כך מצליח הכולסטרול הטוב לפרק את הכולסטרול הרע

חוקרים ישראלים גילו אנזים הממלא תפקיד מרכזי בעיכוב טרשת עורקים

מרית סלוין

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/goodcholesterol.html

איך נוצר הנגע הטרשתי בדפנות העורקים, המוביל בסופו של דבר לסתימת העורק ולהתקף לב? בהתחשב בכך שהתקפי לב הם סיבת המוות מספר אחת בעולם המערבי, זאת שאלה בעלת חשיבות עליונה. הכולסטרול הוא גורם סיכון מרכזי בתהליך הטרשתי. עם זאת, הכולסטרול משמש בגוף גם לבניית חומרים המשתתפים בתהליכי החיים. הוא משמש מרכיב מרכזי בדופן התא וממנו נוצרים ויטמין, D הורמוני המין וחומצות מרה. כ-%7 מהכולסטרול נמצאים בדם, וכשכמות הכולסטרול בדם עולה הוא שוקע בדפנות העורקים.

הכולסטרול מגיע לגוף משני מקורות עיקריים: מהמזון ומייצור עצמי, בעיקר בכבד. עם סיום ייצורו הוא נארז בחלקיקים קטנים הנקראים ליפופרוטאינים, שמסיעים אותו בזרם הדם. שניים מהם קשורים ישירות לטרשת העורקים: ה- LDL(“הכולסטרול הרע”) וה-HDL (“הכולסטרול הטוב”). חלקיקי LDL נושאים כשני שלישים מהכולסטרול בדם ומסיעים אותו לכל הגוף. כאשר כמותם עולה, הם מסתננים לדופן העורק, שם הכולסטרול מתחמצן. הכולסטרול המחומצן מתחיל את התהליך הטרשתי, המוביל בסופו של דבר להתקף לב או לשבץ מוחי. חלקיקי ה-HDL נושאים כרבע מכמות הכולסטרול. הם קושרים עודפי כולסטרול מדפנות העורקים ומסיעים אותם לכבד. בכבד נהפך הכולסטרול לחומצות מרה ומסולק מהגוף.
הגוף יודע לווסת את רמת הכולסטרול המגיעה מהמזון. כשאוכלים מזון עשיר בכולסטרול, נספג בדם פחות כולסטרול ממערכת העיכול, ייצור הכולסטרול בכבד מעוכב, ונוצרות ממנו יותר חומצות מרה המסולקות בחלקן מהגוף. בגיל מבוגר מתחילות המערכות האלה לאבד מיעילותן וזו אחת הסיבות לעודף הכולסטרול בדם עם העלייה בגיל.

רמות ה-LDL וה-HDL מאותתות על מידת הסיכון ללקות בטרשת העורקים. אבל מתברר שאצל כ-%30 מהלוקים בהתקף לב רמות ה-LDL וה-HDL תקינות. הבעיה אצלם היא שמרבית הכולסטרול ב-LDL מחומצן (בהשוואה למצבים תקינים ומצבים של עודף ב-,LDL שבהם רק מקצת הכולסטרול מחומצן).

הכולסטרול המחומצן, כך סבורים היום, הוא הגורם המרכזי בתהליך הטרשתי: התהליך מתחיל כאשר חלקיקי LDL עמוסים בכולסטרול חודרים לדופן העורק. בדופן העורק מתחמצן הכולסטרול וה-LDL המחומצן נבלע על ידי תאים הנקראים מקרופגים. כשהכולסטרול המחומצן מצטבר בתוך המקרופגים בכמויות גדולות, הם נהפכים ל”תאי קצף”, הנערמים זה על זה ויוצרים את הנגע הטרשתי. תוך כדי כך משתחררים מתאי הקצף חומרי דלקת המזרזים תהליכי קרישה. בסופו של דבר העורק נסתם מקריש דם שנתקע על פני הרובד הטרשתי וסותם את חלל הצינור. חלקיקי ה-HDL יכולים להתערב בתהליך הטרשתי ולמנוע את התקדמותו באמצעות קשירת כולסטרול מהרובד הטרשתי והעברתו לכבד לשם סילוקו מהגוף.

כיום אין כל אמצעי תרופתי שיכול להילחם בכולסטרול המחומצן. לעומת זאת, LDL גבוה ניתן להוריד באמצעות תרופות (סטטינים) ו-HDL נמוך אפשר להעלות במידה מסוימת באמצעות פעילות גופנית ולגימה יומית של יין אדום.

פרופ' מיכאל אבירם, ממכון רפופורט בבית הספר לרפואה של הטכניון והמרכז הרפואי רמב”ם בחיפה, החל לחקור את הכולסטרול המחומצן לפני כעשר שנים. “תושבי העולם המתועש חשופים כל הזמן לגורמים מחמצנים – כימיקלים, עשן, רעלים, נגיפים שמייצרים גורמי חמצון, ועוד. הגוף נמצא למעשה כל הזמן במצב של עקה חמצונית. לשם כך התפתחו חומרים מנטרלים הקרויים אנטי-אוקסידנטים, אבל פעולתם לרוב אינה מספקת, בייחוד בגיל המבוגר. חשבתי לעצמי, שבמצב כזה אנחנו צריכים לקבל כל הזמן התקפי לב כתוצאה מיצירת כולסטרול מחומצן בכמויות גדולות. מכיוון שזה לא קורה בדרך כלל, אולי יש בגוף חומר טבעי שמפרק את ה-LDL המחומצן”.

בסקירה של הספרות הרפואית בנושא מצא אבירם חומר שעורר את סקרנותו. “לפני כעשר שנים התפרסם מאמר על אנזים בשם פאראוקסונז, שהצביע על קשר בין פעילותו ובין הסיכוי לפתח נגעים טרשתיים. ככל שפעילותו של האנזים היתה גבוהה יותר, הסיכוי לפתח נגעים טרשתיים היה נמוך יותר, ולהיפך”, מספר אבירם. “נמצא גם שהפאראוקסונז לא מסתובב חופשי בדם, אלא קשור לחלקיקי ה-.HDL אם כך, חשבתי, ייתכן שיכולתו של ה-HDL לפרק כולסטרול מחומצן קשורה לכך שמחובר אליו פאראוקסונז”.

ההשערה התבררה כנכונה: אבירם וצוותו מצאו שפאראוקסונז הקשור ל-HDL מפרק את ה-LDL המחומצן בדופן העורק. במחקרים נוספים נמצא שחלקיקי HDL שצמוד להם פאראוקסונז מסוגלים לפרק כולסטרול מחומצן לא רק ב-LDL מחומצן אלא גם ב- .HDL”אנחנו סבורים שהפאראוקסונז הוא קו ההגנה השני של הגוף נגד התפתחות הנגע הטרשתי”, אומר אבירם. “קו ההגנה הראשון מאויש על ידי האנטי-אוקסידנטים, שמונעים את ייצור הכולסטרול המחומצן. אם הם נכשלים, נכנס לתמונה הפאראוקסונז המחובר ל-,HDL שמפרק את הכולסטרול המחומצן בחלקיקי ה-.LDL כך למעשה נלחם 'הכולסטרול הטוב' בהתפשטות הטרשת”.

בשלב הבא במחקרם בדקו החוקרים אם הפאראוקוסנז וה-HDL מסוגלים לפרק נגעים טרשתיים שכבר נוצרו. כשהם הדגירו נגעים טרשתיים עם פאראוקסונז, ובמקביל עם חלקיקי HDL שאליהם היה מחובר פאראוקסונז, התקבלה בשני המקרים ירידה של כ-%40 בכמות ה-LDL המחומצן בנגעים הטרשתיים. לדברי אבירם, לאחר ירידה כזאת התפתחות הרובד הטרשתי מעוכבת במידה רבה מאוד. הפאראוקסונז הצליח לפרק נגעים טרשתיים גם במערכת חיה, כך הוכיחו ניסויים בעכברים מהונדסים שביצע צוות מחקר מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

בשני מחקרים אחרונים, שהתפרסמו בכתבי העת “”Circulation ו,Vascular Biology” “ArteriosclerosisThrombosis גילו אבירם וצוותו את מנגנון הפעולה של הפאראוקסונז. התברר שפאראוקסונז מעכב אנזים אחר, NADPH אוקסידז, שהוא אחד משחקני המפתח בתהליכי הטרשת. ה-NADPH אוקסידז מעורב בחמצון ה-LDL בדופן העורק, והפגיעה בפעילותו מעכבת את יצירת העקה החמצונית ואת התפתחות טרשת העורקים.

“הממצאים משרטטים מנגנון הגנה טבעי השומר עלינו מפני טרשת העורקים”, אומר אבירם. “אנחנו מרגישים שפתחנו תחום חדש בחקר המחלה, שהבנתו תוכל אולי לתת מענה לגורם הקטל הראשון במעלה בעולם המערבי”.

ידען חידושים ברפואה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~691796642~~~221&SiteName=hayadan