מוטציה במגדל השן

ידין דודאי

מי שהאזין לחתן פרס נובל בכלכלה, פרופ' ישראל אומן, באחד מן הראיונות שהעניק, שמע אזרח מעורה ופעיל בחיי הקולקטיב הישראלי. מי שהקשיב בשנה שעברה לפרופסורים אהרן צ'חנובר ואברהם הרשקו, חתני פרס נובל בכימיה, הסיק בוודאי מסקנה דומה. כל זה לא הפריע לאחדים ממראייניהם לנקוט את הקלישאה השחוקה: ממרומי מגדל השן, אדוני הפרופסור, מה דעתך על כך וכך?

את מגדל השן המטאפורי המציא מבקר הספרות הצרפתי שארל סנט-בב במאה ה-19, בפואמה שהקדיש לעמית משורר שאותו צייר כנחבא מעולם המעשה בתוך מגדל של שן. עם השנים דבק הדימוי בעיקר באנשי אקדמיה, והשימוש בו בהקשר זה נהפך לרפלקס מותנה בראיונות עיתונאיים בארץ.

הרפלקס שגוי. אין לנו מגדל שן אקדמי. זה לא אומר שבאקדמיה אין אנשים תלושים מהמציאות או מתנשאים. אבל כאלה יש גם בקרב קהלים אחרים. זה לא אומר גם שאין מי שיטענו שחבל שאין מגדל שן אקדמי, כי האינטלקטואל צריך להיות משקיף ולא משתתף; זהו נושא לדיון אחר. אין מגדל שן אקדמי משלוש סיבות. האחת: חלק משמעותי מאנשי האקדמיה בישראל פעילים בכלכלה, בחברה, בביטחון, בתרבות ובחינוך. לא כולם משתתפים, אבל ודאי שאין מדובר בפרישות מגזרית.

סיבה שנייה היא שבאקדמיה לומדים בכל שנה רבבות, ולכן, במתכוון או שלא, אנשיה משפיעים על הקולקטיב הנוצר כאן. מעצם הפיכתה של המערכת האקדמית להמונית, היא מוצאת את עצמה בתוך הציבור. וסיבה שלישית היא שהאקדמיה משפיעה ישירות או באמצעות בוגריה על ההווה ובעיקר על העתיד של כולנו: חידושי תקשורת, ננוטכנולוגיה, עזרי חינוך, תרופות – מה שייראה בעוד שנים ספורות כמובן מאליו, לא היה מתרחש לולא היתה האקדמיה סוכן שינוי בלתי נלאה המתמזג בעולם המעשה.

אם כך, האם מגדל השן נעלם? לא ממש, אבל בחברה המערבית הוא עבר מוטציה רדיקלית, ובאופן פרדוקסלי, המושג האליטיסטי נצבע בגוון דמוקרטי. הפרט חש שיכולתו להשפיע התמזערה בגלל קצב האירועים וההתמחות הנדרשת להבנתם, ולכן מתחזקת הנטייה ליצירת בועות קיום פרטיות סביב משפחה וחברים. כל בועה היא מגדל שן קטן ושווה לכל נפש. בו בזמן, שקיפות המידע מערערת את חומותיהם של מגדלי שן קלאסיים, ריאליים יותר ממגדלי שן אקדמיים. למשל, כאלה המאכלסים אליטות כלכליות, ביטחוניות, רפואיות או משפטיות, שלכאורה שקועות בחיי היום-יום אבל למעשה שומרות מרחק ובאות במגע זהיר רק עם פלח המציאות המתחזק אותן. עדויות לתהליך הזה מתרבות לאחרונה. זהו תהליך מבורך, אם כי ראוי שלערעור יתלווה הרהור, שיבטיח כי התהליך ייעשה בזהירות ובהגינות.

מעניין שבכל התהליך התוסס הזה מחזיק מעמד יותר מאחרים מגדל שן ארכאי, שאפילו את המטאפורה הזאת, המתאימה לו כל כך, חוסכים ממנו. במגדל השן הזה שוכנת אליטה שלטונית שהפוליטיקה היא עולם הידע העדכני היחיד שלה, ושאחראית להחלטות קריטיות הרחק מן היום-יום של הציבור שעל חייו היא משפיעה. אבחנתו של בן-גוריון את מגדל השן האמיתי הזה היתה חדה: “אין אנו יודעים באיזו מידה השכבה השלטת על היישוב – אין לה קשר ואינה יודעת את חיי העם”, כך כבר לפני 56 שנה, “… זרים להם והם זרים לנו, וחיים אנו באטמוספירה עליונה”.

מראיינים יקרים, אם קשה לכם בכל זאת להיפרד מהקלישאה, אזי בפעם הבאה שאתם מראיינים פוליטיקאי מקצועי המבקש לשכנע כי אין כמוהו להנהגה, אל תשכחו לשאול אותו איך נראים בעיות ההווה ואתגרי העתיד ממרומי מגדל השן שלו.

פרופ' דודאי הוא ראש המחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~311842485~~~254&SiteName=hayadan