אימוץ המודל הפיננסי שבו נעשה שימוש בתקופת הקמת המדינה יכול לסייע במימון פיתוח בר-קיימא של העוטף והצפון ובשיקום כלכלת ישראל. דעה
פרופ' יהודה כהנא ויעל איפרגן גיני, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
כך, גם היום, על רקע הוצאות המלחמה וההאטה במימון מצד מקורות זרים, לצד גידול באוכלוסייה והצורך בבנייה מחודשת ופיתוח של תשתיות בנות-קיימא – נדרש אימוץ מחודש של המודל כדי לאפשר את השיקום של חבל תקומה ושל הצפון, ולחזק את המשק הישראלי כולו. המודל מציע להשתמש בכספי הפנסיה של ישראל כמקורות מימון, כך שחלקה הארי של הפנסיה, המושקעת לטווח של עשרות שנים, יופנה להשקעות בפיתוח הבר-קיימא של ישראל.
הסיבה לכך שהיום הפנסיה לא מושקעת במדינה ובפיתוחה, היא שהתשואה הריאלית (רווח אחרי שמנכים ממנו את האינפלציה) היא נמוכה מכדי למשוך השקעות מצד המגזר הפרטי. המגזר הציבורי, לעומת זאת, שואף לייצר לצד שורת הרווח גם השפעה סביבתית-חברתית, המכונה שורת אימפקט. ומכיוון שבהשקעה בפיתוח בר-קיימא שורת האימפקט יכולה לעיתים לבוא על חשבון שורת הרווח, באחריות הממשלה להבחין ביניהן ולייצר רווחיות מפיתוח בר-קיימא. בעזרת רגולציה, על הממשלה לחייב עמידה בסטנדרטים מקיימים, לגבות מיסים מחברות מזהמות בהיקף שווה ערך לעלויות החיצוניות שנגרמות כתוצאה מפעילותן, וכך לסבסד את ההשקעות של גופי הפנסיה.
פרופ' יהודה כהנא, מייסד SDGs ישראל
יעל איפרגן גיני, מנכ"לית SDGs ישראל
עוד בנושא באתר הידען:
