מסביב לעולם במכל דלק מעופף

בקרוב תצא לדרך טיסת היחיד הראשונה, שתקיף את העולם ללא נחיתת ביניים וללא תדלוק. היא תבוצע במטוס שנקרא "גלובל פלייר" שיטיס טייס דאונים, האמור לתפקד שבעים שעות ללא מנוחה

מתיו ואלד, ניו יורק טיימס, הארץ, חדשות וואלה!

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/globalflyer1204.html

כשאנשים מסתכלים על GlobalFlyer, מטוס חד-מושבי שנבנה במטרה לבצע את טיסת היחיד הראשונה מסביב לעולם ללא נחיתת ביניים וללא תדלוק, הם תוהים כיצד טייס יכול לתפקד במשך 70 שעות ברציפות כשהוא סגור בתא קטן בצורת סיגר, שהיושב בו לא יכול אפילו לקום ממושבו. אך הטייס, סטיב פוסט, חושב על בעיה אחרת: הדלק.

טכנאי Scaled Composites, החברה שבנתה את המטוס, אוהבים לכנותו "מכל הדלק המעופף". בשעת ההמראה – ב-4 בינואר או זמן קצר לאחר מכן, אם מזג האוויר יאפשר זאת – משקלו יהיה כמשקל מטוס נוסעים עם 50 מושבים. אם הטיסה תצליח, המטוס ינחת כעבור כמעט שלושה ימים, כשמשקלו נמוך יותר משל רכב שטח בגודל בינוני.

GlobalFlyer הוא ראשית לכל מופת הנדסי. המהנדסים נדרשו לבנות מטוס חזק דיו כדי לטפס אל השמים כשבבטנו דלק רב כל כך, ויעיל דיו לטוס יותר מ-32 אלף קילומטר בלי תדלוק ביניים. זהו גם מבחן למיומנויותיו של הטייס, ולכוח הסיבולת האנושי.

המטוס נראה כמו שני מטוסים שטסים יחד במבנה צמוד. הוא עוצב עם שני גופים גדולים דמויי סיגר, כשבצדו האחורי של כל גוף כזה מותקן זנב, כנף ענקית, ותא טייס קטן במרכז. חברת Scaled ווירג'ין סירבו למסור מהי עלות הפרויקט.

סטיב פוסט בתא הטייס. "איש עדיין לא מוכן לישון בעת פעולת הטייס האוטומטי"פוסט – טייס דאונים, שייט ומטיס בלונים פורחים – יבצע את הטיסה במימון חברת התעופה וירג'ין אטלנטיק, ששמה מתנוסס בהבלטה על המטוס. חברת Scaled Composites בנתה גם את ה"וויאג'ר" – מטוס דו-מושבי המונע באמצעות מדחף, שבשנת 1986 טס ברצף וללא תדלוק ביניים מסביב לעולם – ואת המטוס-חללית SpaceShipOne, שזכה באוקטובר השנה בפרס X בסך עשרה מיליון דולר, לאחר שביצע את הטיסות הפרטיות הראשונות לחלל.

הוויאג'ר, כך התברר, היה כמעט שברירי מכדי להשלים את המסע: כאשר אנשי מוזיאון סמיתסוניאן פירקו אותו למרכיביו כדי שאפשר יהיה להכניסו למוזיאון לתעופה אווירית ותעופת חלל בוואשינגטון, נמצאו בו חיזוקים סדוקים בקורה המרכזית, שהיא עמוד השדרה של הכנף.

אך מאז חלו שיפורים בטכנולוגיה. אמנם, בחומרים המרוכבים – סיבים פחמניים ואפוקסי – שממנו עשויים המטוס, לא הוכנסו שינויים משמעותיים, לדברי ברט רטאן, מייסד החברה ומעצב מטוסיה. אך הקורה המרכזית של "גלובל-פלייר", שאורכה 33.5 מטרים, היא כולה חלק אחד, שנבנה בטמפרטורה הקרובה לטמפרטורת החדר. בשנות ה-80 הטכנולוגיה הקיימת חייבה "בישול" של תרכובות חומרים בסירי לחץ, מה שמנע את ייצורם של חלקים גדולים כל כך.

מוטת הכנפיים שווה בערך לזו של מטוס בואינג 737-900, אך זהו הדמיון היחיד בין השניים. המאפיין המשונה ביותר של "גלובל פלייר" הוא מה שמהנדסים מכנים "יחס הדלק", כשהכוונה ליחס שבין משקל הדלק בעת ההמראה למשקל ההמראה כולו (מטוס, דלק, אנשים וציוד נלווה). ל"גלובל פלייר" מערכת של 13 מכלי דלק נפרדים, ובניסיון הטיסה מסביב לעולם יהיה יחס הדלק הגבוה ביותר אי פעם – 82%. לשם השוואה, במטוס ה-737-900 יחס הדלק הוא 24%.

פוסט הוא טייס מנוסה, אך כדי להשלים את המשימה הוא יזדקק לא רק למיומנויות מקצועיות. אף שהמטוס מצויד בטייס אוטומטי לשמירה על כיוון, נתיב וגובה, הוא יצריך עבודה נוספת לפני הטיסה. אף טייס לא יכול להישאר ער למשך 70 שעות ברציפות, ומנגד, כפי שניסח זאת רוטאן, "איש עדיין לא מוכן לישון בעת פעולת הטייס האוטומטי". במטוס חד-מושבי, השינה מהווה בעיה רצינית.

מינהל התעופה הפדרלי בארה"ב, המודאג מהתשישות הצפויה של הטייס בשלבים האחרונים של הטיסה, שוקל להורות למטוס להמריא מבסיס חיל האוויר "אדוארדס" בקליפורניה כדי שבשעות הטיסה האחרונות, למעט בדקות האחרונות ממש, יהיה המטוס מעל האוקיינוס השקט ולא מעל אזור מיושב. אך מתכנני הפרויקט בחרו דווקא בבסיס תעופה ישן בסלינה, קנזס, שלו מסלול המראה ארוך דיו, כדי שבמקרה שהדלק ייגמר 1,500 ק"מ לפני היעד, "גלובל פלייר" יימצא מעל היבשת ויוכל לבצע נחיתת חירום.

החמצן עלול לא להספיק במקרה של תקלה

לפי החוקים שקבע הארגון הבינלאומי לתיעוד התעופה, "מסביב לעולם" פירושו לכל הפחות היקף כדור הארץ באזור חוג הגדי. לפי התכנון, "גלובל פלייר" יטוס 36,788 קילומטרים. הוויאג'ר טס 40,973 ק"מ, קצת פחות מהיקף כדור הארץ בקו המשווה.

הפעם יטוס המטוס עם מנוע סילון אחד, מהסוג המשמש כמחצית מכוח ההינע של מטוסי סילון עסקיים. לדברי המהנדסים, המנוע יפעל במשך רוב הטיסה בהספק נמוך בהרבה מההספק הרגיל לשיוט. אם המנוע יפסיק לפעול בגובה 45 אלף רגל, שהם כ-14 ק"מ, סביר להניח שהטייס לא יתקשה למצוא אתר לנחיתה, משום שלמטוס יש יחס דאייה של 1:30 – כלומר, לכל רגל שהוא מאבד בגובה המטוס מתקדם אופקית 30 רגל. בגובה 45 אלף רגל יחס הדאייה הזה מעניק למטוס טווח אופקי של כ-480 קילומטרים, לפני שהטייס ייאלץ לנחות (נחיתה רגילה או נחיתת חירום) או לנטוש את המטוס. אך "גלובל פלייר" מיטיב כל כך לדאות, שיהיה זה אתגר לצלול במהירות הדרושה כדי להגיע לגובה שבו האוויר החיצוני מתאים לנשימה (בגובה רב, כל עוד המנוע פועל, האוויר בתא הטייס מדוחס).

הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכדי להגדיל עד למקסימום את יעילות השיוט של המטוס, ולשמור על כנף "נקייה" עם גרר מועט ככל האפשר, המטוס לא מצויד ב"מחבלי זרימה" – התקנים על גבי החלק העליון של הכנפיים, המשמשים לצמצום העילוי כאשר המטוס צריך לנחות. אין לו גם מדפים, התקנים בחלק האחורי של הכנף שנשלפים החוצה כדי לספק עילוי נוסף בשעת המראה ונחיתה.

פרסומתוכדי לחסוך במשקל, לא נמצאים במטוס מרבית התקני הבטיחות הקיימים במטוסים מודרניים. אין לו מערכת להסרת קרח מהכנפיים או מהחלונות. אין לו מכ"ם לאיתור מזג אוויר סוער וסופות רעמים, או תעבורה אווירית אחרת. אין בו כמעט בלמים; המהנדסים הסירו דיסקה מכל אחד מהבלמים.

ייתכן אפילו שאספקת החמצן לשעת חירום תהיה קטנה מכדי להבטיח את חיי הטייס במקרה שלחץ האוויר בתא הטייס יצנח בגלל תקלה, בגובה השיוט. מערכת גדולה יותר היתה שוקלת עוד 5.4 ק"ג, ופוסט בן ה-60 אמר שאינו בטוח שהתקנתה מצדיקה את תוספת המשקל. "חבר שלי הציע שאעשה דיאטה", סיפר (משקלו, להערכתו, 97 ק"ג).

ידען שיאי תעופה
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~21037768~~~142&SiteName=hayadan