כשהאוקיינוסים נסגרים – מחקר חדש מצביע על כך שהאוקיינוס האטלנטי ייכנס “בקרוב” לשלב השקיעה שלו

מחקר מראה לראשונה כיצד פלישה ישירה של איזורי הפחתה יכולה להתרחש. המודל התלת-ממדי החישובי, המונע על-ידי כוח הכבידה, חוזה כי אזור הפחתה הנמצא כיום מתחת למיצר גיברלטר יתפשט עוד יותר בתוך האוקיינוס האטלנטי ויתרום ליצירת מערכת הפחתה אטלנטית – טבעת אש דומה לזו הקיימת באוקיאנוס השקט

מחקר שנערך לאחרונה תוך שימוש בסימולציות חישוביות חוזה כי אזור ההפחתה שנמצא כיום מתחת למיצר גיברלטר יתרחב עוד יותר לתוך האוקיינוס האטלנטי, וימלא תפקיד מפתח בפיתוח מערכת הפחתה אטלנטית – למעשה טבעת אש אטלנטית. במסגרות זמן גיאולוגיות, אירוע זה צפוי להתרחש “בקרוב”, בערך ב-20 מיליון השנים הבאות.

אוקיינוסים נראים נצחיים ביחס לתוחלת החיים שלנו, אבל הם לא כאן לאורך זמן: הם נולדים, גדלים ויום אחד הם נסגרים. תהליך זה, שנמשך כמה מאות מיליוני שנים, נקרא ‘מחזור וילסון’. האוקיינוס האטלנטי, למשל, נולד כשפנגיאה התפרקה, לפני כ-180 מיליון שנה, ויום אחד צפוי ייסגר. הים התיכון הוא מה שנותר מאוקיינוס גדול – הטתיס – שהיה קיים פעם בין אפריקה לאירואסיה.

הבנת אזורי הפחתה

כדי שאוקיינוס כמו האוקיינוס האטלנטי יפסיק לגדול ויתחיל להיסגר, צריכים להיווצר אזורי הפחתה חדשים – מקומות שבהם לוח טקטוני אחד שוקע מתחת ללוח טקטוני אחר. אבל קשה ליצור אזורי הפחתה, מכיוון שזה דורש מלוחות להישבר ולהתכופף, ולוחות הם דברים חזקים מאוד. דרך לצאת מה”פרדוקס” הזה היא לחשוב שאזורי הפחתה יכולים לנדוד מאוקיינוס גוסס שבו הם כבר קיימים – הים התיכון – לאוקיינוסים בתוליים – כמו האוקיינוס האטלנטי. תהליך זה זכה לכינוי פלישת הפחתה.

מחקר זה מראה לראשונה כיצד פלישה ישירה כזו של איזורי הפחתה יכולה להתרחש. המודל התלת-ממדי החישובי, המונע על-ידי כוח הכבידה, חוזה כי אזור הפחתה הנמצא כיום מתחת למיצר גיברלטר יתפשט עוד יותר בתוך האוקיינוס האטלנטי ויתרום ליצירת מערכת הפחתה אטלנטית – טבעת אש אטלנטית, באנלוגיה למבנה שכבר קיים באוקיינוס השקט. זה יקרה “בקרוב” במונחים גיאולוגיים – אבל לא לפני כ-20 מיליון שנה.

“זיהוי תחילת תהליך הסגירה היא מטבעה תהליך תלת ממדי שדורש כלי מידול מתקדמים ומחשבי-על שלא היו זמינים לפני כמה שנים. כעת אנו יכולים לדמות את היווצרות קשת גיברלטר בפירוט רב וגם כיצד היא עשויה להתפתח בעתיד הרחוק”, מסביר ז’ואאו דוארטה, המחבר הראשון, חוקר במכון דום לואיס, בפקולטה למדעים של אוניברסיטת ליסבון (Ciências ULisboa) (פורטוגל).

הפחתה פעילה באזור גיברלטר

מחקר זה שופך אור חדש על אזור ההפחתה של גיברלטר, שכן מחברים מעטים סברו שהוא עדיין פעיל, מכיוון שהוא הואט משמעותית במיליון השנים האחרונות. על-פי ממצאים אלה, השלב האיטי שלה יימשך עוד 20 מיליון שנה, ולאחר מכן יפלוש לאוקיינוס האטלנטי ויואץ. זו תהיה תחילתו של מחזור הקרום בצד המזרחי של האוקיינוס האטלנטי, וייתכן שזו תחילת סגירתו של האוקיינוס האטלנטי.

“ישנם שני אזורי הפחתה נוספים בצד השני של האוקיינוס האטלנטי – האנטילים הקטנים, בקריביים, וקשת סקוטיה, ליד אנטארקטיקה. עם זאת, אזורי הפחתה אלה פלשו לאוקיינוס האטלנטי לפני כמה מיליוני שנים. המחקר ב גיברלטר הוא הזדמנות שלא תסולא בפז מכיוון שהיא מאפשרת התבוננות בתהליך בשלביו המוקדמים כאשר הוא רק מתחיל”, מוסיף ז’ואאו דוארטה.

באופן כללי, מחקר זה מראה כי פלישת הפחתה היא ככל הנראה מנגנון נפוץ של התחלת הפחתה באוקיינוסים מסוג אטלנטי, ולכן ממלאת תפקיד בסיסי באבולוציה הגיאולוגית של כוכב הלכת שלנו.

לממצא כי הפחתת גיברלטר עדיין פעילה כיום יש השלכות חשובות גם על הפעילות הסייסמית באזור. אזורי הפחתה ידועים ביצירת רעידות האדמה החזקות ביותר על-פני כדור הארץ. אירועים כמו רעידת האדמה הגדולה בליסבון בשנת 1755 מהווים איום ודורשים מוכנות.

סימוכין: “אזור הפחתת גיברלטר פולש לאוקיינוס האטלנטי” מאת ז’ואאו ס. דוארטה, ניקולס ריאל, פיליפה מ. רוסאס, אנטון פופוב, כריסטיאן שולר ובוריס ג’יי פי קאוס, 13 בפברואר 2024, גאולוגיה.
DOI: 10.1130/G51654.1

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• המזרח התיכון יושב על תפרים בין חמישה לוחות טקטוניים * אלפי הרוגים ברעידות אדמה בטורקיה ובסוריה
• אירופה תתחבר עם צפון אמריקה בעוד 220 מיליון שנה
• גושים מוזרים במעמקי מעטפת כדה”א הם שרידים של כוכב הלכת מההתנגשות שיצרה גם את הירח
• כדור הארץ נטה על צידו כדי לפצות על התפרצות הר געש
• בניגוד למרבית מדינות המערב לישראל אין תכנית פעילה להתמודדות עם אסונות הנגרמים כתוצאה משינויי האקלים