בסוף שנות ה-30 ערך הפסיכיאטר הראשי של הרודן הספרדי פרנקו מחקר על מתנדבי הבריגדות הבינלאומיות, במטרה לחשוף את "המקורות הביולוגיים-הנפשיים של הקנאות המרקסיסטית"
ג'יילס טרמלט גרדיאן
תצלום ארכיון: אי-אף-פי
פגישה בין פרנקו והיטלר, .1940 האסירים סיפרו כי בניסויים נכחו קציני גסטפו, שפעלו במשותף עם ד"ר וייחו
לפסיכיאטר הראשי של הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו, אנטוניו וייחו נגרה, זה בוודאי נראה מובן מאליו. אם הגנרליסימו ושותפיו הימנים הקיצונים ממלחמת האזרחים הספרדית נלחמו למען הצדק, האל והאמת, אז יריביהם בשמאל היו צריכים להיות משוגעים, פסיכוטים או לפחות חולי נפש. בסוף שנות ה-,30 כאשר הפשיסטים היו קרובים לניצחון, החליט וייחו להוכיח זאת. הפתרון, החליט, נמצא במנזר נטוש בסן פדרו דה קרדנה, ליד בורגוס, שהפך לכלא מאולתר למתנדבי הבריגדות הבינלאומיות, שלחמו למען הרפובליקה.
ב-1938 עברו האסירים סדרת בדיקות גופניות ופסיכולוגיות מוזרות, באחד הניסיונות השיטתיים הראשונים להעמיד את הפסיכיאטריה בשירות האידיאולוגיה. 64 שנים מאוחר יותר, נחשפו תוצאות הפרויקט של וייחו, שחקר את "המקורות הביולוגיים-הנפשיים של הקנאות המרקסיסטית".
אסירים לשעבר בסן פדרו דה קרדנה זוכרים שעברו כ-200 מבדקים. הם נשאלו על חיי המין שלהם וראשיהם ואפיהם נמדדו. "הם הכריחו אותנו להתפשט וערכו את כל המדידות האלה. שיערנו כי הם חושבים שזה יועיל להם במקרה שהפשיסטים יפלשו לבריטניה", אמר בוב דויל, אחד היחידים שנותרו בחיים מבין קבוצה של 75 אסירים בריטים שנבדקו במחנה. אסיר לשעבר אחר, קרל גייסר, האמריקאי בעל הדרגה הגבוהה ביותר בכלא וקומיסר פוליטי לשעבר בבריגדה האמריקאית על שם אברהם לינקולן, נזכר: "צילמו אותי כשרק פיסת בד קטנה מכסה על איבר המין שלי".
שני גברים בבגדים אזרחיים הציגו לאסירים סדרה של שאלות. נדרשו להם ימים אחדים לחקור כ-200 אסירים בריטים, אירים, אמריקאים, קנדים, פורטוגלים ודרום אמריקאים. "אחד העוזרים… אמר בקול רם מה האורך, הרוחב והנפח של גולגולת האסיר, מה המרחק בין עיניו, מה אורך אפו, ותיאר את צבע עורו, מבנה הגוף שלו, צלקות וסוג הפציעה", כתב גייסר בספרו, ","Prisoners of the Good Fight שפורסם ב- .1986"כל אסיר הצטווה לעמוד בפני מצלמה, צולם מלפנים ומהצד ונעשה גם צילום תקריב של פניו. אחרי זה נחשבנו למי שעברו סיווג 'מדעי'".
תוצאות הבדיקות של וייחו פורסמו בכתב עת רפואי צבאי והעלו אבק בספריות בספרד, עד שההיסטוריון ריצ'רד וינייס חשף אותן במהלך העבודה על ספרו." "The Lost Children of Franco התוצאות היו נחשבות למגוחכות, לולא היה וייחו אדם רב השפעה. בתקופה שבה נערך המחקר הוא שימש כפסיכולוג הראשי של צבא ספרד. הוא התקדם ונהפך לפסיכיאטר החשוב ביותר במדינה, בעל הקתדרה האוניברסיטאית הראשונה בספרד בתחום. הוא כתב עשרות ספרים והשתתף בכנסים בינלאומיים עד למותו ב-1960.
הדו"ח שלו טען, למשל, כי %58 מהאסירים האנגלים היו "רווקים שהיה להם ניסיון מיני גם עם נשים שאינן פרוצות"; %7 מהם גויסו על ידי "שרלטנים בהייד פארק"; %17 היו רשומים ב"לשכת התעסוקה". כל (שלושת) האסירים הוולשים היו "אלכוהוליסטים", גילה וייחו. "מתקבל על הדעת, שפסיכופתים מכל הסוגים יצטרפו לשורות המרקסיסטים", טען הפסיכיאטר לפני שהחל במחקר. "משום שמרקסיזם כרוך באי מוסריות חברתית… אנו מניחים שאותם קנאים שנלחמו בכלי נשק יפגינו מזג סכיזואידי".
אין זה מפתיע איפוא שהוא איבחן כשליש מבין האסירים האנגלים כ"מפגרים מבחינה שכלית". שליש נוסף, פסק, סבלו ממחלות נפשיות שהפכו אותם לסכיזואידים, פרנואידים או פסיכופתים. ההידרדרות שלהם למרקסיזם הוחרפה על ידי העובדה ש-%29 מהם גם נחשבו לפי המבדקים כ"רפי שכל מבחינה חברתית". וייחו הוסיף, כי "שוב אנו מוצאים אישור לכך שמקורות המרקסיזם נעוצים בטינה חברתית, בשאיפות שלא התממשו ובקנאה. גישתם האידיאולוגית העיקשת של המרקסיסטים האנגלים נובעת ממוחותיהם האטומים ומחוסר התרבות שלהם".
תוצאות המחקר, שהסיקו כצפוי שמרקסיסטים הם באמת משוגעים, חושפות את עולמם המנטלי של מי שניהלו, בהנהגתו של פרנקו, את ספרד ב-40 השנים הבאות, יותר משהן אומרות דבר מה על האסירים הבריטים והאחרים בסן פדרו דה קרדנה. התוצאות גם הגבירו את השימוש באחד הפתרונות הפוליטים המועדפים על פרנקו – כיתת היורים. אלה שלא ניתן היה להצילם, מוטב היה להם למות.
חברי הבריגדה שעדיין חיים כיום נדהמו לשמוע על המחקר של וייחו. הם חשבו שהניסויים בוצעו בידי קציני גסטפו. כעת נראה סביר יותר, שאם אכן נכחו שם אנשי גסטפו, הם פעלו במשותף עם וייחו, שדיבר גרמנית רהוטה. כך או כך, לאסירים היה ברור מה מטרת הניסויים. "הם רצו להוכיח שאנחנו לא נורמלים", אמר גייסר. תגובת האסירים היתה להפוך את הניסויים ללעג ולקלס. לצד התפארויות מכוונות על מעלליהם המיניים, הם הקפידו להימנע מאמירת דברים שעלולים להביא להוצאתם להורג בבוקר שלמחרת.
החיים בכלא היו קשים, אבל חברי הבריגדה לא נשברו ברוחם. "זה היה קשה. לא היו חלונות בתאים, רק סורגים. היה קר. ישנו על רצפת אבן בלי שום מצעים. הסניטציה היתה מינימלית. קיבלנו כיכר לחם מאוד קטנה פעם ביום, ומלבד זאת רק שעועית", סיפר דייב גודמן, חבר בריגדה בריטי, ל"גרדיאן" זמן קצר לפני מותו אשתקד.
וייחו הסיק, בטעות, שכל חברי הבריגדה הבינלאומית הם מרקסיסטים מושבעים. "במחנות הריכוז, חלקנו היינו דמוקרטים, אחרים היו אנרכיסטים, כמה היו קומוניסטים… מה שלמדנו מכך היה שכולנו צריכים להתלכד ולעמוד זה לצד זה", אמר גייסר.
וייחו זכה לעיטורים רבים כרופא צבאי ושירת כנספח צבאי בשגרירות ספרד בברלין. הוא היה מעודכן ב"הישגים האחרונים" של הפסיכיאטרים הנאצים של היטלר, שכבר היו עסוקים בעיקור וב"המתות חסד" של עשרות אלפי בני אדם, שנחשבו לאיום על מאגר הגנים הארי.
וייחו, שהיה קתולי אדוק, התנגד לכל אמצעי מניעה ולכן דחה עיקור כפתרון. הוא העלה הצעות משלו לטיהור "הגזע ההיספני", שלטענתו איבד את כוחו בעקבות 500 שנים של נישואי תערובת עם יהודים שהמירו את דתם. בחירה מוקדמת של מועמדים המתאימים להתרבות תחזיר לגזע את "אצילותו", טען בספר בשם "השבחת העם ההיספני וחידוש הגזע".
המסקנות הסופיות של מחקרו אולי סייעו להצדיק את הריגתם של 30,000 עד50,000 אוהדי הרפובליקה בידי כיתות יורים, אבל הן ימצאו חן בעיני רוב חברי הבריגדות הבינלאומיות שנשארו בחיים. על אף לחצי הכלא, %85 מהם סירבו להביע חרטה על כך שנלחמו להצלתה של ממשלת הרפובליקה, שנבחרה בבחירות כלליות וחופשיות. "מושאי המחקר האנגלים השתתפו בלחימה הרבה יותר מהאמריקאים, אם לשפוט לפי מספר הפצועים… רוב רובם מוסיפים לדבוק בנחישות באידיאלים שלהם", הסיק ד"ר וייחו.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~365311417~~~26&SiteName=hayadan
