הכינוס נערך בתקווה כי עדיין ניתן לעצור את ההתחממות העולמית בגבול ה 1.5 מעלות מעל למה שהיה לפני המהפיכה התעשיתית, מתוך הכרה של רבים מהמשתתפים בדחיפות הצורך לפעולה מיידית כשהדגשה היא על הצורך בשינוי מיידי. כפי שכבר הוכר ע׳׳י משתתפי הכנס בפריז ב 2015
ב 31 לאוקטובר יתכנסו בגלזגו שבסקוטלנד נציגי מדינות העולם לדון בשינויי האקלים ובדרכים לעצור את ההתחממות העולמית, פרוש ה COP26 הוא הכינוס ה26 של כל משתתפי ״האמנה לשינויי האקלים״.
כל הצדדים שחתומים על האמנה מתכנסים כל שנה כדי לדון בהתחממות העולמית ובשינויי האקלים. הכינוס הראשון (COP1) היה בברלין ב 1995, בו דנו בעיקר בהתחממות העולמית וגם בשינויי האקלים, אלא שהיום כבר ברור כי המושג ״שינויי האקלים״ השתנה והפך ל אסון האקלים, (בגלל המגיפה לא התכנסו הצדדים בשנה שעברה).
משתתפי הכנס הם מנהיגי מדינות, ראשי תאגידים, שתדלנים, נציגים של ארגונים רשמיים ואזרחיים, כמו למשל הארגון העולמי לבטחון תזונתי הפועל בעיקר כדי לספק בטחון תזונתי עבור כמיליארד אנשים במדינות רבות.
הכינוס נערך בתקווה כי עדיין ניתן לעצור את ההתחממות העולמית בגבול ה 1.5 מעלות מעל למה שהיה לפני המהפיכה התעשיתית, מתוך הכרה של רבים מהמשתתפים בדחיפות הצורך לפעולה מיידית כשהדגשה היא על הצורך בשינוי מיידי. כפי שכבר הוכר ע׳׳י משתתפי הכנס בפריז ב 2015, (COP21).
בו הוחלט לפעול כדי לא לאפשר התחממות מעל ל 1.5 מעלות. למרות שבכנס בפריז כבר היתה הבנה כי ההתחממות העולמית גורמת לשינוים אקלימיים שהופכים לאסונות, למרות שכבר ב 2015 היתה הדחיפות ברורה, הסתבר כי ההחלטות מתקבלות אבל ישומן – יוק !
היום ברור לכל המשתתפים כי על פי כל המדדים המדעיים והתחזיות האקלימיות, כדי להצליח בעצירת ההתחממות יש צורך להפחית את פליטות הגאזים שגורמים להתחממות בחצי עד 2030 ולעצירה מוחלטת של הפליטות עד 2050,
מה שמוגדר כ net zero על פי הארגון העולמי לבטחון תזונתי ( wfp) במידה ולא תעצר ההתחממות מתחת ל2מעלות תוך זמן לא רב יעלה מספר הרעבים ויגיע לשני מיליארד.
מאחר ואסון האקלים משפיע על כל מערכות הייצור וההספקה של מזון הרי שאם לא תושג המטרה, אם לא יפחתו הפליטות בחצי עד 2030 ההרס יהיה עצום, יבולים חקלאיים יקמלו, עדרי צאן ובקר ימותו, הדייג באוקינוסים ובאגמים יפגע קשות, התוצאה המידית תהיה פגיעה חמורה באפשרויות לספק מזון לשווקים עד כדי עצירה מוחלטת. מאחר ומערכות ייצור המזון שלובות בסביבה ובמערכות סביבתיות, כבר היום בגלל ובמקביל לפגיעה במערכות ייצור והספקת מזון נפגעות קשה כל המערכות הסביבתיות.
הנפגעים המיידיים מההתחממות ומשינויי האקלים הם תושבי איים ואזורים נמוכים בקרבת חופים, אבל יותר מכך תושבי מדינות עניות באזורים יובשניים, כך בדרום מזרח אסיה, באפריקה ואפילו במזרח התיכון .
כדי למנוע או לפחות למתן את האסון דורשים הצדדים שעשויים להיפגע (כלומר תושבי ונציגי המדינות העניות) ממשתתפי הכינוס להתחייב לפעולה מיידית לשיקום מערכות סביבתיות שממתנות את פגעי האקלים, לארגן מחדש את מערכות ייצור המזון כך שלא יגרמו לכריתת יערות, לא יפגעו בסביבה הטבעית וימתנו את
פליטת הפחמן. – במקביל לכך לפעול להגנה על אוכלוסיות שצפויות להיפגע משינויי/אסון האקלים, על פי הערכות שונות כדי לישם זאת יש צורך בכ -200 מיליארד דולרים. כאשר ברור כי בעלות ישאו המדינות החזקות, חלקים מסכום זה כבר הובטחו בפריז (2015), אך לא יושמו, נציגי המדינות הנפגעות דורשים ליישם .
האסון האקלימי כבר כאן וכדי למתנו יש צורך בפעילות כלל עולמית ובשיתוף כל הגורמים. לאחרונה יש התעוררות של קבוצות אזרחיות רבות ובעיקר צעירים שקוראים לפעולה מיידית . אם הזכרתי צעירים הרי שגם הם מתחלקים לאלה שדורשים, מפגינים, מתריעים וגם עושים כדי למנוע פגיעה בעתיד, אלא שממול יש רבים שנהנים היום ו ״אחרי המבול״, מה המצב בסביבתינו הקרובה ?
למרות היותי ספקן יש לקוות כי מהכנס (cop26) יצאו לא הצהרות אלא החלטות לביצוע שתהינה מלוות בתקציבים ובלוחות זמנים.
ועכשיו יותר מתמיד ראוי כי במקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.
