האי קוברוויל, אנטארקטיקה, 64 מעלות דרום, 63 מעלות מערב
מיכאל גרינשפן
תדרוך ראשון על סיפון הפלגיק אוסטרליס
קישור ישיר לדף זה:
https://www.hayadan.org.il/antexp009.html
7 בינואר 2004
כשהוא יושב על ספון הפאלגיק אוסטרליס, העוגנת בשקט במפרצון קטן על האי קוברוויל (Cuverville), השוכן ממש חצי האי האנטארקטי, אביהו שושני הודה כי הוא חייב לצבוט את עצמו מפעם לפעם, כדי להיות בטוח לא לקחת את הדברים כאילו הם בטוחים – בפרט את הדברים שהוא רואה מסביבו בימים האחרונים. העו"ד הישראלי, בוגר אחת מיחידות העליות חווה היבט שונה של החיים "אבל לעולם", הוא אומר לי", לעולם לא ראיתי דבר דומה לזה. זה מדהים, מהמם, אינני יכול להאמין שאני כאן."
הרוב מבין שמונת הפלשתינאים והישראלים המשתתפים במשימת "לשבור את הקרח" מרגישים כמו שושני, מלאי פליאה למקום שאין עוד כמותו על פני כדור הארץ: הרים מרשימים מכוסי שלג, המורכבים מסלעי משקע הצצים בצבעי חום או שחור, בהתאם לזוית השמש; ערוצים רחבים ומפרצים צרים שביום ללא רוח כמו היום, משקפים את ההרים ללא רבב, ויוצרים תצורות קיטשיות; ופה ושם מפוזרים במים, קרוב דיין כדי לנגוע בהם, קרחונים המעוצבים במגוון גדלים וצורות, בצבעים של לבן ונגיעה של אפור או כחול בהירים.
"כן, אתה חייב לצבוט את עצמך כאשר אתה מרגיש שנהיית מורגל למראה פינגווינים מדדים מהמים לצדך כשהם מחפשים את הארוחה הבאה, או כאשר כלב ים חובט בראש מעל המים לנשימה כבר לא מלהיב אותך. או כאשר אתה מחליט שאתה יכול לראות את כל אלה בכל זמן ביום או בלילה בגלל שבקיץ האנטאקטי לעולם לא נהיה חשוך יותר מחשכת דמדומים. היופי של הטבע המקיף אותנו לא ניתן לתאור, ותמיד הוא נמצא שם כדי להציג משהו יפה.
בעגינתה, הפלגיק אוסטרליס ממתינה לעמיתתה, הפלגיק, המונהגת על ידי ריצארד הוורת' מאנגליה וקטרין אליס ג'ונס מוולס המשרתים לראשונה ביחד. הספינה הקטנה יותר, פלאגיק מביאה לאנטאקטיקה את מדריכי טיפוס ההרים ואת הרופאים של המשלחת. זו ספינה ותיקה שעשתה את המסלול אינספור פעמים. עבור פלאגיק אוסטרליס זו הפלגת הבתולין האנטאקטית. לאחר ששתי הספינות נקשרו זו לזו התפתתחה מסיבת קוקטיל מיידית עם בירה, ייןן, ויסקי ומיץ תפוזים, ולאחר מכן, ארוחת ערב שהכין השף –עיתונאי הפלשתינאי זיאד דארויש, ביחד עם צלם הוידאו הישראלי קולין רוזין, בעצמו שף לא קטן.
לאחר ארוחת הערב, האטמוספירה התחממה שוב כשאביהו שושני, העו"ד הישרלאי ונאסר גוס, פעיל הפתח מירושלים העתיקה, מצאו את עצמם שוב בויכוח. בתוך דקות הצטרפו גם קולין רוזן וסולימן אל חאטיב, מהכפר חיזמה הצטרפו לויכוח. כפי שהדבר כבר קרה בעבר, הויכוח נסוב סביב דבריו של שושני שישראל רוצה שלום אך אינה מוצאת שותף פלשתינאי שיסכים לעשות איתה שלום. גוס טען שאין הדבר כך . "כל ההנהגה הפלשתינית תומכת בתוכנית ג'נבה ויש לה תוכנית של שתי מדינות לשתי עמים החיים זה לצד זה בשלום", אמר. "תנו לנו בחזרה את השטחים שכבשתם ב-1967, אמר אל חאטיב, לרבות חלק מירושלים ולא תהיה לנו שום בעיה לעשות שלום. אנחנו לא צריכים להילחם, אנחנו צריכים לדבר, גם אם אנחנו לא מסכימים על כל דבר".
"אני מסכים איתך (שאנחנו צריכים לדבר) אבל אינני חושב שהצד שלך מוכן לעשות שלום. ליאסר ערפאת היתה הזדמנות לעשות בדיוק את העסקה הזו עם הישראלים בקמפ דייויד ב-1999, והנשיא קלינטון היה מוכן לעזור לו, אבל ערפאת עזב את המו"מ ומאז הוא לא עשה דבר כדי לעצור את התקפות הטרור על הישראלים, כך שעם מי בדיוק אנחנו צריכים לעשות שלום?
"אתה צריך לעשות שלום עם העם הפלשתינאי" אמר גוס.
"אבל העם הפלשתינאי לעולם לא משמיע את קולו" אמר שושני. רק ערפאת והפונדמנטליסטים האיסלמיים כמו החמאס והג'יהאד האיסלמי מדברים. אין לכם דמוקרטיה כמו בישראל. אינכם יכולים לומר את מה שאתם חושבים. אתם אפילו מפחדים להביע בפומבי כמה מהדעות שאתם חולקים באופן פרטי."
הצרפתי דניס דוקרוס, מדריך ההרים המוביל של המשלחת וצלם טבע בוידאו, הצטרף לויכוח. "למה אתם צריכים בכלל לחלק את הארץ לשתי מדינות, למה שלא תחלקו מדינה אחת? קחו לדוגמא את ירושלים, למה היא לא יכולה להיות שייכת לכולם? למוסלמים, ליהודים לנוצרים כמוני?
כן, הוסיף רוזין, "למה שירושלים לא תהיה תחת ריבונות בינלאומית ופתוחה לכולם?"
"או למה שלא תהיה בריבונות משותפת של ישראלים ופלשתינאים – יהודים, מוסלמים ונוצרים? שאל דוקרוז. "אחרי הכל, ירושלים היא קדושה לכל שלוש הדתות.
בעוד אף אחד מהישראלים או הפלשתינאים היושבים מסביב לשולחן לא הצליח להסביר לדוקרוז את עמדתם, הם היו כולם בדעה שיש לדחות את הרעיון.
"ואם כן, באמת," השלים דוקרוז", השורש של הבעיה הוא דתי. אם לא היו לכם שלוש הדתות המתחרות על כל דבר, אולי הדברים היו שונים"
"אולי, אבל הם לא שונים", אמר שושני.
על הסיפון, בינתיים התפתחה דרמה נוספת. ירדן פנטה, שעלתה לישראל בחשאי מאתיופיה בגיל 11, אמרה למנהיג חבורת "שוברים את הקרח", דורון אראל כי היא חרדה מהמחשבה של טיפוס על הר באנטארטיקה, המטרה העיקרית של המשלחת." אני פוחדת, אני לא חושבת שאצליח בכך".
אראל הזכיר לפנטה כי היא הצליחה יפה מאוד במהלך מחנה האימונים בשמוני, צרפת בנובמבר, שם היא ושאר חברי הצוות חויבו לבצע תמרונים של חילוץ חרום מפסגת הר המון בלאן בגובה 3,800 מטרים בשל סופת שלג בלתי צפויה. "את יודעת מה? אמר אראל לפנטה "אני אראה לך שאת יכולה לעשות את זה.
בכך עזר אראל להתגבר על פחד הטיפוס בעוד הסקיפר של פאלגיק אוסטלריס, סטיב וילקינס, קושר אותה בשרשרת בטחון לתורן הספינה. לפני שידעה זאת, טיפסה פאנטה על התורן, כשהיא מוחה כל הדרך למעלה, עד שהגיעה לכן שנמצא במחצית הדרך למעלה. היא ישבה שם לכמה דקות, עשתה מחוות למצלמות ואז הסתובבה להנציח את האירוע, ואז החלה לאט לאט לרדת למטה, שוב כשהיא מוחה ואומרת שהיא פוחדת. בחזרה על הסיפון היא חייכה למחיאות הכפיים משאר חברי המשלחת ואמרה להם "טוב, אז בטח אני יכולה לעשות את זה". רבים מהם חשים את החששות שלה, אך נראים נחושים להשיג את המטרות ולשלוח מסר לעולם – שישראלים ופלשתינאים גם אם אינם מסכימים, יכולים להשיג דברים טובים כאשר הם עובדים ביחד.
לאחר לילה טוב של שינה בעגינה, חברי הצוות ביקרו במושבה של פינגוויני גנטו הממוקמים במרחק קצר מהספינה. לאורך החוף הם צפו בעופות, שגובהם 30-40 סנטימטרים, מנדנדים למעלה ולמטה את השלוליות מלאות הקרח שהצטברו בקיניהן והתחלפו בתור להכנס למים בחיפוש אחר מזון. כשהם מפוזרים בין הסלעים שעל החוף היו גם כמה עצמות לוויתן עתיקות שכנראה נשחפו לכאן בסערה.
לפני שמגיעים לאנטארטיקה, הקפטין של פלגיק אוסטרליס, סקיפ נובאק, נתן לכולם הוראות חמורות לכבד את הסביבה ולא לקחת כלום או להשאיר דבר על האדמה האנטאקטית. עצמות הלוויתן נשארו במקומן.
לאחר שרוו מלהתבונן בפינגווינים, אביהו שושני, נאסר גוס וסולימן אל חטיב מצאו זמן להמשיך את הויכוח שלהם מהלילה הקודם. "אתם יודעים" אמר שושני "אני ישראלי אבל גם פלשתינאי. סבתי התגוררה בחברון, מה שהתם מכנים כיום הגדה המערבית. באות ימים המנדט הבריטי היה אחד על כל שטח שנקרא אז פלשתינה. כולם הרימו גבה למשמע ההערה, והויכוח המשיך. נראה שכך יהיה לכל אורך המסע.
לאחר ארוחת צהרים בחזרה על סיפון הפלגיק אוסטרליס, יוזם המסע, חזי נתנאל, ישראלי המתגורר בגרמניה, אסף את כולם על הספון. דורון אראל וסקיפ נובאק נתנו את הראשון מבין סדרה ארוכה הצפויה של תדרוכים על המסע המתוכנן של המשלחת בערבת הקרח. "תארגנו את כל הציוד שלכם ותשמרו על משקל החבילות שלכם למינימום קריטי" אמר אראל. "אנחנו חייבם לסחוב הכי פחות שאפשר. מסע זה יהיה מאתגר מאוד והוא גם יהיה מסוכן.", הוסיף. "אתם חייבים להשאר ביחד במהלך המסע וטיפוס ההר ולשים לב היטב למה שמדריכי ההררים אומרים לכם".
"הבטיחות שלכם היא הדבר החשוב ביותר", הוסיף נתנאל. "אנחנו רוצים להגיע לפסגת ההר, ושכולנו נגיע לשם שלמים ובריאים."
כאשר יגיעו להר שעד כה טרם טיפס עליו איש, בחצי האי האנטראקטי, הם יתקעו דגלים ויקראו למקום בשם סמלי המשקף את הכמיהה לשלום ואת התקווה שלהם שנשי העמים יוכלו ללמוד ולעבוד ביחד כדי להתגבר על המכשולים העומדים בדרכם.
עדיין יש עוד כמה ימים עד שנגיע לפסגה ונתקע שם את הדגל, חברי המשלחת מסמלים את הכמיהות שלהם באמצעות צירוף ציור של האמן הישראלי מנשה קדישמן למפרש המרכזי של הפלגיק אוסטלריס, על רקע אדום כדם, הוא מתאר פגישה בין שתי יונות שלום. הם יעופו מעל צוות המשלחת כשהוא ממשיך ליעדו הסופי.
לאחר הרמת העוגן, התחלנו לנוע לאט הרחק מהאי קוברוויל, לכיוון Gerlache Strait, והלילה אנחנו מתכננים לעגון באי בות'. בטוח שנצטרך לצבוט את עצמנו מפעם לפעם, רק כדי להיות בטוחים שאנחנו לא פספסנו משהו כאן באמצע גן העדן הקפוא.
ציור הדגל של קדישמן (ראו גם יומן מסע מס' 7)
ידען המשלחת לאנטאקטיקה
לאתר המשלחת – באנגלית
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~736344914~~~155&SiteName=hayadan
