מהפך מתחולל כיום ביער האמזונס, ומאחוריו עומד חוקר: פרופ’ פאולו ארטקסו, מהמדענים החשובים בעולם, חיבר את התוכנית שמיושמת כיום בברזיל כדי לשקם ולפאר מחדש את יער הגשם הפצוע. לרגל ביקורו בישראל הוא מספר כיצד עושים שינוי, מסביר מדוע כריתת היערות שביצעה ממשלת בולסונארו הייתה מנוגדת לחוקה – ולמעשה מיותרת, ומשמיע מסר ברור כשמש ביער: “עדיין לא מאוחר מדי”
רחלי ווקס – זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
קיימים מעט מאוד אנשים שבאמת ובתמים משנים את העולם – ופרופ’ פאולו ארטקסו הוא ללא ספק אחד מהם. ארטקסו הברזילאי, שחוקר את יער האמזונס, הוא המדען שמאחורי השינוי המשמעותי שחל במדיניות הסביבתית של ארצו עם חילופי השלטון האחרונים, שהפכו את המדינה מכזו שמעודדת כריתה אינטנסיבית של הריאות הירוקות של העולם – לכזו ששומרת על יער הגשם שתחת חסותה, מכירה היטב בחשיבותו ועמלה על שיקום הנזק הרב שכבר נעשה.
ארטקסו, יליד 1954, הוא לא סתם עוד מדען. בתפקידו העיקרי הוא פרופסור במחלקה לפיזיקה יישומית שבמכון לפיזיקה באוניברסיטת סאו פאולו שבברזיל, וכמות הפרסומים המדעיים שלו עומדת על קרוב ל-500, כשמחקריו השונים הוצגו מעל 1,000 פעם בכנסים מדעיים. על פי מנוע חיפוש המחקרים Google Scholar, מאמריו צוטטו בקרוב ל-63 אלף מאמרים. למעשה, הוא נכלל שוב ושוב באחוזון העליון של המדענים המצוטטים ביותר בעולם – ובמשך שנים היה המדען הברזילאי היחיד ברשימה זו. לאורך השנים, הוא זכה בפרסים רבים. אך העבודה וההשפעה שלו בהחלט לא נגמרת במעבדה.
אני משוחחת איתו בבית קפה בירושלים, במסגרת ביקורו בישראל לכבוד כנס מחקרי באילת. אשתו ובתו בת ה-6 מצטרפות אליו, בהפוגה מהאירועים המקצועיים, בין ביקור בכותל לנסיעת סופ”ש לים המלח. ונדמה שבתוך חזותו השלווה והחייכנית של ארטקסו, משתלבים יחד היטב שניים: מדען מנוסה, משפיע ועתיר ידע בעל שם עולמי – ופעיל חברתי-סביבתי צעיר, נחוש ומלא תקווה, שראה במו עיניו ששינוי אמיתי יכול להתרחש.
“לא היה קל בזמן הממשל הקודם”
כאמור, בשנה האחרונה חל מהפך במדיניותה של ברזיל כלפי יער הגשם שבשטחה. “בזמן השלטון הקודם, נאלצנו למצוא דרכים שיאפשרו לחברה הברזילאית לשרוד את ההתנהלות של הממשלה”, מספר ארטקסו. “זה לא היה קל”. ז’איר בולסונארו, ששלט במדינה בין 2022-2019, קידם באופן פעיל בירוא (עקירת עצים) נרחב של יער האמזונס. הוא ביטל את רוב ההגנות החוקיות והמעשיות על היער, פעל לניצול נרחב של מחצבי היער על ידי ממשלתו ובעלי הון שונים, עיכב את הטיפול בשרפות הענק שפרצו בו באוגוסט 2019 והתעלם מטענותיהן של קהילות ילידיות רבות שנשענו על היער הטבעי כמקור מחיה. בזמן שלטונו, היער הידרדר למצב האבסורדי שבו הוא פולט יותר פחמן דו-חמצני ממה שהוא קולט, וכ-10,000 מינים שונים של בעלי חיים ייחודיים שחיים בו נמצאים כיום בסכנת כליה. באותם ימים, ארטקסו התבטא לא פעם נגד החלטותיה של הממשלה, בין השאר במסגרת הארגונים המדעיים הלאומיים שהוא לוקח חלק בהובלתם.
עם זאת, ב-1 בינואר 2023 הכול השתנה. לואיז אינסיו דה סילבה, המכונה לולה, עלה לשלטון במדינה במקום בולסונארו, לאחר מסע בחירות שבו הוא הצהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים על התחייבותו להגן ולשקם את האמזונס – הבטחה שהוא התחיל לקיים בשטח מיד עם כניסתו לתפקיד. את החלק המדעי והסביבתי במצעה של מפלגתו של דה סילבה – כתב ארטקסו.
מעורבותו של ארטקסו בשינוי המדיניות לא נעצרה בבחירות, ובימים אלה הוא פועל מטעם הממשלה הברזילאית כדי להפוך את חזונה הסביבתי למציאות. “אני יושב בכמה ועדות מטעם הממשלה, כמו למשל קרן האמזונס – גוף ממשלתי שאחראי על ניהול התרומות הבינלאומיות שנועדו לשימור היער הטרופי”, הוא מספר. “מדובר בקרן שהייתה קיימת גם בזמן הממשל הקודם, ואפילו היו לה אז 2 מיליארד דולר בבנק למימון ההגנה על היער – אבל הממשלה הקודמת הקפיאה את הכסף, ולא איפשרה את השימוש בו. המצב הזה השתנה דרמטית, וכעת אנחנו מתחילים להשתמש בכסף בצורה הטובה ביותר, למען היער”.
פשעים נגד החוקה הברזילאית
לדברי ארטקסו, לא פחות מכ-20 אחוז מהאמזונס כבר בורא – אך חשוב לו להדגיש שלמרות הנזק הרב שנגרם ליער הגשם, הוא בהחלט אופטימי לגבי האפשרות לשקם אותו. “עדיין לא מאוחר מדי”, הוא אומר, “אף פעם לא מאוחר מדי. אנחנו צריכים לתקן את הטעויות של הממשלה הקודמת, וליישם צעדים חברתיים, כלכליים וסביבתיים שיחזירו את ברזיל למסלול טוב. זו המחויבות שלנו”.
התוכנית לשיקום האמזונס כוללת שני חלקים: הפסקת עקירת היער הנרחבת וייעור מחדש של חלק משמעותי ככל האפשר מהשטחים שהושמדו. “ברזיל מחויבת לעצור את בירוא היער עד 2028, ולהגיע למצב של אפס בירוא”, אומר ארטקסו. “בימים אלה אנחנו מוציאים לפועל תוכניות ארוכות-טווח לייעור מחדש, שצפויות לקחת 10-5 שנים”.
תוכניות מתמשכות כאלה דורשות, כמובן, שהממשלה לא תבטל אותן לפני סיומן – מה שעלול להיות קשה אם השלטון יתחלף שוב. “אנחנו עובדים כדי שחילוף כזה לא יקרה”, אומר ארטקסו. “אנחנו מיישמים צעדי מדיניות חברתיים, וכלל הציבור יכול להבין שהם לא מבטאים רק את הרצון של ממשלה מסוימת, ימנית או שמאלנית – אלא את השאיפות של מדינת ברזיל”.
על אף האופטימיות, ארטקסו מודה שלא יהיה אפשרי לייער מחדש את כל שטחי האמזונס שנכרתו, כי חלקם הומרו לשדות פולי סויה ולאזורי מרעה. “עם זאת, רוב הקרקעות האלה פשוט ננטשו”, הוא אומר. “שימוש בשטחים דורש כסף רב, ולחברות שביראו אותם לא היה מספיק כסף לשם כך”. כך, למעשה, שטחי יער גשם אדירים בוראו לשווא.
מעבר לכך, לדברי ארטקסו, כל בירוא היער לא מוצדק. תפיסה רווחת היא שהאמזונס מושמד כדי לאפשר לחקלאים לגדל תבואה בשטחם למען פרנסתם והישרדותם. עם זאת, הוא מבהיר שמדובר בסברה שגויה לחלוטין. “האמת היא שלברזיל יש כל כך הרבה שטח, שאנחנו לא צריכים לכרות אפילו עץ אחד כדי לשפר את כמות התוצרת החקלאית של המדינה”, הוא אומר. “יש לנו את כל התנאים הדרושים כדי לשמור על היער כמו שהוא עכשיו, ובמקביל להגדיל את כמות התנובה החקלאית ולספק קרקע עבור כל החקלאים”.
אז מדוע, אם כן, האמזונס מבורא בהיקף כה נרחב? “מדובר בפלישה לא-חוקית לאדמות ציבוריות ולקרקעות ילידיות”, מבהיר ארטקסו. “למעשה, אלה פשעים נגד החוקה הברזילאית, שמהווים ניסיון לקחת קרקע ששייכת למדינה לידיים פרטיות”.
האמזונס – נקודת מפנה
רשימת המוסדות שארטקסו חקר במסגרתם במהלך הקריירה האקדמית שלו היא נרחבת, וכוללת בין השאר את אוניברסיטת הרווארד ואת נאס”א. עם זאת, ארטקסו הפיזיקאי לא התחיל את דרכו כחוקר יערות – אלא כחוקר אירוסולים: חלקיקים זעירים ממקור טבעי או אנושי שמרחפים באוויר ושלהם תפקיד משמעותי בהיווצרותם של עננים. דרך חקר האירוסולים, ארטקסו גילה את האמזונס: בין השאר, אירוסולים משפיעים על הגשמים ביער הטרופי – ומושפעים מהשרפות שמשתוללות בו.
במעבדתו של ארטקסו מתבצעים כיום מיזמים מחקריים שונים שבוחנים את המצב באמזונס. אחד הבולטים מתוכם הוא מיזם שמחשב את כמויות גזי החממה שנפלטים מהיער עקב בירואו ועקב התנוונותו, ואת כמויות גזי החממה שהיער יכול לספוח אליו מהאטמוספרה. “עד לפני כמה שנים, היער ספח פחמן בקצב גבוה מאוד”, מסביר ארטקסו. “עם זאת, עקב משבר האקלים, הטמפרטורה עולה – באזורים מסוימים של האמזונס אף ב-2.5-2.4 מעלות צלזיוס, וכמות המשקעים יורדת – באזורים מסוימים אף בכ-20-15 אחוז. השילוב של השניים הופך את היער לחסין פחות לאירועי קיצון אקלימיים – מה שגורם לו לאבד פחמן לטובת האטמוספרה”. לדבריו, מי שמבקרים כיום בחלקי היער שסובלים מניוון יחזו בעצים קטנים יותר מבעבר. “אם מצב כזה ימשיך לאורך זמן, היער לא יוכל לקבל את התנאים האקולוגיים שנדרשים לו כדי לשרוד”.
“יער האמזונס הוא אחד מנקודות המפנה של מערכת האקלים”, מבהיר ארטקסו. “אם ניתן לטמפרטורה העולמית לעלות ב-4-3.5 מעלות צלזיוס, למשל – התנאים שישררו לא יאפשרו ליערות הטרופיים בעולם לשמור על חילוף החומרים שלהם, לראשונה מזה 200 מיליון שנה. המצב הזה ייצור לולאת משוב חיובי באקלים העולמי: מיליארדי טון של פחמן ישתחררו לאטמוספרה, ויחריפו עוד יותר את אפקט החממה”. לדבריו, באמזונס כולו מקובעים כרגע 120 מיליארד טון פחמן, שנקלטו לאורך הדורות על ידי העצים והצמחייה ונאגרו בהם – כמות פחמן ששווה לזו שנפלטת במהלך כל שריפת דלקי המאובנים שמתרחשת בעולם כולו במשך עשור שלם. “זו כמות עצומה של פחמן, ויש לה פוטנציאל להפוך את ההתחממות העולמית למשמעותית גרועה יותר ממה שצופות אפילו התחזיות הפסימיות ביותר”.
המדע הוא מרכיב של החברה
ארטקסו יודע היטב שכדי למנוע את תרחישי האימה האפשריים ולשפר את מצבה של הפלנטה שלנו לא מספיק לבצע מחקרים מדעיים – ויש צורך לפעול מול מקבלי ההחלטות. כך, הוא אחד מחברי ה-IPCC – הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, שהוקם על ידי האו”ם במטרה לכמת את השפעותיו של משבר האקלים ולהציג את הסיכונים שנובעים ממנו (גוף שזכה ב-2007 בפרס נובל לשלום) – ושדו”חותיו, שארטקסו הוא אחד מכותביהם, זוכים לתהודה רחבה. הוא חבר גם בשלל גופים לאומיים ובינלאומיים נוספים, בהם האקדמיה העולמית למדעים (TWAS). תפיסתו זו התבטאה גם בביקורו בישראל, כשהוא נפגש עם עמיתות ועמיתי תוכנית “ממשק”, שבמסגרתה בוגרי דוקטורט משולבים כיועצים לבכירים במשרדי ממשלה שונים, ומסייעים בקבלת החלטות ובעיצוב מדיניות סביבתית בישראל.
“מדע לבדו לא יוכל לפתור את המצב בנקודה שבה אנחנו נמצאים כיום”, הוא אומר. “יש צורך במדיניות ציבוריות בתחומים שונים – שתהיה מבוססת על מדע, ושתוכל להוביל את החברה שלנו לבנות דרכי חיים חדשות ובנות-קיימא. כי אם לא נעשה זאת – החיים על כוכב הלכת שלנו יהיו קשים מאוד”. מעבר לכך, לדבריו, מדע הוא לא דבר חיצוני לחברה, ששייך למדענים בלבד – אלא כלי להתמודדות עם סוגיות שנמצאות בליבתה. “מדע הוא מרכיב של החברה, והוא נמצא תמיד באינטגרציה עם החברה כולה”, הוא אומר.
לדברי ארטקסו, על אף זאת, ממשלות מגיבות הרבה יותר לאינטרס כלכלי מאשר למדע. “לחברות ולממשלות יש הסתכלות קצרת טווח מאוד, של שנים בודדות קדימה”, הוא אומר. “המצב הזה חייב להשתנות, עלינו לבנות תוכניות ל-20, 30 ו-50 שנה קדימה – אחרת, לא נפתור לעולם את הבעיות המרכזיות שלנו”.
בנוסף, ארטקסו רואה קשר משמעותי בין שיפור מצבה של הסביבה לבין צמצום פערים חברתיים והטבת מצבן של השכבות החלשות – ערכים שלהם חשיבות גבוהה מאוד עבורו. “סביבה טובה ובריאה יותר מקדמת חיים טובים יותר, כולל עבור העניים – כי במצב כזה יש לאנשים גישה למים נקיים, הם יכולים ליהנות ממזון טוב יותר שמכיל פחות חומרי הדברה, ומתרחשים פחות אירועי אקלים קיצוניים – שפוגעים יותר מכול בעניים”, הוא אומר. “איך שלא מסתכלים על זה, צריך לראות את שני הנושאים הללו כמשולבים זה בזה”.
בסופו של דבר, ארטקסו גורס שכדי שחברת בני האדם תמשיך לתפקד – יש הכרח בשינוי. “האנושות נמצאת כיום בנקודת זמן מכריעה מאוד, ואנחנו חייבים למצוא דרכים לאפשר לחברה שלנו להתפתח באופן בר-קיימא”, הוא אומר. הצעדים שארטקסו קורא לבצע כדי להילחם במשבר האקלים לא מפתיעים. “מדינות מפותחות חייבות להפסיק לשרוף דלקי מאובנים, והן חייבות לשנות את אורח החיים שלהן כדי לשמר את הסביבה העולמית. אחרת, כל היערות הטרופיים לא יוכלו לשרוד – לא רק האמזונס”.
פוטנציאל ישראלי לא ממומש
ארטקסו מקיים מזה שנים שיתופי פעולה פורים עם חוקרים מהאוניברסיטה העברית וממכון וייצמן, וזהו ביקורו השני בארץ. ד”ר רפאל שטרן, לשעבר סטודנט לתואר שני תחת הנחייתו של ארטקסו וכיום עמית “ממשק” במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, הגיע אליו דרך אחד מהקשרים הללו. “באתי לישראל מברזיל אחרי התואר הראשון שלי, והתחלתי לעבוד עם פרופ’ דן יקיר ממכון ויצמן”, הוא אומר. “כשסיפרתי לו שאני רוצה להישאר לתואר שני, הוא אמר לי – אל תעז! אתה ברזילאי, יש לך הזדמנות נהדרת באמזונס. שמעת על פאולו ארטקסו?” לדבריו, החיבור שיקיר (שלימים הפך למנחה שלו לדוקטורט) יצר השפיע משמעותית על דרכו. “דרך פאולו, גיליתי בברזיל עולם חדש של מחקר ברמה גבוהה מאוד. זאת הייתה נקודת מפנה בחיי. פאולו היה מודל לחוקר, איש מקצוע, ובן אדם רגיש, חכם ונבון”.
קשריו של ארטקסו עם ישראל ומדעניה האירו את עיניו גם לקשיים הסביבתיים שהמדינה מתמודדת איתם – ולחוזקותיה. “יש לישראל פוטנציאל להפיק כמות אדירה של אנרגיה סולארית, שיכולה להיות זולה יותר בהרבה מאשר שרפת דלקי מאובנים”, הוא אומר. “ישראל היא מדינה שממוקמת טוב מאוד במונחים של הפקת אנרגיות שיאפשרו להפסיק את שרפת דלקי המאובנים – ומגזר האנרגיה הסולארית הישראלי לא מתרחב כמו שהוא יכול”.
לדבריו, גורם שמהווה יתרון משמעותי עבור ישראל ותושביה הוא המדענים שפועלים בה. “הקהילה המדעית הישראלית חזקה מאוד”, הוא אומר. “האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים היא פעילה מאוד, וקיימות כאן אגודות מדעיות רבות. הקהילה הזו בהחלט יכולה לעזור לישראל לפתור כמה מהבעיות העיקריות שבה – כמו משבר האקלים, וגם חלק מהקשיים החברתיים שברורים בה”.
מעבר לכך, בעיני ארטקסו קיים פוטנציאל רב בקשרים שלנו עם שכנינו, על אף המורכבות שמאפיינת את האזור. “אני רואה במזרח התיכון הזדמנות אדירה למדינות לעבוד טוב יותר יחד, בתחומים כמו פיתוח ומדע – למשל במציאת דרכים משותפות לפתור את בעיות המים שמקשות מאוד על רוב מדינות האזור ושרק יחמירו עקב משבר האקלים. יש פה הזדמנות למצוא דרכים להתקיים יחד בשלום באזור המשמעותי הזה של העולם שלנו”.
לא קל פה, אני מזכירה לו לקראת סיום. “אני יודע, אבל לא קל בשום מקום”, הוא עונה. “גם באמריקה הלטינית לא קל. אבל תמיד אפשר למצוא את הדרך”.
