מדעני מכון ויצמן גילו כלל חדש בפעולת הזיכרון במוח

התגלית עשויה לתרום לפיתוח שיטות לטיפול בטראומות נפשיות

אבי בליזובסקי

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/weizmanmemory.html

האם ניתן לשכוח בכוונה תחילה זיכרונות מסויימים בלבד, מבלי לפגוע בזיכרונות אחרים? רבים מאתנו היו בוודאי שמחים לגלות כי ניתן למחוק זיכרונות בלתי נעימים. ליכולת כזו עשויה להיות משמעות מיוחדת כאשר מדובר בזיכרונות טראומטיים, המשבשים את חייו של הזוכר. ייתכן שבעתיד נוכל למחוק או לפחות לעמעם זיכרונות מסוגים מסוימים באופן מבוקר. כלל חדש בפעולת המוח, שהתגלה באחרונה על-ידי מדעני מכון וייצמן למדע בראשותו של פרופ' ידין דודאי מהמחלקה לנוירוביולוגיה, עשוי להצעיד אותנו צעד חשוב קדימה בדרך להשגת מטרה זו.

כל זיכרון שאנו רוכשים עובר מיד לאחר רכישתו תהליך של הבשלה ("קונסולידציה"), שבה הוא נעשה עמיד לגירויים חיצוניים ולתרופות שונות העלולות למחוק אותו. עד לא מכבר מקובל היה שתהליך ההבשלה הזה מתרחש רק פעם אחת בחייו של הזיכרון, ומשנסגר חלון הזמנים של הרגישות ל"מוחקי הזיכרון" הללו (בדרך כלל כשעה שעתיים לאחר שהזיכרון נרכש), נותרת העמידות בעינה לכל משך קיומו של אותו זיכרון. אולם באחרונה החלו להימצא עדויות לכך שייתכן שזיכרון הופך מחדש להיות רגיש להפרעות למשך זמן קצר לאחר שנשלף (כלומר מיד לאחר שנעשה בו שימוש). אם אכן אלה הם פני הדברים, כי אז פירושו של דבר שאם המוח נזכר בדבר מה, מיד לאחר ההיזכרות ניתן יהיה להפעיל מחדש את הגורמים "מוחקי הזיכרון" ולמחוק את הזיכרון, אף כי עבר זמן רב, אפילו שנים, מאז נרכש.

הבעיה הייתה כי ניסויים בנושא חדשני זה, במעבדות מובילות בעולם, הראו כי במקרים מסויימים ניתן אולי למחוק זיכרון ישן עם שליפתו, אך במקרים אחרים לא נמצאה עדות לכך. קבוצתו של פרופ' דודאי זיהו עתה כלל חדש בפעולת מערכות הזיכרון במוח, שמלבד האור שהוא מטיל על הדרך שבה המוח פועל ועל יציבותם של זיכרונות, מסוגל גם להסביר את אי-ההתאמה בין המחקרים השונים. הכלל שהתגלה קובע באילו תנאים הופך הזיכרון הנשלף לרגיש מחדש לפעילות אפשרית של "מוחקי הזיכרון". כדי להבין כלל זה, ראוי לזכור כי לפיסות מידע רבות המצויות בזיכרוננו יש הקשרים רבים שחלקם סותרים זה את זה (קונפליקטיים). למשל, מזון מסוים יכול להיזכר בהקשר טעים או לא-טעים, אדם מסוים יכול להיזכר בהקשר נעים או לא נעים, ועוד. כאשר אנו טועמים את אותו מזון או רואים את אותו מכר, נשלפים כהרף עין בזיכרוננו כל ההקשרים הללו גם יחד, או אחדים מהם, אך בסופו של דבר, רק אחד מהם מכתיב את ההתנהגות יותר מאחרים (כלומר הופך לדומיננטי). זיכרון זה הוא שיקבע, למשל, אם נאכל את המזון או נדחה אותו, או אם נחייך למכרנו או שמא נתעלם ממנו.
קבוצתו של פרופ' דודאי גילתה, כי רק אותו זיכרון ש"זכה בתחרות", עלה אל פני השטח בעקבות השליפה והשתלט על ההתנהגות, נחשף מחדש לחלון זמנים של רגישות, והוא חייב להבשיל מחדש בטרם יחזור ויתקבע כזיכרון ארוך טווח. במלים אחרות, הזיכרון "המנצח" עלול בתנאים מסויימים, כתוצאה מניצחונו, להפסיד את עתידו. בלשון תמציתית יותר, ניתן לומר כי יציבותו של זיכרון נשלף עומדת ביחס הפוך לדומיננטיות שלו. תגלית זו עשויה לסייע בעתיד לפיתוח שיטות למחיקת זיכרונות לא רצויים, וכתוצאה מכך אולי אף לטיפול בטראומות נפשיות.

מחקרים העוסקים בבסיס הפיסי של תכונותיו ומנגנוניו הבסיסיים של הזיכרון, ובמיוחד כאלו הדורשים התערבויות כימיות ואחרות, נעשים בבעלי-חיים. את ניסוייהם בנושא זה ביצעו פרופ' דודאי וחברי קבוצת המחקר שלו בחולדות ובדגים, המתאימים במיוחד לצורך המחקר: החולדות למדו לזכור טעמים, הדגים למדו לזכור הבזקי אור, ובשני המקרים, אומנו בעלי-החיים לזכור זיכרונות סותרים, כלומר טעם הוא לפעמים טוב ולפעמים רע, אות האור מבשר סכנה או איננו מבשר אותה. בשני המינים, אפשר היה להראות שההקשר הדומיננטי, זה שניצח והכתיב את ההתנהגות לאחר השליפה, רק הוא זה שאפשר היה למוחקו באמצעות מתן תרופות מתאימות תוך דקות ספורות מרגע שליפתו. העובדה שככל שהדברים אמורים ב"חומרה הבסיסית" של מערכות הזיכרון במוח, מתקיים דמיון רב מאוד בין המינים השונים של בעלי חיים, לרבות בני אדם, פותחת את הפתח לתקווה שתרופות לא רעילות שתימצאנה יעילות במחיקה הזיכרון בדרך זו בבעלי-חיים תפעלנה פעולה דומה גם בבני אדם. עד כה, עם זאת, טרם נבחנה הדרך לבצע את התהליך בבני אדם.

תוצאות המחקר התפרסמו ביום חמישי האחרון, 21/8/03 בכתב העת המדעי "סיינס". בצוות המחקר השתתפו מלבד פרופ' דודאי תלמידי המחקר מרק אייזנברג, טלי קובילו ודיאגו ברמן.

גרסתו של יובל דרור, הארץ


מחיקת זיכרונות? לפי חוקרים ישראלים – זה אינו מדע בדיוני

מאת יובל דרור

חוקרים ממכון ויצמן מאמינים שמצאו כלל הקובע איזה זיכרונות הופכים "רגישים למחיקה" לאחר שליפתם; הצליחו למחוק זיכרונות בחולדות

לכל אחד יש לפחות זיכרון אחד שהיה שמח לשכוח. עד לא מזמן הניחו החוקרים שאי אפשר למחוק זיכרונות – בייחוד אם הם "ארוכי-טווח". ואולם, כלל חדש בפעולת המוח, שהתגלה על ידי מדענים ממכון ויצמן בראשות פרופ' ידין דודאי מהמחלקה לנוירוביולוגיה, עשוי בעתיד לאפשר למחוק זיכרונות מסוימים.

"זיכרון יכול להימצא בשני מצבים", מסביר פרופ' דודאי, "פעיל – כשהמוח עושה בזיכרון שימוש – או רדום, כשהוא נמצא ברשת הפנימית של המוח אך טרם נשלף. כשאנחנו שולפים זיכרון מהמקום שבו הוא מאוחסן, הוא הופך לפעיל". לדברי דודאי, בשעה-שעתיים הראשונות לאחר רכישתו עובר כל זיכרון תהליך של הבשלה ("קונסולידציה"), שבה הוא נעשה עמיד לגירויים חיצוניים ולתרופות שעלולות למחוק אותו. "בחלון ההזדמנויות הזה, הזיכרון לא יציב ואפשר למחוק אותו", אומר דודאי.
עד לא מכבר רווחה ההנחה שתהליך ההבשלה מתרחש רק פעם אחת בחייו של הזיכרון, וכי משנסגר חלון הזמנים של הרגישות ל"מוחקי הזיכרון", הופך הזיכרון לעמיד ולא ניתן עוד למחוק אותו. ואולם, באחרונה נמצאו עדויות לכך שבכל פעם שזיכרון נשלף, הוא הופך מחדש להיות רגיש להפרעות למשך זמן קצר, מיד לאחר שנעשה בו שימוש. עם זאת, תוצאות הניסויים לא היו חד משמעיים.
פרופ' דודאי מאמין, כי בסדרת ניסויים שביצע יחד עם הסטודנטים שלו על חולדות ודגים – ושתוצאותיהם התפרסמו אתמול במגזין- Science מצא את הכלל, שלפיו המוח קובע איזה זיכרון הופך "רגיש למחיקה".

"זיכרון קשור במידה רבה לאסוציאציות. 'בחוף הים חם'. זו אסוציאציה", אומר דודאי, "לכל זיכרון יש בדרך כלל אוסף של אסוציאציות אבל רק אחת עולה באופן מובהק ומשתלטת. נניח, שאני זוכר שבמסעדה מסוימת היה נעים, שקט אבל לא טעים. כל הזיכרונות נשלפים יחד, כשאחד הוא הדומיננטי. אם למשל, הזיכרון שקובע שבמסעדה לא היה טעים הוא הדומיננטי – הוא ישתלט על ההתנהגות שלי ויקבע אותה. מה שמצאנו הוא שהזיכרון הדומיננטי, גם אם הוא ארוך שנים, הופך להיות רגיש למחיקה מיד לאחר שהוא נשלף".

כדי להוכיח טענה זו בוצעו ניסויים על חולדות ודגים. לימדו את החיות דבר מה (לדוגמה: אוכל מסוים הוא טעים או לא טעים) ואז, לאחר שהחיה שלפה מהמוח את הזיכרון, השתמשו בתרופה מיוחדת כדי למחוק אותו. ואכן, התברר שמה שהחיה זכרה, נעלם כלא היה. "פרק הזמן למחיקה הוא קצר, פחות משעה", אומר דודאי. "העיקרון שחשפנו הוא שדווקא הזיכרון 'שזכה בתחרות' חושף עצמו לסכנת מחיקה".

לדברי דודאי, רק לעתים רחוקות מתגלים כללים ברורים בהתנהגות המוח. "מהרגע שנחשף הכלל, אפשר לפתח כיוונים ישומיים שיסייעו לנו לעזור לאנשים שסובלים מטראומה". אלא שבעוד שבעבור חולדות ודגים פותחו תרופות המסוגלות למחוק את הזיכרון הפעיל, ניסויים בבני אדם בעייתיים בהרבה. "אתה חייב להיות בטוח שאתה מוחק רק זיכרון מסוים ולא זיכרון אחר, וכמובן לוודא שאין תופעות לוואי", מסביר דודאי. מסיבה זו, הוא מנסה לפתח שיטות התנהגותיות שיסייעו במחיקת הזיכרונות שנשלפו. "אם אספר לך שצעצוע כלשהו הומצא ב-1900 וכעת אבקש ממך לספור אחורה בשלשות מ-,627 תגלה שאחרי דקה תתקשה לזכור את מה שסיפרתי קודם לכן. שיטות כאלה אינן מזיקות, ועשויות להיות יעילות במחיקת הזיכרון המבוקש".

ידען המוח

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~613774819~~~58&SiteName=hayadan