כותבים את העתיד

במפתיע, דווקא לא היידעונים, גם לא העתידנים – אלא סופרי המדע הבִּדיוני הִצליחו פעמים רבות לחזות את העתיד: טיסות לחלל, לוויינים, צוללות, אפילו כרטיס האשראי והאייפד. וכמה מצמרר, שתי סופרות ישראליות הִצליחו לחזות את מגֵפת הקורונה

כתב: אריאל קרס

מתוך: גליליאו צעיר, גיליון 197 יוני 2020

התרבות האנושית מבוססת על תִכנון העתיד. אנו בעל החיים היחיד על כדור הארץ שמתכנן תוכניות לטווח ארוך. אך בעת משבר כמו זה שהֵביאה עלינו מגפת הקורונה, קשה מאוד לתכנן משהו. כל התוכניות שהיו לנו – לימודים, עבודה, טיולים, חופשות, חגיגות ימי הולדת – בוטלו. אז אם נגיף אחד מסוגל לשבש את התוכניות של האנושות, איך אפשר בכלל לחזות משהו?

מהאפשרי לבלתי אפשרי

אנשים ניסו תמיד לחזות את העתיד: פעם היו אלה נביאים או יידעונים, והיום העתידנים מנסים לצפות את העתיד בעזרת המדע. ואולם רק מעטים חזו במעורפל את מגפת הקורונה, או להבדיל את המצאת הטלפון החכם, כי הרי העתיד מורכב מכדי לחזות אותו.

והִנה – הפתעה! מי שמצליח לפעמים לחזות התפתחויות עתידיות הם דווקא סופרים. לא מעט סופרי מדע בִּדיוני הִצליחו לנחש את העתיד בְּדיוּק מפתיע. הסופר הנודע ארתור סי קלארק, שחזה בין היתר את המצאת לווייני התקשורת, כתב בשנת 1962: “הדרך היחידה לגלות את מגבלות האפשרי היא לחרוג מעט מעבר להן, אל הבלתי אפשרי”. הִנה כמה תחזיות מפליאות של סופרים:

טיסה לחלל: סיראנו דה ברז’רק, 1657

האסטרונום הנודע יוֹהָנֵס קֶפּלֵר העלה את רעיון הטיסה לירח בחיבורו “סומניום” (“החלום”) בשנת 1608. הרעיון היה כה מוזר בזמנו שקפלר בחר בשֵדים שיעבירו את הגיבור לירח. אך הסופר הצרפתי סירָאנוֹ דֶה בֶּרזֵ’רק החליט שמכוֹנה תטיס את גיבור הסיפור “העולמות האחרים: המדינות והאימפריות של הירח” אל הירח בעזרת זיקוקי דינור. זה מזכיר מאוד רקטה בעלת מנוע בעֵרה פנימית, כמו הטילים המשמשים היום לטיסות לחלל. דה ברז’רק הִקדים את זמנו ב־300 שנה!

צוללות: מרגרט (לוּקָס) קָבֶנדיש, 1666

רבים מייחסים את הופעת הצוללת הראשונה בספרות לז’וּל וֵרן, מחבר “20 אלף מיל מתחת למים” שראה אור ב־1870. אך רעיון הצוללת כבר נזכר בספר “עולם בלהבות” של מרגרט (לוּקָס) קָבֶנדיש הבריטית משנת 1666. זה היה התיאור הספרותי הראשון כנראה של עולם אוטופי שכתבה אישה, ודוגמה ראשונית לסוגה מדע בדיוני ופנטזיה.  

מכונה מדברת: ג’ונתן סוויפט, 1726

ג’ונתן סוויפט האירי, מחבר “מסעות גוליבר”, כתב סאטירות על פרסומים מדעיים. הוא לגלג על המדענים הגאוותנים והגה מכונה מדברת שממציאה משפטים בעצמה ואף כותבת מאמרים וספרים ללא עזרת אדם. אומנם הייתה זוֹ סאטירה, אך היום יש מַחשבים בעלי בינה מלאכותית שיכולים להשתמש בשפה באופן “עצמאי”.

חמצן במסעות לחלל: ג’יין וֶבּ לוּדוֹן, 1828

סופרת המדע הבדיוני ג’יין וֶבּ לוּדוֹן חזתה בספרה “המומיה: סיפור של המאה ה־22” עתיד שנשים לובשות בו מכנסיים (!) ואוטומטים (רובוטים) משמשים מנתחים ועורכי דין. לוּדוֹן הֵבינה שכדי לשרוד במסעות בחלל יהיה צורך לקחת אוויר לנשימה. היום זה מובן מאליו, אבל היא הייתה הסופרת שכתבה על זה לראשונה. 

כרטיסי אשראי: אדוארד בלאמי, 1888

ספרו של אדוארד בלאמי “מביטים לאחור: 2000 עד 1887” כלל תיאור של חברה אוּטוֹפית אמריקנית שמשתמשים בה בסוג של כרטיסי אשראי. בכרטיסים של בלאמי יש סכום מסוים שמוקצב למחזיק הכרטיס, ובו הוא יכול לקנות מוצרים. בכרטיסי האשראי החלו להשתמש רק כ־60 שנה מאוחר יותר.

גדר חשמלית: מארק טוויין, 1889

הסופר האמריקני מארק טוויין ידוע בזכות סיפוריו המעולים, הסאטירות ורשימות המסע שלו, ופחות בזכות העתידנות שלו. בספרו “ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור”, מהנדס אמריקני חוזר בזמן לימי הביניים. המהנדס זוכה שם, בזכות יכולותיו הטכנולוגיות המודרניות, למעמד של “מכשף מוביל”. אחת מהמצאותיו היא הגדר החשמלית, המסייעת למלך ארתור להתגונן מאויביו. גדרות חשמליות אמיתיות נכנסו לשימוש בארצות הברית במכלאות בקר רק בשנות ה־30 של המאה הקודמת.

ועידת וידאו: ז’ול ורן, 1889

בספר “בשנת 2889” תיאר סופר המדע הבדיוני הצרפתי ז’ול ורן מכשיר שמאפשר תקשורת בין אנשים בעזרת מסַכים. ספר זה גם חזה את מהדורות החדשות ואת החדשות המצולמות והמוקלטות. כידוע, כל זה הִגיע זמן רב לפני שנת 2889.

מכ”ם (רדאר): הוגו גֶרנסבָּאק, 1911

החזון של הוגו גֶרנסבָּאק היה לא רק מקורי אלא גם מפורט. שמו של ספר הסיפורים הקצרים שלו, שממנו נלקח התיאור, היה “Ralph 124c 41+” – משחק מילים על משפט באנגלית שתרגומו החופשי הוא “אחד שצריך לחזות זה בזה”. מזכיר במִקצת את הקיצורים בהודעות הווטסאפ של היום… 

“פולסים של גל מקוטב שמכוון לעצם מתכתי יוחזר בדיוק כפי שקרן אור מוחזרת ממשטח בוהק”, כתב גרנסבאק. “אם נאפשר למתקן לנוע מצד לצד, כמו אור של פנס, נוכל לכסות שטח נרחב. במוקדם או במאוחר יפגעו גלים אלה בעצם מעופף כלשהו. לאחר שיפגעו הגלים… הם יוחזרו אל המתקן ששיגר אותם. המכשיר יזהה רק את הגלים שהוחזרו… בעזרת עוצמת הגלים והמרווחים ביניהם יהיה אפשר לקבּוע באיזה מרחק נמצא העצם המעופף”. מדהים, נכון? רק בשנת 1935 נוצר לראשונה מכשיר מכ”ם שיכול לזהות גופים מרוחקים בעזרת שיגור אותות וקליטתם.

פצצה גרעינית: הרברט ג’ורג’ וֵלס, 1914

המורשת המבעיתה ביותר של ספרות המדע הבדיוני היא ההשראה שהעניקה לפיתוח הפצצה הגרעינית. בספר “העולם משוחרר לחופשי” חזה הסופר ואיש הרדיו ה”ג’ וֵלס כי סוג חדש של פצצה שמתודלקת בתגובות גרעיניות תתפוצץ ב־1956. זה קרה מוקדם יותר.

הפיזיקאי ההונגרי־אמריקני לאו סילארד קרא את הספר וקידם את הרעיון. סילארד היה מעורב ב”פרויקט מנהטן”, אשר הוליד את הפצצות הגרעיניות שהושלכו על הערים הירוֹשימָה ונָגָסָקי ביַפָּן בסוף מלחמת העולם השנייה ב־1945.

וֵלס צפה לא רק את בניית הפצצות הגרעיניות ואת השימוש בהן אלא גם את האימה שיטילו על העולם, את ההרס הרדיואקטיבי הנרחב ואת הקרינה הקטלנית שתיוותר זמן רב אחרי שוך הקרבות.

סייבורג: אדווין וינסנט אודל, 1923

אחת הדמויות המרכזיות בספר “איש השעון” של הסופר אדווין וינסֵנט אודל (יש המאמינים שהיה זה שם העט של הסופרת וירג’יניה וולף) היא אורגניזם קיברנטי, או סייבורג – ישות שעשויה מרְכיבים ביולוגיים וגם מלאכותיים, אדם־מכונה. הסייבורג שבסיפור הגיע בטעות לעולמנו בשנת 1923. הספר בודק מה קורה לבני אנוש שחיים בעולם קיברנטי חסר גבולות ומשתמשים במכונות כחלק מגופם. היום המדע מייצר איברים מלאכותיים לבני האדם כדבר שבשִגרה.   

מיקרוגל בחללית: רוברט היינליין, 1948

בספר “צוערי החלל” לקח רוברט היינליין את רעיון המיקרוגל – המצאה חדישה בזמנו – צעד אחד קדימה. הוא חזה שהמזון שיוגש בחלליות יהיה מוכן מראש, ויהיה אפשר לחמם אותו במיקרוגל בתוך כמה שניות. היום זה נראֶה לנו עניין רגיל למדי.

אוזניות קטנות: ריי בראדבורי, 1950

בספר “פרנהייט 451” תיאר ריי בראדבורי אוזניות קטנות ונוחות לשימוש הרבה יותר מהמִתקנים הענקיים שהיו מרכיבים על הראש בתקופתו. הוא דימה את האוזניות האלה, הנכנסות לתוך האוזניים, לצדפים קטנים שבעזרתם אפשר לשמוע את “אוקיינוֹס הצלילים, המוזיקה והשיחות המגיעים מרחבי העולם”. אוזניות כאלה כמובן יש היום כמעט לכל אחד מאיתנו.

אינטליגנציה מלאכותית שעולה על זוֹ של בני האדם: קליפורד סימאק, 1951

בספר “שוב ושוב” תיאר קליפורד סימאק משחק שחמט בין אדם לרובוט. האיש, מר בנטון, תכנן את הרובוט אוסקר – והרובוט ניצח אותו בכל משחקי השחמט ביניהם. חזונו של סימאק התממש בשנת 1997, כאשר תוכנת השחמט “כחול עמוק” ניצחה את אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב. כיום מחשבים מסוגלים לבצע מטלות רבות טוב הרבה יותר מבני האנוש החכמים והמוכשרים ביותר, בזכות עוצמת החישוב האדירה שלהם.

אייפד: ארתור סי קלארק, 1968

בספר שעוּבד לסרט מצליח “2001: אודיסיאה בחלל” תיאר ארתור סי קלארק את ה”ניוזפד” – מכשיר אלקטרוני שאפשר להתחבר בעזרתו מהחלל לְמה שקורה על כדור הארץ. טייס החלל שלו התעדכן בכל מה שכתוב ב”עיתונים האלקטרוניים”. האייפדים של היום מסוגלים, כמובן, להרבה יותר מסתם עדכוני חדשות.

מכונית חשמלית: ג’ון ברונר, 1969

ספרו של ג’ון ברונר “לעמוד על זנזיבר” הוא כנראה אחד הספרים הנבואיים ביותר. עלילתו מתרחשת בשנת 2010: אמריקה בימי ממשלו של הנשיא אובומי (!), נגועה באירועי ירי בבתי ספר ובהתקפות טרור. האיחוד האירופי כבר קיים, ערים גדולות כמו דטרויט נהיות שכונות עוני, העישון במקומות רבים אסור, וקהילת הלהט”ב מקבלת לגיטימציה. ההמצאות החדשות הן, בין היתר, טלוויזיה לפי דרישה (מה שאנו קוראים וי־או־די), מדפסות לייזר ומכוניות חשמליות. ברונר היה נביא אמיתי.

תרגום מיידי: דאגלס אדאמס, 1979

בספר “מדריך הטרמפיסט לגלקסיה” הסופר דאגלס אדאמס מציג את בעל החיים הדמיוני “דג בבל”. שמו של הדג מגיע מסיפור מגדל בבל – ההסבר התנ”כי להיווצרות השפות השונות. אדאמס נוגע בהומור בנושא שאינו נפוץ בספרי המדע הבדיוני: הבדלי השפה בין תרבויות.

אם מכניסים את “דג בבל” לאוזן, הוא מתרגם מייד כל שפה שהיא, ואתם יכולים להבין כל חייזר שתפגשו במסעותיכם בגָלַקסייה. היום יש יישומונים שעושים את זה, ומתרגמים מייד שיחות טלפון, למשל שיחה שלכם עם דובר מנדרינית מסין. אפשר להניח שהתחום הזה יֵלך ויתפתח במהירות בעולם הגלובלי שכולם משוחחים בו עם כולם.

שימוש יום־יומי במרשתת: דיוויד ברין, 1990

בספר “כדור הארץ” ניבא דיוויד ברין כמה נבואות מרשימות. אחת מהן הייתה השימוש הנרחב במרשתת (אינטרנט). באותם ימים, ה־WWW הייתה תופעה חדשה שלאיש לא היה מושג בנוגע לעתידה. ברין ניבא כי במאה ה־21 אנשים ישתמשו קבוע במסַכים מלאים קישורים שאפשר להקליק עליהם. היום זה נראֶה לנו ברור לגמרי. 

מגפה עולמית: חמוטל שבתאי, 1997

בשנת 1997 פרסמה הסופרת הישראלית חמוטל שבתאי את הספר “2020” (הוצאת כתר), העוסק בהשלכות הקשות של התפרצות מגפה עולמית. הספר חזה במדויק את השנה שתפרוץ בה המגפה, והוא מתאר את הנעשה ב”תחום הבריא” להבדיל מאזור ההסגר שהנדבקים במחלה מרוכזים בו, וכן את החרדה העולמית ואת השינויים בהרגלים של האנושות במצב משבר. מצמרר.

מגפה עולמית: מגי אוצרי, 2019

סופרת ישראלית אחרת שראתה את הנולד היא מגי אוצרי, שהוציאה לאור בשנה שעברה את “עיניים אדומות” (הוצאת כנרת זמורה דביר), סיפור על נגיף שמתפשט בנגיעה. הספר מציג עולם שפגעה בו מגפה, ותושביו לא הִצליחו להתגבר עליה. הספר מתאר מדינה מפולגת ושסועה למחנות נפרדים של חילונים, חרדים, דתיים וערבים. שורר בה רעב קשה, ויש הגבלות חמורות על צריכת חשמל ומים. הצבא משמש ככוח שיטור ודיכוי של האזרחים, ויש עוצר ברחובות.

בוקסה

דמיון מפותח ורגישות תרבותית

ריאיון עם הסופרת מגי אוצרי, שחזתה בספרה “עיניים אדומות” התפרצות מגפה עולמית

יש לך הסבר ליכולתם המופלאה של סופרים לראות את העתיד טוב יותר מאנשים אחרים? כיצד הסופרים מצליחים במקום שמדענים נכשלים? האם יש להם יכולות להבין תהליכים נסתרים מן העין?

“אני חושבת שזה שילוב של הדברים: נדרשים דמיון מפותח, פנאי להתמסר לדמיון הזה בלי פחד או עכבות, וגם רגישות תרבותית ומקוריות כדי לחבר בין התחלואים (או החלומות) של החברה ובין אירועים שנראים אקראיים, או לכל הפחות לא קשורים אליהם ישירות.

ז’ול ורן חזה למשל את התפתחות הפקס. אני מניחה שהייתה לו רגישות תרבותית לצורך העז שיש לאנשים לתקשר זה עם זה ממרחקים בזריזות וביעילות, עם מספיק דמיון כדי להגות מכשיר שיוכל לעשות את זה”.

ויש, כמובן, גם אפשרות אחרת, מרתקת לא פחות. “בכל מה שנוגע לסופרים או יוצרים שחוזים המצאות – ייתכן שהסופרים נותנים לחברה האנושית, ובה גם מדענים, רעיונות למיזמים”, אומרת מגי. “המדענים המעשיים מתחילים לחקור ולהמציא ומוציאים את הרעיונות הדמיוניים של הסופרים אל הפועל. במקרים כאלה הדמיון הספרותי אינו נבואה שמגשימה את עצמה, אלא זהו המפגש בין הסופרים למדענים”.

ומה בנוגע לספר שלך?

“בספר שלי חיברתי את המצב הפוליטי הרעוע בישראל ואת עליית הבדלנות והגזענות ברחבי העולם למחלה עתידית שתסתנכרן עם הנטייה הזאת – מחלה שתגביל את האפשרות של אנשים לגעת זה בזה ותחייב אותם להתבודד ולהתרחק זה מזה”.

הצטרפו אלינו בפייסבוק https://www.facebook.com/YoungGalileo

עוד בנושא באתר הידען:

• למה מדע בדיוני הכרחי להישרדותנו בעתיד
• מדע בדיוני/רובוטים בדמותנו ובצלמנו
• העתיד של העתיד – מושבות על מאדים – לא מדע בדיוני / ינקי מרגלית