מחקר חדש שיפר את הדיוק של הפרמטרים השולטים בהתפשטות היקום. פרמטרים מדויקים יותר יעזרו לאסטרונומים לקבוע כיצד היקום גדל למצבו הנוכחי, וכיצד הוא יתפתח בעתיד.
אתגרים במדידת התפשטות היקום
ידוע היטב כי היקום מתפשט. אך בהיעדר נקודות ציון בחלל, קשה למדוד במדויק כמה מהר הוא מתפשט. לכן, אסטרונומים מחפשים נקודות ציון מהימנות. באופן דומה לנר שנראה עמום יותר ככל שהוא מתרחק, עצמים רחוקים ביקום נראים עמומים יותר, למרות שהעצמים עצמם לא השתנו.
אם אנו יודעים את הבהירות הפנימית (ההתחלתית) של עצם, אנו יכולים לחשב את המרחק שלו על סמך הבהירות הנצפית. עצמים ביקום שבהירותם הידועה מאפשרת לנו לחשב מרחק נקראים “נרות תקן”.
שיטות חדשניות ומגוון נתונים
צוות בינלאומי בהובלת מריה ג’יובנה דיינוטי, פרופסור עוזר במצפה הכוכבים הלאומי של יפן (NAOJ), וג’אדה ברג’אקי, סטודנטית לדוקטורט בבית הספר העליון בדרום נאפולי, בסיוע מתקני המחשוב העל ב-NAOJ שמופעלים על ידי קאזונארי איוואסאקי, פרופסור עוזר ב-NAOJ וחבר במרכז לאסטרופיזיקה חישובית, חנכו תחום מחקר חדש על ידי ניצול מגוון שיטות סטטיסטיות חדשות לניתוח נתונים עבור נרות תקן שונים כגון סופרנובות, קוואזרים (חורים שחורים עוצמתיים הצורכים חומר ביקום הרחוק) והבזקי קרני גמא (הבזקים פתאומיים של קרינה חזקה). נרות תקן שונים שימושיים בטווחי מרחק שונים, לכן שילוב נרות תקן מרובים אפשר לצוות למפות אזורים גדולים יותר ביקום.
התוצאות החדשות מפחיתות את אי הוודאות של הפרמטרים המרכזיים בעד 35 אחוז. פרמטרים מדויקים יותר יעזרו לקבוע האם היקום ימשיך להתפשט לנצח, או שבסופו של דבר יקרוס על עצמו.
רקע – חוסר הסכמה בין שתי שיטות לקביעת קבוע האבל
אסטרופיזיקאים יודעים על התפשטות היקום כבר כמאה שנים. עם זאת, מדענים חלוקים בדעותיהם לגבי קצב ההתפשטות, בעיה הידועה כ”מתח האבל”. הבעיה נובעת מחוסר הסכמה בין שתי שיטות המשמשות למדידת קבוע האבל.
קבוע האבל מתאר את קצב ההתרחקות של גלקסיות מכדור הארץ כתלות במרחק שלהן ממנו. השיטה הישירה היא למדוד מרחקים לגלקסיות ובמקביל את מהירות התרחקותן, וכך לקבוע את ערכו של קבוע האבל. שיטה זו נותנת ערך של כ-73 ק”מ לשנייה לכל מיליון פארסק.
השיטה השנייה היא לבחון את תנאי הקוסמוס זמן קצר לאחר המפץ הגדול. ניתן למדוד וריאציות זעירות ברקע הקרינה הקוסמית שנותרה מהמפץ הגדול. בהינתן המידע הזה ורעיונות תיאורטיים שונים, אסטרופיזיקאים מנבאים שקבוע האבל צריך להיות סביב 67.5 ק”מ לשנייה לכל מיליון פארסק.
וכאן טמון העימות – שתי השיטות פשוט אינן מסכימות, וזוהי “בעיית המתח של האבל”. אי-הסכמות נוטות לעורר התרגשות בקרב הקהילה האסטרונומית, מאחר שפער מסדר גודל כזה עשוי לרמז שיש לחשוב מחדש על התאוריות.
עם זאת, לפני שמתרגשים יתר על המידה, חשוב שהחוקרים יאמתו את תוצאותיהם. טעות במדידה יכולה להסביר הכל. הטעות הסבירה ביותר היא שהחוקרים שקבעו את הערך “המאוחר” שגו במדידת המרחק לגלקסיות. עם זאת, מחקרים חדשים טוענים שצמצמו את טווח אי-הוודאות עד כדי כך שרבים מתחילים לחשוב על שינויים אפשריים בהבנתנו את לידת הקוסמוס והתפתחותו.
אם לוקחים את זה ברצינות, המדידות המוקדמות מרמזות שתופעה פיזיקלית לא ידועה “דחפה” את היקום בתחילת דרכו, מה שהוביל למדידות מהירות יותר כיום. הועלתה השערה שב-10% הראשונים מחיי היקום, צורה כלשהי של כבידה דוחפת הפעילה עצמה בקצרה, ונתנה דחיפה קלה להתפשטות היקום, לפני שכבתה ונעלמה.
בלי קשר להסבר הסופי, מתח האבל מסתמן כתעלומה נאה. המאמצים נמשכים כדי לנסות ולשפר את שתי המדידות של קבוע האבל, ויעבור זמן עד שהשאלה תיושב.
עוד בנושא באתר הידען:
20 תגובות
לצערי עובדי אלילים השתלטו על התגובות …הפחד והספק המנקר בראשם דוחף אותם להמציא שטויות במיץ .בכל מקרה השטות הגדולה ביותר שקיימת ביקום הוא לחשוב שיש איזה כוח בשמים שנתן לנו ספר הזוי מלא סתירות וניגודים ואותו אלוהים אומר לנו דרכו שאסור לגברים לאונן ולנשים ללכת במכנסיים ..לא משנה מה אתם ממציאים ורוצים לשנות בפיזיקה כדי שזה יתאים לטמטום הזה אתם ניצחתם מקום ראשון בדביליות יש לכם .
עידן קריסת הקונספציות הגיע
מקריסת הקונספציה הביטחונית של נתניהו
אל קריסת הקונספציה המדעית של ניוטון
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.
מאמר זה מיועד לדיון החל משעה 6 אחרי המלחמה.
רעיון כוח המשיכה נמסר לעולם על ידי ניוטון לפני 330 שנים.
ניוטון האמין שיש כוח מסתורי פלאי הבוקע ממעמקי כדור הארץ, ושכל תפקידו הוא להפיל למטה חפצים שהתחלקו לנו מהידיים. כוח מסתורי שכזה מביא את הקורא אל עולם האגדות ,והדמיון מעניק לכוח זה דמות של שד חביב בלתי נראה.
לשד הזה העניק ניוטון את השם המרגיע “כוח משיכה”.
למרבה הפלא ניוטון סחף אחריו מאמינים רבים ברעיון כוח המשיכה, וכך התחילה חקירה מדעית מוזרה של המציאות הפיזיקלית, עם פיזיקה של שדים ורוחות.
מדוע המציא ניוטון את הרעיון ההזוי של כוח משיכה.
ניוטון לא ידע כי חפצים שהתחלקו לנו מהיד נופלים מעצמם, ובכך הם מקיימים חוק טבע פיזיקלי פלאי , והוא חוק שימור הכמות של אנרגיה. חוק השימור הזה התקבל במדע רק לפני 170 שנים, וברור שניוטון לא ידע על קיומו.
ומאחר שניוטון לא ידע שחפצים נופלים מעצמם, ולא ידע על קיומו חוק שימור הכמות של אנרגיה, הוא המציא את רעיון כוח המשיכה. הרעיון המטורף הזה החזיק מעמד 160 שנים בכל תוכניות הלימוד הרשמיות של פיזיקה, וכך נוצרה ביצה מדעית
סמיכה ועכורה, שמנעה כל אפשרות להכיר את מבנה היקום האמיתי.
את הביצה המדעית העכורה של ניוטון, ביטלה המציאות הפיזיקלית שגילתה לעולם את קיומו של חוק כמותי פלאי, והוא שימור הכמות של אנרגיה.
איך חוק שימור הכמות של אנרגיה, מבטל את הרעיון של כוח משיכה.
כדי להרים אבן גדולה מעל פני האדמה לגובה 1 מטר, צריך להתאמץ ולהתעייף, וכמות העייפות הזו מייצגת כמות של אנרגיה.
אם נשחרר את האבן הזו מגובה של 1 מטר , היא תיפול מעצמה למטה במהירות מתגברת, ומכת הפגיעה שלה באדמה. תציג בדיוק את אותה כמות אנרגיה שהייתה דרושה, כדי להרים את האבן לגובה של 1 מטר.
המציאות הפיזיקלית היא פלאית ופועלת מעצמה, והיא שלימדה את המדענים על קיומו של חוק טבע פיזיקלי חשוב – חוק שימור הכמות של אנרגיה.
יש הרבה סוגים של אנרגיה, והם יכולים להתחלף זה בזה, על פי חוק שימור כמותי. המציאות הפיזיקלית פועלת מעצמה , על פי חוקים פלאיים הטבועים בה, וחוקרים סקרנים של המציאות הפיזיקלית ,התחילו לגלות את החוקים הללו.
חוק שימור הכמות של אנרגיה שהתגלה לפני 170 שנים מבטל לחלוטין את הפיזיקה של ניוטון הנזקקת לכוח משיכה – והוא מוכיח כי חפצים שהתחלקו לנו מהידיים- נופלים מעצמם, ואין במציאות הפיזיקלית שד מסתורי שמפיל אותם למטה..
ומה מסתבר ? שכבר 170 שנים מלמדים באוניברסיטאות את הפיזיקה של ניוטון, ולא קם אפילו מורה אחד וזעק ” אין כוח משיכה, והפיזיקה של ניוטון אינה נכונה”
יש להדגיש כי ניוטון לא ידע שהפיזיקה שלו אינה נכונה, אבל כבר לפני 170 שנה, ידעו מורי הפיזיקה על קיומו של חוק שימור האנרגיה המבטל את רעיון כוח המשיכה , אך הם פחדו מהמאמינים ברעיון כוח המשיכה , ולא סיפרו זאת לתלמידיהם .
170 השנים האומללות האלה של פחד , הפיקו שגיאות נוראיות בתפיסת מושג החומר ומבנה היקום, והמושגים של חומר חלקיקי אפל ואנרגיה אפלה, מעידים על כך.
עתה הגיע עידן קריסת הקונספציות, וזה הזמן לעבור לפיזיקה אחרת ,המבוססת על חוקים פלאיים הטבועים במציאות הפיזיקלית . זוהי הפיזיקה האמיתית, והיא מופיעה בספר מהפכני – הנושא את השם – “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
ספר זה מתנגש עם כל התורות הפיזיקליות שפותחו ב 150 השנים האחרונות, והוא מציג לעולם פיזיקה חדשה, וגם גיאומטריה חדשה של מעגלים.
בפיזיקה החדשה החומר הוא רציף ואין לו כוח משיכה, וכוכבי היקום נעים במסלולים בורגיים במרחב מלא בזמן פסיבי.
זמן פסיבי הוא סוג חדש של זמן הקיים ממש במציאות הפיזיקלית, כאשר הזמן המוכר לכולנו קיים רק בתודעת האדם, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו.
לכן השם המתאים לו הוא זמן אקטיבי.
א.עצבר
צ”ל פרופסור עוזר – דרגה אקדמית
מה זה פרופסור לעוזרת? או פרופסור לעוזר?
חלק גדול מהיקום כבר לא קיים. מה שאנחנו יכולים לראות באמצעות הטלסקופ האבל הם תמונות של מה שהיה לפני מיליוני שנים. ומה זה חשוב לנו אם אנחנו לא יכולים להפיק תועלת כל שהיא מהממצאים כל עוד אין באפשרותנו לצאת מכוכב הארץ שלנו ולהגיע למרחקים משמעותיים במהירות האור ?? לכן האסטרונומים מבזבזים את הזמן שלהם ואת הכסף של משלם המיסים בחיפוסים אינסופיים שלא יניבו כל תועלת לאנושות. יש בורא עולם שברא את העולם איך שהוא ואין לנו כל אפשרות לגלות איך ולמה. כל מה שביכולתנו הוא לחיות את חיינו.
מדענים ומחקרים אומרים:
שאם יהיה יהיה כתוב בכתבה ”מחקר מצא או מדענים אמרו” אז רוב האנשים יאמינו למה שיהיה כתוב הכתבה עקב חסר בחשיבה חופשית
יש צורך להכניס גז בוטן למינהרה בלחץ גבוה ולדליק ליסראוף את כול החמס במינהרה
לא לרחם על מסקנות ליסרוף את כולם
במקום התיאוריה של מפץ גדול, תיאוריה פיזיקלית של בריאה
המציאות הפיזיקלית נבראה מ 5 דברים כמותיים רציפים.
סימן ההיכר של דבר כמותי רציף ( דכ”ר) הוא פשוט.
כל כמות שנבחר מדכ”ר , תמיד יש כמות גדולה יותר, ויש כמות קטנה יותר.
כל כמות שנבחר מדכ”ר , נמצאת תמיד בין כמות אפס, לכמות אינסופית.
יש בעולם 5 דכ”רים , 3 בתחום הגיאומטרי ו2 בתחום הפיזיקלי,
אורך, שטח, נפח, שייכים לגיאומטריה, זמן ואנרגיה שייכים לפיזיקה.
גיאומטריה ופיזיקה הם שני המדעים המדויקים.
המציאות הפיזיקלית הופיעה, לאחר שאת המרחב האינסופי הריק, מילאו שני דברים כמותיים רציפים, והם אנרגיה וזמן פסיבי.
זמן פסיבי הוא זמן אמיתי הקיים ממש במציאות הפיזיקלית.
הזמן המוכר לכולנו לא קיים במציאות הפיזיקלית, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו. הזמן הזה קיים רק בתודעה של האדם, ולכן מתאים לו השם …זמן אקטיבי.
לאחר שהמרחב האינסופי התמלא באנרגיה וזמן פסיבי, התחיל להופיע חומר הכוכבים, שנוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
חומר הכוכבים הוא רציף , ואין לו כוח משיכה.
צירופי הכמויות של זמן פסיבי ואנרגיה , יצרו את היסודות המוכרים
כמו , זהב, פחמן, ברזל ועוד. כל צירוף כזה הוא צורה פיזיקלית, ולכן
החומר אינו מושג כמותי.
בחומר הרציף הוטבעה תנועה נצחית, וכל כוכב תמיד נע.
כך הופיעה האנרגיה של תנועת חומר, ואחריה סוגים רבים של אנרגיה.
חוק שימור הכמות של אנרגיה הוטבע ביקום , והוא מבטיח יקום נצחי.
תיאוריה פיזיקלית של בריאה מתוארת בהרחבה בספר.
“מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
א.עצבר
יקום , יקום, יקום, מה זה יקום ? מה גודל היקום ? מה יש ביקום ?
מה קורה ביקום ?
היקום בנוי מכמות סופית של כוכבים הנעים יחד , במרחב אינסופי.
המרחב האינסופי מלא בזמן פסיבי ובאנרגיה.
זמן פסיבי הוא מושג פיזיקלי ממשי ואמיתי הקיים במציאות הפיזיקלית.
חומר הכוכבים נוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
המרחב האינסופי הוא בית היצירה של כוכבים, והוא גם בית מנוחתם.
עיינו בספר “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
א.עצבר
מסופר על חכמי העיר הידועה חלם
שנודע להם שהגיע לעיר הגדולה עגלה הנוסעת ללא סוסים וקוראים לה רכבת.
ישבו החכמים והחליטו לשלוח משלחת של הגדולים והטובים שביניהם לבדוק האם השמועות נכונות.
ואכן משלחת כזו נסעה.
לאחר המתנה של כמה שבועות מורטות עצבים חזרו החכמים
ואמרו
אכן ראינו את הפלא הגדול יש שם עגלה ענקית מלאה קרונות והיא נוסעת ללא סוסים.
ואיך היא עושה את זה -שאלו כל שאר החכמים בסקרנות
אה .זה פשוט ביותר-ענתה המשלחת המהוללה- בסוף יש קרון ולפניו יש קרון שסוחב אותו ..ולפניו קרון שסוחב את הקרון ..וככה יש עשרה קרונות .. שסוחבים את הקרונות שאחריהם..
נו ???- שאלו שאר החכמים
אז ככה -ענו להם- בהתחלה יש קרון אחר לגמרי וקוראים לו קטר והוא סוחב את כל שאר הקרונות שאחריו
ואיך הוא נוסע?-שאלו החכמים
את זה אנחנו עדיין לא יודעים ובודקים את זה
מדוע הבאתי את הסיפור
אז כל התאוריה של המפץ היא אותו עיקרון
השאלה איך התחיל המפץ?
אה את זה אנחנו לא יודעים
אם לא יודעים את ההתחלה..אז מניין לנו בכלל כל ההמשך כי הכל תלוי בהתחלה.
לדוגמא
אם אנחנו בני האדם יצור קטן המורכב מפרטים הקיימים ביקום מסוגל לחשוב להגות רעיונות ואפילו לכתוב את התגובה הזו
האם מותר לשאול האם המקור הראשוני שהתחיל את הכל מסוגל לחשוב והוא פשוט כל כך מורכב מצד אחד שאין לנו כל תפישה בו.
ומצד שני הוא פשוט בתכלית
הייתכן שהוא המקור הזה חושב ומתכנן.
הייתכן שהמקור הזה קבע את חוקי הפיסיקה הידועים לנו
האם מהמקור הזה נוצר החומר
אם אנחנו לא יודעים מאומה על המקור מניין לנו לדעת שאין לו תוכניות כוונות ורצונות משלו.
האם לא פשוט לומר שהמקור בעצמו בא וגילה לאדם(בגלל שכך עלה ברצונו ) איך הכל התחיל
לדוגמא במילים
בראשית ברא א-לוקים את השמים ואת הארץ
חבל שמתעלמים מתאוריןת נוספות להווצרות היקום שהרי ידוע שיש כאלה…
אשמח מאוד אם תהיה כתבה (קצרה כמובן) על התאוריות הנוספות שמשום מה מתעלמים מהן
כנראה מתוך הנחה שאינן נכונות
ורק בגלל שזו המקובלת ביותר
שהרי גם בזו …קיימות שתי תאוריות וברור שמיכוון שכך רק אחת היא הנכונה (אם במקרה ואחת מהן בכלל נכונה)
במילה בראשית מוגדרת כל המציאות: מקום, זמן תנועה.
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ .והארץ היתה תהו ובהו…..ויאמר אלוקים יני ויהי אור וכל השאר לך וגמור למ”ד והשכל או הסכל
בריאת היקום ככתוב בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו..
ויאמר אלקים יהי ויהי אור …וכל השאר לך ותלמד ותשכיל
האם מה שהיה הוא מה שיהיה. ההנחה המקובלת היא שהמדענים לא צופים שינויים קיצוניים בקוסמוס אין להסתמך על השינויים אפילו הקיצוניים ביותר שהיו בעבר ולבנות הנחות לגבי העתיד. סביר מאד שההנחות של היום לא התקבלו על מדענים בעתיד ( אולי אפילו העתיד הקרוב) לכן על סמן שאין בידינו את כל הנתונים העתידיים לא נוכל לצפות את העתיד
במחקר שלי יש תשובות טובות יותר הן על הפרדוקסים הנובעים מההנחות שהביאו לתאוריית המפץ הגדול והן על הדרך בה הקוסמוס התפתח. ראה
https://www.academia.edu/106217972/How_the_world_functions_and_how_we_function_in_it
חשבתי לתומי שכבר בראשות שנות התשעים (או אולי בסוף שנות השמונים?), כשגילינו שהיקום מאיץ את התפשטותו, נפטרנו מהאפשרות שהוא דווקא יקרוס על עצמו. אם כן, מאיפה הגיעה הפסקה שאומרת “פרמטרים מדויקים יותר יעזרו לקבוע האם היקום ימשיך להתפשט לנצח, או שבסופו של דבר יקרוס על עצמו.”? (היא נמצאת גם במאמאר המקורי, והלינק שבור).
כעת בבר ידוע שהיקום מתפשט ויתפשט לנצח, ושדברים מעניינים יקרו כתוצאה מכך, הפרמטרים יכולים לעזור לקבוע דברים יותר חשובים: איזה חלק מהיקום הנראה כבר נמצא מחוץ לאופק האירועים שלנו, ומתי בכלל תגיע הקריעה הגדולה.
תיאוריה השוללת אפשרות של בריאה, ואיננה מביאה אותה בחשבון, לא יכולה בשום אופן להיחשב כתיאוריה ‘מדעית’.
הפיזיקה המקובלת של היקום קפואה ומאובנת, כיוון שהיא נשענת על 3 אמונות נאיביות.
1: שהחומר בנוי מחלקיקים שאינם חומר.
2: לחומר יש כוח משיכה.
3: המרחב שבו נעים הכוכבים הוא ריק.
האמונה בחומר חלקיקי הביאה ליצירת מאיצי חלקיקים , שגורלם יהיה לשמש מצבות ענק למדע שהכזיב, והאמונה שלחומר יש כוח משיכה, מנעה מאנשי המדע להבין איך פועל היקום.
האמונה במרחב ריק, מנעה מאנשי המדע להכיר סוג זמן חדש, והוא הזמן הפסיבי.
הפיזיקה החדשה מופיעה בספר ” מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
הכישלון הראשון של הפיזיקה המקובלת הוא באימוץ האמונה האומרת שהמרחב האינסופי שבו נעים הכוכבים הוא ריק -כאשר באמת הוא מלא באנרגיה.
הכישלון השני והוא הגדול ביותר, נעוץ באמונה שקיים במציאות רק סוג זמן יחיד המוכר לכולנו שאנו מבחינים בו בעזרת שעון. סוג זה של זמן קיים רק בתודעת האדם, ואינו קיים במציאות הפיזיקלית. מה שקיים במציאות הפיזיקלית הוא סוג חדש של זמן, שהענקתי לו את השם זמן פסיבי. סוג הזמן החדש הזה, הוא קר מוחלט ונח מוחלט, והוא התווך המעביר את אור השמש, בצורת גלים של זמן פסיבי. בפיזיקה החדשה המרחב האינסופי מלא באנרגיה וזמן פסיבי, ומצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה, נוצר חומר הכוכבים הרציף. התפיסה של חומר רציף מבטלת את האמונה הנאיבית של הפיזיקאים, שהחומר בנוי מחלקיקים של כלום.
הפיזיקה החדשה מופיע בספר “מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
הפיזיקה המקובלת של היקום קפואה ומאובנת, כיוון שהיא נשענת על 3 אמונות נאיביות.
1: שהחומר בנוי מחלקיקים שאינם חומר.
2: לחומר יש כוח משיכה.
3: המרחב שבו נעים הכוכבים הוא ריק.
האמונה בחומר חלקיקי הביאה ליצירת מאיצי חלקיקים , שגורלם יהיה לשמש מצבות ענק למדע שהכזיב, והאמונה שלחומר יש כוח משיכה, מנעה מאנשי המדע להבין איך פועל היקום.
האמונה במרחב ריק, מנעה מאנשי המדע להכיר סוג זמן חדש, והוא הזמן הפסיבי.
הפיזיקה החדשה מופיעה בספר ” מסע הקסם של עצבר על כנפי הידיעה הטבעית”
מי שרוצה להכיר את היקום האמיתי, יעיין בספר “מסע הקסם של עצבר ….
היקום האמיתי הוא קודם כל, מרחב אינסופי המלא בזמן פסיבי , שהוא נח מוחלט וקר מוחלט. זמן פסיבי קיים ממש במציאות הפיזיקלית, כאשר הזמן שתמיד מדברים עליו, קיים רק כמחשבה בתודעת האדם.
גם אנרגיה ממלאה את המרחב האינסופי. אנרגיה וזמן פסיבי הם מושגים כמותיים, וחומר הכוכבים הרציף נוצר מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה. כאשר כוכב מתפוצץ ומפסיק להתקיים, הוא מוסר למרחב האינסופי את האנרגיה שלו ואת הזמן הפסיבי שלו.
הזמן הפסיבי גם ממלא תפקיד של תווך , המעביר את אור השמש, בצורת גלים של זמן פסיבי .היקום האמיתי פועל ללא כוח משיכה, אלא על פי רעיונות שמתגשמים, כמו חוק שימור האנרגיה.
חוק שימור החומר כלל לא קיים, כיוון שחומר אינו מושג כמותי, והוא בגדר של צורה פיזיקלית, הנתפסת עם צירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.