיבוט לרבייה, אשר נועד ליצור טרום עובר שיושתל ברחם האישה, הזהה לחלוטין מבחינה גנטית לאדם אחר, לבין שיבוט למטרות מחקר בסיסי ומחקר רפואי-יישומי, בו אין השרשה של העוברים ברחם. באמצעות טכניקה זו קיימת אפשרות להפיק תאי גזע עובריים למחקר, תאי גזע בעלי פוטנציאל להתפתחות כרקמות ואיברים להשתלה – ”מחקר טרפויטי”. היתרון הגדול של תאי גזע שהופקו משיבוט, להבדיל מהפקתם מביציות מופרות שהוקפאו, נעוץ באפשרות לגדל רקמות שמותאמות גנטית לאדם שנזקק להן (כך למשל תיעלם התופעה של דחיית איברים לאחר השתלה).

ח”כ פולישוק –בלוך: ”בחוק כפי שהוא היום יש יותר מדי פרצות, ועל כן יש להכניס בו תיקונים. יש לעשות הבחנה בחוק בין שיבוט תאי גזע לשיבוט לצורך רבייה”. בהתייחס לדבריו של פרופ` בולסלב גולדמן, מנהל המכון הגנטי ומנהל בי”ח תל השומר ויו”ר ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם, אשר טען כי תיקון בחוק עלול לפגוע בהתפתחות המחקר הרפואי, הצביעה ח”כ פולישוק-בלוך על כך כי אמנם כל מחקר רפואי אמור להיות מאושר על ידי ועדת הלסינקי, אך לאחר אישורו לא קיים מעקב אחריו. ”תראו למשל מה קרה בפרשת רמדיה”, אמרה יו”ר הוועדה, ”סמכנו על אחרים, על היושר שלהם, ושני תינוקות מתו. אנו חייבים לסמוך רק על עצמנו ועלינו לשאוף ליותר טוב, גם בחוק הזה”.

לקראת סיומו של תוקף החוק, דנה היום הוועדה בשאלה הקרדינלית, האם יש להאריך את תוקפו לתקופה קצובה נוספת, אולי בתיקונים מסוימים, או שמא יש לחוקק חוק שלא יהיה מוגבל בזמן.
עו”ד גלי בן אור ממשרד המשפטים, אשר ליוותה את החוק מרגע התגבשותו, ציינה כי דווקא הגבלתו לתקופה מסוימת יש בה כוח רב. ”עובדה זו מכריחה אותנו לבדוק עצמנו מחדש כל כמה זמן”, אמרה.

פרופ` אסא כשר, אשר הציג את הפן האתי והמוסרי של החוק, ציין כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם אשר הכניסה את עקרונות הלסינקי לתוך הדין. ”הספרות הפילוסופית מתכנסת לתוך עמדה אשר אינה רואה פגם מוסרי בטכנולוגיה הזו. כל הנימוקים המוסריים לא חזקים מספיק כדי לשכנע אותנו שצריך לעצור את המחקר. העמדה הישראלית ייחודית והתפתחה הסכמה רחבה, אם כי לא כללית, אך אין לכפוף את הגב לעמדה יותר רווחת באירופה”, אמר פרופ` כשר והוסיף: ”אני מסתכל בתימהון על משרד החוץ שאינו מייצג באו”ם את ההסכמה הרווחת הזו. אני בעד המורטוריום (פרק זמן קצוב, ד”ב) ובעד ההבחנה בין הולדה לבין פיתוח תאי גזע. אסור להפריע למחקר הרפואי בשאלות שאין להן שום פתרון אחר”.
הרב ד”ר יגאל שפרן, ראש המחלקה לרפואה והלכה ברבנות ירושלים, אמר כי ”מבחינת ההלכה אין שום התנגשות בין שיבוט תאי הגזע לכלל הלכתי כלשהו”.
ד”ר כרמל שלו, מנהלת היחידה לאתיקה ולזכויות בריאות במכון ”גרטנר” בבי”ח תל השומר: ”החוק מאוד עמום. אין בו איסור על מחקר בסיסי, על מחקר יישומי, אין איסור להשתלת עובר ועוד”. אמנם קיים קונסנסוס לגבי איסור שיבוט למטרות רבייה, אך לדברי ד”ר שלו יש לקבוע איסור זמני גם על המחקר לשיבוט.
הוועדה החליטה כי תתכנס בקרוב לדיון נוסף בנושא, אחרי שכל אחד מן המומחים יגבש את הצעותיו לגבי התיקונים הרצויים בחוק, ותקבל החלטה. בהתייחס לעמדה הרווחת אשר הושמעה בישיבה כי רצוי שהחוק יהיה לתקופה מוגבלת בלבד, אמרה ח”כ פולישוק-בלוך: ”יש לעשות הבחנה בתוך החוק בין חלק שיהיה קבוע לבין חלק שיהיה לזמן קצוב בלבד. יש כאן פתח להליכה למקומות שאף אחד מאתנו לא רוצה להגיע אליהם, מחקרים שאנחנו לא יודעים מה קורה איתם לאחר אישורם. כשאנחנו רואים לאיזה שפל מדרגה התדרדרה החברה הישראלית מבחינה מוסרית, כאשר יש בינינו אנשים שפלים שמוכרים נשים לשפחות מין, סוחרים בבני אדם בוגרים ולא בעוברים חסרי דעה, אני אומרת בפה מלא שאני לא סומכת על הגזע הישראלי. ובכל מקרה גם חוק ניתן לשנות, אפילו את חוקי היסוד”.

המומחים הופתעו לגלות: יש מי שחושב שחוק השיבוט צריך להיות מחמיר יותר

מאת תמרה טראובמן

חוק השיבוט הישראלי מטיל איסור זמני בלבד על שיבוט בני אדם ולא מתייחס כלל לשיבוט עוברים לצורכי מחקר. כעת מועלית יוזמה להחמרתו, בניגוד לדעת רבים בממסד המדעי

לפני כשבועיים התקיים בוועדת המדע של הכנסת דיון בחוק השיבוט. בדיון השתתפו יועצים משפטיים של משרדי הבריאות, המשפטים והחוץ, מדענים, רופאים ואתיקאים. מרביתם הגיעו לישיבה בחושבם כי החוק הקיים – שאסר על שיבוט בני אדם לתקופה של חמש שנים, שתסתיים בינואר, ומנוסח בלשון עמומה – יוארך אוטומטית לתקופה נוספת. אך להפתעתם יו”ר הוועדה, ח”כ מלי פולישוק (שינוי), קראה לערוך שינוי מהותי בחוק. היא טענה כי הוא אינו מקיף דיו וכי יש לשנותו כך שיאסור שיבוט בני אדם באופן קבוע ויאסור זמנית לשבט עוברים למטרות מחקר.

אפשר להבין מדוע משתתפי הדיון הופתעו מעמדתה של יו”ר ועדת המדע. הגישה ששלטה עד כה ללא עוררין בעמדת הממסד בישראל רואה בשיבוט תינוקות אמצעי עתידי לגיטימי להבאת ילדים לעולם – כדי לענות על בעייתם של זוגות עקרים שאינם יכולים להיות הורים בשיטות ההפריה הקיימות. ההתנגדות לשיבוט כיום היא זמנית ומוסברת בחוסר יעילותה של שיטת השיבוט הקיימת ובשיעורם הגבוה של בעלי חיים משובטים הנולדים עם מומים מולדים. שיבוט עוברים שישמשו למחקר נתפש כהתקדמות מדעית רצויה, שתוביל לפיתוח סוגי ריפוי חדשים.

אך לדברי פולישוק, “החוק צריך לעבור שינוי לחומרה. אנחנו רואים שבמקומות רבים בעולם יש החמרה כזאת. גם אם הכוונות של מכוני המחקר ובתי החולים הן טהורות ומכוונות רק לריפוי, לא כל הגורמים חושבים ככה. הנזק שעשוי להיווצר בתהליך הזה הוא בלתי הפיך. החוק כפי שהוא מנוסח היום אמנם אוסר על שיבוט אדם שלם, אך יש יותר מדי פרצות שמאפשרות להגיע כמעט עד אדם שלם – ואת זה צריך למנוע”.

בכל הנוגע לשיבוט, המצב בישראל הוא מהפרוצים בעולם: מצד אחד, יש יכולת טכנולוגית מתקדמת ומחקר ענף בעוברים; מצד אחר, החוק האוסר שיבוט הוא עמום ואין גוף שמפקח על ניסויים בעוברים לאחר שאושרו. עם זאת, ככל הידוע, אין כעת בישראל מעבדה העושה ניסויים בשיבוט.

החוק הקיים מטיל איסור על שיבוט בני אדם, אך כדי שהוא לא יפריע להתקדמות המחקר המדעי הוגבל תוקפו לחמש שנים. המשמעות של הארכת המורטוריום בנוסחו הקיים היא שברגע שהטכנולוגיה תאפשר זאת, זוגות ישראלים יוכלו להתחיל לשכפל ילדים כאמצעי פריון נוסף.

המורטוריום על שיבוט מנוגד למגמה הרווחת במדינות המערב, המטילה איסור קבוע ובלתי תלוי בזמן על השיבוט. בנוסף, החוק הישראלי כלל אינו מתייחס לשיבוט למטרות מחקר – שיבוט של עוברים וגידולם עד גיל ימים אחדים לצורך הפקת תאי גזע וחקר שלבי ההתפתחות הראשונים של העובר. מדענים, רופאים וחברות ביוטכנולוגיה מנסים במרץ לקדם את התרתו של שיבוט מסוג זה.

ביסודם של המורטוריום ושל האיסור הקבוע עומדות תפישות מוסריות שונות. התומכים במורטוריום אינם רואים בעיה מוסרית בשיבוט. לעומתם, התומכים באיסור קבוע סבורים כי בשיבוט אדם יש בעיה אינהרנטית. הם אינם רואים בשכפול גנטי של אנשים התקדמות במחקר אלא יוהרה ופגיעה בכבוד האדם.

פרופ' אסא כשר, ראש הקתדרה לאתיקה מקצועית באוניברסיטת תל אביב, טען בדיון בוועדת המדע כי השיבוט אינו מציב שום בעיה מוסרית. “הספרות הפילוסופית מתכנסת לתוך עמדה אשר אינה רואה פגם מוסרי בטכנולוגיה הזו”, טען כשר. “כל הנימוקים המוסריים לא חזקים מספיק כדי לשכנע אותנו שצריך לעצור את המחקר. העמדה הישראלית ייחודית, ואין לכפוף את הגב לעמדה הרווחת באירופה. אסור להפריע למחקר הרפואי בשאלות שאין להן שום פתרון אחר”.

מדענים ורופאים שהשתתפו בדיון טענו כי השינוי שמציעה פולישוק, או כל שינוי אחר בחוק, מסוכן. פרופ' בולסלב גולדמן, מנהל המכון הגנטי בבית החולים שיבא ויו”ר ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם, טען כי תיקון בחוק עלול לפגוע בהתפתחות המחקר הביו-רפואי. פרופ' רמי רחמימוב, ביולוג מהאוניברסיטה העברית והמדען הראשי של משרד הבריאות, טען גם הוא כי שינויים בחוק יפגעו בחופש המדע ויכניסו “אלמנטים שיפגעו בצורה מהותית ביותר בריפוי העם”.

פולישוק אומרת שאין לה כל כוונה לפגוע בהתפתחות המחקר. “אני לא הולכת לחסל את המחקר הרפואי, אבל חושבת שאסור לאפשר מצב שאדם ייצור אדם בצלמו”, היא אומרת. “יש גם להכניס בחוק שינויים שידאגו לנשים שמהן נלקחות ביציות. אם החוק לא יהיה חד-משמעי ועם סנקציות חריפות, לא תהיה לו השפעה”.

לא כל המדענים מתנגדים לעמדתה של פולישוק. לדברי חגית מסר-ירון, פרופסורית להנדסת חשמל מאוניברסיטת תל אביב ועד לאחרונה המדענית הראשית של משרד המדע, איסור קבוע על שיבוט למטרות רבייה אינו פוגע בחופש המחקר. “אני חושבת שמטעים את הציבור בעניין הזה. אפשר להמשיך לחקור ולפתח תאי גזע עובריים גם בלי לשבט עוברים. ישנן שורות תאי גזע קיימות וניתן להפיק שורות חדשות מעוברים שהוכנו במסגרת טיפולי הפריה חוץ-גופית ונותרו ללא שימוש”. בנוגע לשיבוט למטרות הולדה אומרת פרופ' מסר-ירון: “שיבוט תינוקות אינו מדע כי אם יישום”.

ד”ר כרמל שלו, משפטנית ומנהלת היחידה לאתיקה וזכויות בריאות במכון גרטנר לחקר מדיניות בריאות, אמרה כי “החוק הקיים מאוד עמום. אין בו איסור על מחקר בסיסי ועל מחקר יישומי, אין איסור על השתלת עובר משובט ברחם ועוד. הוא גם אינו מספק הגנה לנשים שמהן נשאבות הביציות הדרושות לשיבוט. בנוסף לכך, השיבוט מעלה כמה שאלות עקרוניות. למשל, האם הוא מקדם את בריאות הציבור או שזו עוד טכנולוגיה יקרה לעשירים? שאלה אחרת קשורה לזכותו של הילד ל'עתיד פתוח': בכל סוגי הרבייה הקיימים כיום תינוקות נוצרים משילוב אקראי ובלתי צפוי של הגנים של האם והאב. בשיבוט, לעומת זאת, ההורה יכול לקבוע מראש מה יהיו הגנים של הילד שלו. יש חשש כי במצב כזה לא מדובר עוד בחירות ההולדה ובזכות להורות אלא בחירות ההשבחה ובזכות לעצב גנטית ילד”.

בשבועות הבאים אמורים להתקיים בוועדת המדע של הכנסת דיונים נוספים על חוק השיבוט. חברי הוועדה הם אריה אלדד מהאיחוד הלאומי, מיכאל איתן, לאה נס וגילה גמליאל מהליכוד, נסים זאב ויעקב מרגי מש”ס, עבד אל-מאלכ דהאמשה מרע”מ, מתן וילנאי ואופיר פינס מהעבודה, ג'מאל זחאלקה מבל”ד ויגאל יאסנוב ופולישוק משינוי. הדיון לפני שבועיים, בהשתתפות מומחים מתחומים שונים, היה אמור לסייע לחברי הכנסת לגבש את דעתם על השיבוט, אלא שפולישוק היתה חברת הכנסת היחידה שנכחה בו.

ידען השיבוט האנושי

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~693418222~~~111&SiteName=hayadan