ייצוב ים המלח: המייבש ישלם

לקראת המלצה לממשלה על מדיניות לייצוב מפלס ים המלח: השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, הובילה סיור רב-משתתפים באזור ים המלח לשם בחינת הערות הציבור שהתקבלו לטיוטת מסמך מדיניות עתיד ים המלח שפרסם המשרד

סיור בכירי המשרד וארגוני הסביבה בים המלח.  צילום: המשרד להגנת הסביבה
סיור בכירי המשרד וארגוני הסביבה בים המלח. צילום: המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה, בראשות השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, יזם סיור מקצועי רב משתתפים באזור ים המלח, לשם בחינת הערות הציבור שהתקבלו לטיוטת מסמך מדיניות עתיד ים המלח שפרסם המשרד להגנת הסביבה בחודש יוני האחרון: https://did.li/K2ZfT.

בסיור לקחו חלק גורמי המשרד, בראשם השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג; מנכ"לית המשרד, גלית כהן; סמנכ"לי המשרד יובל לסטר ונטע ליפמן; מנהל מחוז ירושלים, שוני גולדברגר; מנהל מחוז דרום, אמיר זלצברג וגורמי מקצוע נוספים.

כמו-כן, לקחו חלק פעיל בסיור תושבי האזור; ארגוני סביבה העוסקים בנושא ים המלח; ראש המועצה האזורית תמר, ניר ונגר; חוקרי המכון הגיאולוגי; ונציגי גופים אקדמיים וגופי מחקר.

המטרה המרכזית של הסיור הייתה לבחון את החלופות השונות ולהעמיק בהבנת המשמעויות של ירידת מפלס ים המלח לאדם ולסביבה: תופעת נסיגת קו החוף (כפי שניתן היה לראות בחוף קליה), הבולענים, נדידת המעיינות (עינות צוקים כ"שמורה בהנשמה") והתחתרות הנחלים.

בסיום הסיור, התקיים מפגש של מספר שעות שבו הציגו מומחים, ארגוני הסביבה ותושבים את עמדתם בנוגע לטיוטת מסמך המדיניות.

השרה הנחתה את עורכי טיוטת מסמך המדיניות לבצע בחינה מעמיקה ומפורטת של החלופות הצפוניות לאספקת מים לים המלח.

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג: "ים המלח הוא ים שהולך ונעלם, הולך ודועך, בעקבות תופעות רבות שכולן מעשה ידי אדם. ההיעלמות של ים המלח מתרחשת בשל פעילות האדם – שאיבת וסכירת המים בירדן, כמו גם הפעילות האינטנסיבית של מפעלי ים המלח. ממשלת ישראל חייבת להציג מדיניות ארוכת טווח לייצוב המפלס ולהחיל על המפעלים התורמים לירידת המפלס את העיקרון שלפיו 'המייבש – משלם'. יש לפעול במהרה לייצוב המפלס, ולסייע בטווח הביניים לתושבי האזור, לשם שיפור איכות חייהם ופרנסתם. הסיור רב המשתתפים שקיימנו, שכלל גורמים מכל כיווני הקשת, נועד להעלות את מצב ים המלח על סדר היום הציבורי, ולהביא לממשלה פתרונות בני-קיימה לטובת תושבי האזור והסביבה".

עוד בנושא באתר הידען:

תגובה אחת

  1. האמירה :
    ״להחיל על המפעלים התורמים לירידת המפלס את העיקרון
    שלפיו 'המייבש – משלם'.״ מהולה בתמימות אם לא בבורות ,
    שכן :
    כ 25% מהאשמה בירידת המפלס היא על מפעלי-ים-המלח
    שפעילותם החלה עוד כאשר המפעל היה בידי המדינה,
    כ 25% מהאשמה בירידת המפלס היא על המפעלים הירדניים,
    יתר 50% בעיקר בגלל סכירת הירדן וירידה בספיקת מקורות אחרים,
    כלומר ״המייבשים״ הם קודם כל המדינה ואחר כך המפעלים
    הירדני והישראלי, עכשייו שקבענו מי האשמים ,
    יעלה ויבוא קובע האמירה ויסביר מי ״ישלם ״ ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.