ירידת המפלס מאפשרת לחוקרים לבודד, לתעד, ללמוד ולמדל את ההשלכות של פגיעת הגלים והסופות בחוף ויצירת קווי חוף ומצוקי חוף
בשנים האחרונות יורד מפלס האגם מדי שנה במטר עד 1.2 מטר. חוקרים ברחבי העולם מבקשים לדעת מהן ההשלכות של פגיעת הגלים והסופות על קווי חוף, כדי לצפות תהליכים ושינויים פתאומיים או צפויים בעקבות עליית מפלס פני הים. בים המלח מתקיימים תנאים נוחים לבחינת התופעה הזו – הסחיפה בחוף והשפעת הגלים מעצבות את קו החוף, ובעקבות ירידת המפלס השינויים הללו מכל עונה נשמרים יבשים. כך אפשר לקשר בינם לבין סופות וגלים שהתחוללו בכל שנה בעבר. שימור כזה אפשרי רק במקומות של ירידת מפלס דרמטית.
בחורף, מפלס ים המלח נשמר, פחות או יותר, מכיוון שהתאדות המים אינה משמעותית, בעוד שבעקבות הגשמים, נוספים מים. עם בוא הקיץ גוברת ההתאדות. עם ירידת מפלס קיצית זו, השפעת ההתחתרות בשנה הקודמת נותרת מעל לקו המים ובאופן זה ״מתקבעת״ והופכת לעדות קבועה בנוף לתהליכי ההתחתרות באותה שנה. כך, מדי שנה, עם ירידת המפלס, מתקבל קו חוף הולך ומעמיק שמתעד, מלמעלה למטה, את השפעות ההתחתרות לאורך השנים.
״ים המלח נותן לנו תיעוד מתמשך של התחתרות שיכולה לשמש לבחינת תהליכים דומים ברחבי העולם״, אומר פרופ׳ יהודה אנזל מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית מירושלים, שחוקר את תהליכי ההתחתרות בים המלח. ״מכיוון שהמפלס של ים המלח יורד, הוא לא הורס את ה׳עדות׳ מהשנה שחלפה אלא משאיר אותה יבשה ומאובנת ומאפשר לייצר את התיעוד הזה מדי שנה. כך אנחנו יודעים מה קורה בכל שנה ויכולים גם לקבוע את השנה והעונה הספציפית שבה נוצר קו החוף״.
ההצפה של 2003
כך למשל, בשנת 2003, שהיתה גשומה מהרגיל, עלה מפלס ים המלח ב-70 סנטימטר, בעקבות שחרור מים מהירמוך ומעט מהכנרת. זוהי עלייה משמעותית ביותר. כאשר השנה גשומה יש בעונת החורף גם רוחות רבות היוצרות סופות גלים בים המלח. התוצאה הייתה התחתרות של החוף מערבה. כלומר קו החוף נחתך באופן משמעותי, אל תוך היבשה ויצר מצוק חופי. המצוק שנוצר מהתחתרות זו, קיים עד היום מכיוון שהוא נמצא מעל לפני המים ואינו מושפע מתהליכי התחתרות חדשים יותר. המדענים לומדים מהנתונים האלה על תהליכים דומים בחופים במקומות אחרים בעולם.
הנתונים שפרופ׳ אנזל וחבריו אוספים הם בעלי השלכות תכנוניות וסביבתיות משמעותיות. ״ים המלח אומר לנו מה יקרה בשוליו, אם בעתיד מישהו יחליט לייצב את המפלס שלו בגובה אחד קבוע – תוכנית שמדברים בה במטרה למנוע את המשך הירידה של מפלס האגם. המשמעות היא שהגלים, בניגוד למצב שבו המפלס יורד בקביעות, ימשיכו ׳לעבוד׳ באותו הגובה כך שמעשית תהיה ׳אכילה׳ של קו החוף יותר ויותר קרוב לתשתיות״.
כדי לחקור את ההתחתרות, אוספים המדענים נתונים טופוגרפיים ברזולוציה של סנטימטרים. בעבר השתמשו המדענים, בהובלת ד”ר עמית מושקין, במכשיר לייזר שממפה את החוף ברזולוציה גבוהה מדי שנה. בשנים האחרונות צורפו למאמץ זה אנליזות שמבצע ד”ר רני קלבו על נתוני הלייזר המוטס של המכון הגיאולוגי. אמנם נתונים אלה הם ברזולוציה מעט מופחתת, אבל היתרון שלהם הוא בכיסוי רצועות חוף רחבות יותר. בנוסף, החוקרים מהמכון הגיאולוגי בראשות ד”ר נדב לנסקי מודדים את הגלים, הרוחות והזרמים בים המלח.
מבחינה זו, לים המלח יש יתרון נוסף למחקר על פני אתרים אחרים: ״בעולם האמיתי קשה מאוד לשלוט בתנאים הסביבתיים או למדוד אותם. זו לא מעבדה שבה שולטים לגמרי בתהליך. אבל בים המלח יש לנו שליטה רבה, שמאפשרת מדידות ברורות, מכיוון שהמפלס, העונתיות, משטר הרוח, הגלים והזרמים, ידועים״, אומר פרופ׳ אנזל.
תהליכי ההתחתרות נראים אחרת ובקצבים שונים בהתאם לחומר שממנו בנוי החוף ושעליו הם פועלים. בים המלח ישנם חופים שעשויים חלוקי אבן, ואזורים אחרים, שהם משטחי בוץ. קבוצת המחקר אמנם מודדת בחומרים שונים, אך בעיקר מתעניינת בגורמים המשפיעים על החוף – זאת מתוך הנחה שההשפעות יהיו זהות, אבל מהירות יותר בקו חוף בוצי, ואיטיות יותר בקו חוף סלעי או סלעי למחצה כמו במצוק החוף של הים התיכון.
פרופ׳ אנזל סבור שמחקרו בים המלח, שנמשך כבר 25 שנים, מציע ממצאים ותובנות חשובים באשר לתשתיות וליישובים רבים הבנויים על קווי חוף מצוקיים, במיוחד בעידן של התחממות גלובלית, עליית מפלס הים בעולם, ואולי התגברות הסופות.
החיים עצמם:
פרופ’ אנזל: “אנחנו אנשים מוזרים. בעוד רבים (וגם אנחנו) מבכים את ירידת המפלס והצטמצמותו של ים המלח, כחוקרים אנחנו דווקא מרוצים מירידתו. ביליתי שנים רבות לאורך חופי האגם המיוחד הזה, הדרכתי לאורכו סטודנטים רבים, אירחתי חוקרים מכל העולם, וככל שהעמקנו, הבנו שיש בידנו אוצר בלום של מידע נדיר”.
עוד בנושא באתר הידען:
